משתמש:יחל/טיוטה

תקופת המשנה והתלמוד

תפילות של יהודים ועלייתם לאתרים סביב קירות הר הבית‏[18] מוזכרות בתלמוד‏[19] כבר לגבי חכמים בדור שלאחר החורבן, אולם לאחר מרד בר כוכבא אסרו הרומאים על יהודים לבוא לירושלים. תפילות של יהודים מול קירות הר הבית מתועדות החל מהמאה הרביעית בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. עדות ראשונה לכך נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" - עולה רגל נוצרי, שהגיע לירושלים בשנת 333:

"יש שתי אנדרטאות של אדריאנוס, ולא רחוק מהאנדרטאות נמצאת אבן נקובה שהיהודים באים אליה כל שנה ומושחים אותה בשמן. הם מקוננים על עצמם באנחות וקורעים את בגדיהם ואז עוזבים".

– יומן מסע מבורדו לירושלים, תיאור ירושלים, חלק 591‏[20]

התיאור מתייחס ככל הנראה לטקסי האבלות של תשעה באב. מקומה של "האבן הנקובה" אינו ברור, אך לצד ההנחה שהכוונה לאבן בכותל המערבי, שכן הוא מופיע בפירוש בתיאורים דומים נוספים, יש שמעריכים שהיא עמדה דווקא באזור הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. באותה תקופה הוטלו מגבלות חמורות על כניסת יהודים לירושלים, כך שיהודים פקדו בעיקר את הר הזיתים, שממנו היה אפשר להשקיף על הר הבית. כיוון שכך, ייחסו יהודים חשיבות מיוחדת דווקא לכותל המזרחי של חומת הר הבית, כיוון שהוא הנשקף מהר הזיתים, וכיוון שממנו יצאו הכהן הגדול ועוזריו להכין אפר פרה אדומה בתקופת המקדש.

&& מפני שהרומייםט י הטתריכים את הכית ביטי טיטוס הרשע ואע״ם שהיו מהללים את קדושתו לא היו טוענים ט ז על הבית הטהור שיש להם בו נחלה ושהוא ראוי להם לבית תשלה אלא טשנשתמריי קוסטנטין הרשע באו לטעון כטענות האלה וכתחלה כשההריכוהו הרומייםיח לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמ ע א ל י 0 נוהגים עמם מנהג טוב והרשו לישראל לבוא אל הכית ולבנות בו• בית תפלה ומדרש והיו בל גליות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בתגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תםלתם כגגד תמידין ומוסיפין ועל המנהג נהגו כל יטי כ טלכות ישטעאל עד שפשט ה על הכית כעת הזאת מלכות אדום הרשעה והסירה את מלכות ישמעאל מעליו.