משתמש:דפנה נעמני/מגן אנושי במשפט הבינלאומי
מגן אנושי במשפט בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג "מגן אנושי" מתאר שיטת לחימה אסורה בדיני לחימה בינלאומיים. שיטה זו עושה שימוש באזרחים, בין אם התנדבו לכך ובין אם נכפה עליהם, על-ידי שינוע שלהם בצמוד לאזורים ומטרות צבאיות במטרה להגן על אותם אזורים או מטרות מפני תקיפה של כוחות אויב.[1] השימוש במגן אנושי נחשב לטקטיקה ותיקה, בעבר נעשה בה שימוש בעימותים מזוינים בין מדינות (international armed conflict) ובעימותים מזוינים לא-מדינתיים (non-international armed conflict).[2] שיטה זו כיום, באה לידי ביטוי בעיקר בעימותים לא-מדינתיים,[3] בין השאר בקמבודיה, סיירה ליאון, צ'צ'ניה וסומליה.
מסגרת חקיקתית במשפט הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שימוש במגן אנושי נחשב לפשע מלחמה באמנת רומא.[4] בנוסף, ניתן למצוא את האיסור לשימוש בפרקטיקה זו באמנות ז'נבה השונות[5] ובפרוטוקול הראשון של אמנות ז'נבה.[6] נכון להיום, אין איסור המגדיר באופן ברור כי לא ניתן לעשות שימוש ב"מגן אנושי" בעימות מזוין לא מדינתי (non-international armed conflict) עם זאת, בפרוטוקול השני לאמנות ז'נבה (הדן בעימותים מזוינים לא-מדינתיים) יש התייחסות להגנה על אזרחים מפני מבצעים צבאיים.[7]
רוב הסעיפים בפרוטוקולים ואמנות הבינלאומיים העוסקים ב"מגן אנושי" נחשבים לסעיפים מנהגים במשפט הבינלאומי הפומבי , כך שעל-אף שלא כל המדינות חתומות על אותן אמנות, הן עדיין מחויבות לפעול על-פי אותם סעיפים.
הסטטוס המשפטי של אזרח הפועל בתור "מגן אנושי" מרצון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגדרה המשפטית של אזרחים הפועלים מרצונם בתור "מגן אנושי" שנויה במחלוקת, כאשר יש מספר גישות בנושא. [8] ראשית, יש להבהיר כי "מגנים אנושיים" הם אזרחים, וככאלה, יש איסור על פגיעה מכוונת בהם.[9] עם זאת, הפגיעה באזרחים מותרת במידה והם לוקחים "חלק ישיר במעשי איבה".[10] לפי אחת הגישות, אזרח המשמש בתור מגן אנושי מרצון, יסווג בתור אזרח הלוקח "חלק ישיר במעשי איבה" וככזה, ניתן יהיה לתקוף אותו.[11]תומכי הגישה טוענים כי עצם הפעולה של "מגן אנושי", קרי, נטרול הפעולה של כוחות האויב מהווים יתרון צבאי משמעותי של היריב ועל כן, ניתן להגדירם כ"לוקחים חלק ישיר" (direct participant).[12] גישה אחרת, דוחה את הסיווג של אותם אזרחים ככאלה ה"לוקחים חלק ישיר במעשי איבה"[13] ממספר סיבות. בין היתר, נטען כי אותם אזרחים לא עומדים בכל התנאים הדרושים כיוון שהם לא מבצעים שום פעולה פיזית, אלא רק נוכחים במקום ולכן, הלכה למעשה לא מהווים כל איום על התוקף. עוד נטען כי חובה להבחין בין אזרחים שהתנדבו להיות "מגן אנושי" ובין כאלה שלא התנדבו ולכן נחשבים לאזרחים והפגיעה בהם אסורה. מכיוון שפעולה זו בלתי אפשרית במהלך עימות מזוין, לא ניתן להגדיר "מגן אנושי" כאזרח שהפגיעה בו מותרת.[14]
קושי נוסף בהבחנה מתייחס לצד העושה שימוש באותם מגנים אנושים ולשאלה כיצד ניתן להבחין מתי נעשה שימוש במגן אנושי ומתי לא. לדוגמא, במידה וכוח פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, ניתן יהיה להאשימו באחת משתיים. האפשרות הראשונה היא שהוא לא נוקט באמצעי זהירות מספקים כלפי האוכלוסייה האזרחית ולמעשה מעמיד אותם בסיכון.[15] אפשרות נוספת היא שהוא משתמש בהם כ"מגנים אנושיים". הדרך לבחון זאת תהיה לפי היסוד הנפשי של אותו כוח, קרי, האם הייתה לו כוונה. אולם, יש קושי רב להוכיח כוונה, כך שלמעשה כמעט ולא ניתן להבחין בין השניים.
- ^ שHow Does Law Protect in War? Human Shields .casebook.icrc.org/glossary/human-shields
- ^ Michael N. Schmitt, Human Shields in International Humanitarian Law, 47 COLUM. J. TRANSNAT’L L. 292, 292-296 (2009).
- ^ Rewi Lyall, Voluntary Human Shields, Direct Participation in Hostilities and the International Humanitarian Law Obligations of States, 9 MELB. J. INT'L L. 313, 313 (2008).
- ^ Rome Statute of the International Criminal Court, 17 July 1998, U.N.Doc. A/CONF.183/9, 2187 U.N.T.S. (להלן: חוקת בין הדין הבינאלומי הפלילי).
- ^ סעיף 19 לאמנת ז'נבה מ-12 באוגוסט 1949 להטבת מצבם של פצועים וחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב (להלן – האמנה הראשונה); סעיף 23 לאמנת ז'נבה מ-12 באוגוסט 1949 בדבר הטיפול בשבויי מלחמה (להלן – האמנה השלישית); סעיף 28 לאמנת ז'נבה מ-12 באוגוסט 1949 בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (להלן – האמנה הרביעית).
- ^ סעיף 37(1), סעיף 50(3), סעיף 51(7) וסעיף 58 לפרוטוקול הראשון, משנת 1977, לאמנות ז'נבה מיום 12 באוגוסט 1949 בדבר הגנה על קרבנות סכסוכים בינלאומיים מזוינים (להלן – הפרוטוקול הראשון), ישראל לא צד לאמנה ואף לא חתמה עליה.
- ^ סעיף 13 (1) ל הפרוטוקול השני, משנת 1977, לאמנות ז'נבה מיום 12 באוגוסט 1949 בדבר הגנה על קרבנות סכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים (להלן – הפרוטוקול השני), ישראל לא צד לאמנה ואף לא חתמה עליה; Michael N. Schmitt, לעיל ה"ש 3, עמ' 306.
- ^ How Does Law Protect in war? Conduct of Hostilities – The civilian population is not to be used to shield military objective https://casebook.icrc.org/law/conduct-hostilities#ii_8.
- ^ Rewi Lyall, לעיל ה"ש 4, בעמ' 316. במאמר נאמר כי חסינות של אזרחים במהלך תקיפה נובעת בעיקר מסעיף 3 המשותף לאמנות ז'נבה.
- ^ סעיף 51(3) לפרוטוקול הראשון.
- ^ Rewi Lyall, לעיל ה"ש 4, בעמ' 319-322. במאמר נאמר כי מכיוון שההגדרה ל"חלק ישיר" אינה ברורה מלומדים רבים מציגים טענות לכאן ולכאן. עם זאת, ניתן לראות מגמה של קבלת מגנים אנושיים בהתנדבות כאזרחים הלוקחים חלק ישיר במעשי איבה ומכאן, כאזרחים אשר נשללה מהם החסינות.
- ^ Michael N. Schmitt, לעיל ה"ש 2, עמ' 316.
- ^ Michael N. Schmitt, לעיל ה"ש 2, עמ' 315.
- ^ לעיל ה"ש 8; Michael N. Schmitt, לעיל ה"ש 2, עמ' 316.
- ^ סעיף 57(1) לפרוטוקול הראשון.