משתמש:המקיסט/טיוטה 4

רב ערך ורב הנסתר מאת: קוונטום דוץ

כמו הרבה דברים בחיים, גם הסיפור הבא הוא שרשרת מקרית לגמרי של אירועים שהובילו אחד לשני. ראשית העניין הייתה לפני כשנתיים כאשר ניגשתי להכחיל ערך על אחת ממפקדות חיל הנשים (מסגרת שפורקה כבר מזמן). שמה היה דינה ורט, ולא ממש שמעתי או קראתי עליה לפני כן. במהלך העבודה על הערך קראתי על דינה ורט בארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית, אשר משמש אותי באופן תכוף למדי במהלך העבודה הוויקיפדית וגם מחוצה לה. התברר שלאותה דינה ורט היה אח, שמו משה (מוריס) סורדין, שהיה פיזיקאי ומהנדס והתגורר בצרפת. דינה ומשה היו ילדיו של מרדכי סורדין שהיה מייסד מפעל המלח בעתלית (שמוצריו נמכרים עד היום, תחת שם המותג הנפוץ "מלח הארץ"). את הפרטים הללו כמובן הוספתי לערך, ופחות או יותר שכחתי ממנו אחרי שהוא פורסם. לפני כמה חודשים ערכתי במכון ויצמן יום עיון חגיגי לכימאים תאורטיים, פיזיקאים ומתמטיקאים. אורח הכבוד של הכנס היה ידידי יהושע יורטנר|פרופ' יהושע יורטנר, יבדל לחיים ארוכים, לשעבר נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. יהושע הביא לי בתור שי ספרון – שלדעתי לא נמכר בחנויות כבר די הרבה זמן – וששמו "בן גוריון והתפתחות המדע בישראל". אני מאוד מעריך את דמותו וערכיו של בן גוריון, ומדיניות מדע היא נושא שמעניין אותי, ולכן בניגוד להרגלי התחלתי די מהר לאחר מכן לקרוא את הספרון. מיותר לציין שזה אכן היה ספרון מעניין מאוד. הספרון הזה סוקר את תולדות המדע בראי החזון הבן גוריוני להקים תעשיות ביטחוניות ענפות בישראל, חזון שהיה הזוי ביותר לתקופתו, אך בוודאי שבלי חולמים גדולים כאלה אין תוחלת לעתידו של עם. והנה תוך כדי הקריאה נתקלתי שוב בשם הזה, משה סורדין. נאמר שם, בספר, כי אותו סורדין הובא מצרפת לישראל בראשית ימי המדינה, לפגישה עם דוד בן גוריון ובמטרה לגייסו למפעלות ביטחוניים כאלה ואחרים. בזה פחות או יותר נסתתמו הדברים סביבו. עשיתי לי כלל, שלפיו אם אני נתקל בשם מסוים מספר פעמים, זה סימן שאני צריך לקרוא עליו לעומק ואולי גם לכתוב עליו לעומק. וכך היה עם אותו סורדין. מרגע שהתחלתי לחפש עליו אינפורמציה נכנסתי למאורת ארנב ענקית שרב הנסתר על הגלוי בה. עד מהרה גיליתי כי סורדין היה עילוי מדעי שנשלח לצרפת ללימודים ומעולם לא חזר; שהוא היה מקורב לפרדריק ז'וליו-קירי, אבי תכנית הגרעין הצרפתית; שהיו לו חיים משוגעים למדי, לא במובן הטוב של המילה, בתקופת מלחמת העולם השנייה; שבן גוריון אכן ניסה לגייס אותו אבל לא הצליח; ושהוא הסכים להתראיין כל חייו רק פעם אחת, למעריב, לעיתונאי אלכס דורון המנוח. דווקא האתגר באיתור מידע קונקרטי היה המנוע שלי להצליח ולגבש ערך הולם על האיש ופועלו. לשמחתי הצלחתי למצוא עוד קצת מידע בצרפתית, ותרגום שלו עמד בבסיס הערך שפרסמתי לבסוף. אבל לא הסתפקתי בכך. כאשר אני כותב ערכים על אנשים שאינם עמנו עוד, אני נוהג לאפשר לקרוביהם להגיב, לאשר או לתקן פרטים כאלה ואחרים. זה כוח הקסם של ויקיפדיה עבורי, לייצר קשר אמיתי עם בני אדם. בדרך לא דרך – שעברה בקרן הלאומית הצרפתית למדעים "פונדסיון דה פראנס" – הצלחתי ליצור קשר עם בתו של סורדין, אישה פריזאית חביבה בת 84 שניאותה לספר עוד טפח על אישיותו. שמחתי מאוד על ההזדמנות הזו, בין היתר כי מסתבר שעל הפגישה של אביה עם הזקן היא בכלל לא ידעה. אך גם לאחר פרסום הערך והקשר עם בתו, הרגשתי שהסיפור הזה לא סגור. היה נראה לי משונה מדי כי בן גוריון ויתר עליו כ"כ בקלות, ויחד עם העובדה שהצרפתים מילאו תפקיד מפתח בראשית תכנית הגרעין הישראלית – היו מספיק סיבות לחשוד בהמשך הקשר בין סורדין לבן גוריון גם בהמשך, וגם אם לכאורה ויתר על חזרה לארץ הקודש למרות הפצרות הזקן. בדיוק באותה העת יצא לאקרנים הסרט הנהדר אופנהיימר (מומלץ). ידיעות אחרונות פרסמו בהקשר הזה כי ישראל בעת שהקימה את קמ"ג, לא אפשרה לפיזיקאי היהודי איזידור אייזיק רבי להיכנס למפעל, לאחר שנשלח ע"י ממשל קנדי. בכתבה הזו רואיין פרופ' אבנר כהן, מומחה ידוע לתחום, שמתגורר בארה"ב. תכף ומיד שלחתי מכתב לאבנר כהן, כי תהיתי האם הוא יודע משהו על סורדין. להפתעתי הוא ענה מיד וקבענו להיפגש בזום למחרת. האמת שדווקא יצא שאני חידשתי יותר לו לגבי סורדין, אבל הוא חידש לי הרבה לגבי חלקים אחרים בתמונה, וזו הייתה שיחה מרתקת עם ידען בלתי רגיל. החלטתי גם להכין כתבה רחבה על סורדין למכון דוידסון בו אני עובד (לעיונכם הכתבה זמינה בקישור הזה) ושם כמובן שילבתי קטעי ציטוטים של הבת, והרבה פרטים פיקנטיים ומעניינים. זו הכתבה הראשונה על האיש מאז 1986. אך עדיין חצי תאוותי בידי שכן לא הצלחתי להעלות בחכתי עוד מידע לגבי תפקידו של סורדין בתכנית הגרעין הישראלית. כנראה שלקח סודותיו לעד. וגם כאן לא נגמר הסיפור. את התואר הראשון והשני שלי עשיתי בביה"ס לכימיה באוניברסיטת תל אביב, ועל אף שיש לי רגשות מעורבים לגבי האוניברסיטה, אני שומר חסד נעורים למוסד הזה ובעיקר לאנשים שבנו אותו. מייסד ביה"ס הוא דמות מעט נשכחת בשם אלון תלמי. תלמי זה היה בעצמו איש מיוחד מאוד: בנו של הסופר רבי בנימין (יהושע רדלר-פלדמן, מייסד ברית שלום, שהסופר מתן חרמוני עשה מטעמים עם השם שלו בספרו "שפילפוגל שפילפוגל"), מורה לשיטת פלדנקרייז, כמובן כימאי מוביל, וגם דיפלומט לעת מצוא אשר נשלח ע"י בן גוריון לפריז עם קום המדינה. מטרתו הייתה לגייס מדענים לטובת הקמת התעשייה הביטחונית בישראל שזה מקרוב נולדה. כאשר כתבתי את הערך על תלמי פניתי לנכדו, בעצמו איש מיוחד ונעים הליכות, וביקשתי סיוע ועיון בטיוטה. מבלי שהעליתי את הנושא, סיפר לי הנכד כי אחד המדענים האלה, ובכן, היה משה סורדין. בן גוריון אפילו ציין ביומניו שאלון פלדמן הביא אליו לפגישה את סורדין. מה שהנכד סיפר לי, והייתי המום לגמרי לגלות, הוא שרעייתו הראשונה של תלמי הייתה בת דודה של דינה ורט ומשה סורדין. מבחינתי זו הייתה תגלית, כי לא חשבתי שיש לסורדין קרובי משפחה בארץ. הנכד של תלמי טען כי לסורדין היה תפקיד חשוב בתכנית הגרעין הישראלית, ועל אף שלא הצלחתי לאמת מה היה בדיוק אותו תפקיד, זה רק חיזק את התאוריה שלי. וכמובן שזו גם הייתה סגירת מעגל במובנים רבים. המון דברים שאני אוהב ועוסק בהם התחברו ביחד: כתיבה מדעית, הכתיבה בוויקיפדיה, החיבה שלי לאילנות יוחסין, היסטוריה, ביטחון. למרות הערפל שנותר, הרווחתי היכרות עם אנשים מיוחדים במינם, וההתרגשות שלהם הייתה שווה הכל. זו הייתה תזכורת חשובה לעצמי שבחיים צריך לזרום, כי אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים.