משתמש:מוליר/טיוטה

מעוז דרורה

לוחמי מעוז " דרורה " , 23 במספר , היו כמחלקה מפלוגה ב' של גדוד 68 הירושלמי שגוייס ב- 23.9.73 לתפיסת קו מעוזי תעלת סואץ , בפיקודו של סגן מולי רונן ,הסמ"פ. המעוז שכן בלב איזור הביצות ,על גדות התעלה, כ- 5 ק"מ מדרום למעוז "לחצנית" וכ - 10 ק"מ מצפון למעוז "כתובה" . ( ראה מפת קוד "סיריוס"), כשממולו - בצד המצרי - היתה עמדת או"מ ששמה צ'רלי. הכניסה לקו היתה קצרה וממצה וכללה אימון קצר, תירגולות בסיסיות ,תידרוכים וכניסה לשיגרה של סיורים בין המעוזים ,תצפיות לעבר מצרים ודיווחים . כולנו חשנו בחוסר שקט ובתנועות צבאיות יוצאות דופן בצד המיצרי - רעשים של טנקים ורכב כבד - אך המפקדות שמעלינו ידעו לפרש זאת כתרגיל שיגרתי הידוע בשם "תחריר". מח"ט הגיזרה - אל"מ אלוש - הרגיע אותנו בביקורו במעוז כי "כל צה"ל מאחורינו", כמוהו המג"ד אמיר ראובני , כך עד יום הכיפורים. נורה אדומה ראשונה נדלקה בזמן הסעודה המפסקת ערב יו"כ : לפתע חלף מטוס מיג 17 מיצרי ממש מעלינו,ברעש אדיר,עשה סיבוב מדרום מערב לצפון מזרח, וחזר מערבה .ההפתעה היתה רבה, לא הספקנו לפתוח עליו באש,דיווחנו על כך כמובן - אך בכך הסתיים הענין ולי לא ברור עד עצם היום הזה מה פשר התקרית המוזרה הזו. התרעה על פרוץ המלחמה קיבלתי מהמג"ד אמיר למחרת, בערך ב-12:00, בטלפון: " אתה זוכר שהיינו יחד במלחמת ששת הימים ב-67 ,אז משהו דומה הולך לקרות כנראה הערב. ב- 18:00 עומדת להפתח מלחמה, משהו בסגנון של יום קרב,אז תיתכוננו, תקפל את תצפית החוץ, ותמתח כבל טלפון ל"סנפיר" של הטנקים". עד אז בוקר יום הכיפורים היה רגיל ושיגרתי - בצעתי סיור "פתיחת ציר" דרומה ל"כתובה" והשארתי חוליה כתצפית חוץ , ולא זיהינו שום דבר חשוד בצד השני. מיד כינסתי את חיילי המעוז לתדריך, קיפלתי את התצפית, הוצאתי חוליה לסנפיר (= רמפה לטנקים במרחק של כ-2 ק"מ מזרחה, שיוקפצו לסיוע קרוב למעוז אם וכאשר יותקף), סילקתי את הטרקטור ואנשי החימוש שבאו כבדרך שיגרה לטיפול תקופתי ( וידעו כמובן כבר שב-6 בערב תפרוץ מלחמה...)ונכנסנו ל"כוננות ספיגה" שמשמעותה - כולם עם נשק וחגור בבונקר ורק אני בעמדה בחוץ ועוד תצפיתן בעמדת פריסקופ. כך תפסה את מעוז "דרורה" המלחמה בשעה 14:00. מיגדל התצפית חטף מיד פגיעה ישירה וקרס. אדמת המעוז רעדה מעוצמת ההפגזה. בקשר נשמעו דיווחי "לחצנית" ו"כתובה" על סירות מלאות חיילים מצרים החוצות את התעלה בחסות ההפגזה. נשמעו מילות הקוד להפעלת הארטילריה שלנו להדיפת המיתקפה. ממש מפחיד. ב"כתובה" נפגע המ"מ דודו ואת מקומו תפס זבולון אורלב המ"כ שהמשיך לפקד באומץ רב. ב"לחצנית" המצב היה קשה מיד בהתחלה - לוחמי הקומנדו המצרים הצליחו לכתר את המעוז, ומולי מלכוב המ"מ האמיץ לא היסס וביקש מהארטילריה שלנו "אש על כוחותינו" שמשמעותה - המצרים כבר על הגדרות וחודרים למעוז וזו הדרך האחרונה להודפם. לצערי נאלצתי לדווח בערך ב-16:30 כי הונף דגל מצרי על המעוז שקולות יאוש אחרונים נשמעו ממנו.אצלי ב"דרורה" פקדתי לצאת מהבונקר ל"כוננות פשיטה" וכל העמדות אוישו על אף שנמשכה ההפגזה לסרוגין כי חששתי שאוטוטו המצרים יתקפו גם אותי. במקביל תידרכתי את זבולון בהפעלת הארטילריה ( תרגולת "קצין חי"ר מטווח"), הרופא שהיה אצלי תידרך את החובשים של "כתובה" בטיפול בפצועים והחזרתי את החוליה שנשארה ליד הסנפיר. 2 הטנקים שהגיעו אלי הופנו על ידי לטובת "לחצנית" שהיתה זקוקה להם יותר ממני, אם כי גם הם נפגעו בהמשך. בערך באותו זמן חצו כ-6 מסוקי מי-4 של הקומנדו המצרי את הקו ממערב למזרח והנחיתו כ-60 לוחמים ממזרח ל"בודפסט" כמארב לכוחותינו שינסו לחבור ל"בודפסט". ממש עם דימדומים חזרו אותם מסוקים ולאחר שוידאתי וזיהיתי שהם אויב - פתחתי עליהם באש מהמא"ג וביחד עם דורון שהצטרף לירי בפקודתי-הפלנו לפחות מסוק אחד שהמשיך ובער כל הלילה. ממש זיהיתי את הצרורות עם הנותבים פוגעים במסוקים השחורים שבלטו על רקע השמש השוקעת. בלילה, בערך ב20:00, עבר צמוד למעוז טנק שלנו שלא הזדהה והמשיך צפונה כ-2 ק"מ.בבוקר נשמע לפתע רעש טנקים מצפון וחששתי או שזה אותו טנק או שאלה המצרים. ירדתי לעמדת השער, החזקתי בזוקה טעונה בכוננות לכיוון,ולשמחתי היה זה אותו טנק שנסע במדפים סגורים ותותח שמוט הצידה, ופשוט עבר אותנו דרומה והגיע למעשה עד "כתובה". עידכנתי את זבולון אודות הטנק והיפנמתי שלמעשה הציר ביני לבין "כתובה" נקי ופנוי מאויב כנ"ל הציר לכיוון הסנפיר, ועל כך דיווחתי לגדוד ולחטיבה. במשך הלילה עודדו אותי המח"ט והמג"ד שצה"ל מיתארגן לסלק את האויב ואולי אף יקים ראש גשר לצלוח מערבה מול המעוז.עד הצהרים נמשכו לסרוגין התקפות מצריות על "כתובה" שם כבר היו 2 הרוגים ומספר פצועים. הצעתי למשוך את הפצועים אלי כי היה לי רופא לא התקבלה כי היתה מסוכנת. לקראת הצהרים התקבלה בפיקוד העליון החלטה להוציא את מי שניתן מקו המעוזים שלמעשה איבד את יעודו והפך נטל. מ"כתובה" כבר דיווחו על גשר מצרי וטנקים שחוצים ועולים עליו ואז ניתנה פקודת הנסיגה. תחילה ל"כתובה" ואז אמרתי לזבולון לחבור אלי עם הזחל"מ כי הציר פנוי ואכן כך בוצע. 10 דקות אחריו קיבלתי גם אני את פקודת בנסיגה, ופקדתי על בני גולדשטיין סמל המעוז לארגן את הכוח על הזחל"מ הבודד שנותר, ואני ירדתי לבונקר הפיקוד לוודא שאכן זו פקודת נסיגה- כי אחרי השיחות בלילה בכ"ז היה לי קשה לקבל נטישה של מעוז ! אחרי שצעקו לי :" מה אתה עוד עושה שם ! " הנחתי רימון יד על מכשירי הקשר והמערבל ועליתי על הזחל"מ המלא תוך כדי נסיעה. אחרי שעברנו את הסנפיר בדקתי אם כולם עלו - ואז להוותי גיליתי שחסרים 3 חיילים !!מיד עצרתי ופקדתי על בני גולדמן הנהג להיסתובב ולחזור. מספר חיילים ביקשו לרדת כי אין לכאורה טעם לסכן את כולם בנסיעה חזרה אל התופת.כיוון שזבולון עדיין היה מאחורי קיבלתי זאת, הורדתי מי שביקש ושאלתי - " מי בא איתי ?" - ויצאתי עם בני הנהג האמיץ ושלישמן הנאמן חזרה להביא את גדיש סמל המרגמות ושני חבריו. בדרך פגשתי את זבולון ועדכנתי אותו שיש חיילים שלי על הציר ואני חוזר ל"דרורה" ומיד מצטרף ושיחכה לי ונחזור יחד ל"בלוזה". לא דיווחתי ולא ביקשתי סיוע - פשוט דהרנו תוך שאנחנו חוטפים אש - נכנסנו למעוז, צעקתי לנהג להסתובב תוך כדי ירידה, רצתי במהירות בתעלות וממש סחבתי את השלושה שבכלל התפלאו ולא שמו לב שהם אחרונים וכולם כבר התפנו... לקחתי בדרך את כל המאגים שנשארו בעמדות ויצאנו שנית בדהרה מ"דרורה". הסתבר שהשלושה שנשארו בעצם חיפו על הנסיגה, בלי לדעת, כי כל הזמן היינו תחת אש. חברתי במהירות לזבולון ויחד הגענו למפקדת הגדוד בבלוזה שם קיבלו אותנו בסוג של הפתעה איך הצלחנו לצאת מהגהינום אך כמובן באהבה רבה. בני גולדמן הנהג וזבולון אורלב הומלצו לצל"ש. זבולון עוטר ב"אות המופת".