משתמש:מירי בר סימנטוב

      קרב בכף פיניסטרה (1805) - The battle of Cape Finisterre

בקרב פינסטרה , 22 ביולי 1805, אשר בגליציה (Galicia) ספרד, הצי הבריטי תחת פיקודו של אדמירל קלדר (Calder) מנע מהצי של בעלי הברית: צרפת-ספרד תחת פיקודו של אדמירל וילאונו (Villanueva)מלהכנס לתעלה הבריטית בכדי לעזור לנפליאון לפלוש לבריטניה בזמן מלחמת הקואוליציה השלישית במלחמות נפוליאון.

רקע

השלום העדין של Treaty of Amiens שנוסד ב – 1802 הסתיים כשנפוליאון סיפח באופן רשמי את ההדום ההר האיטלקי(Piedmon) ושוב ב – 18/5/1803 בריטניה הייתה במלחמה כנגד צרפת. נפוליאון תכנן לסיים את החסימה הבריטית ע"י פלישה וכיבוש בריטניה ב-1805 ע"יArmée d'Angleterre אשר כלל כוחות צבא גדול וחזק הכולל 150 אלף חיילים בבולון(Boulogne-sur-Mer). אם צבא כזה יוכל לחצות את התעלה הבריטית,סביר שהוא ינצח צבא מאומן ומצויד היטב של הבריטים. התוכנית הייתה שהצי הצרפתי יברח מהחסימה הבריטית בערים:טולון(Toulon)וברסט (Brest) כדי לתקוף את האיים האינדיים- האיים הקרביים, תוך כדי הסרת ההגנה הבריטית בגישה המערבית(בחופיה האטלנטיים של בריטניה).הצי המעורב(צי צרפתי-ספרדי)יפגש במרטיניק (Martinique)ויחזור שוב לאירופה בכדי לגרום למרד באירלנד אשר יחליש את הסיורים הבריטיים בתעלה וכך לעזור בהעברת Armée d'Angleterre במיצרי דובר (Dover). אדמירל וילאוונו הפליג מטולון ב- 29/3/1805 עם 11 ספינות קרב (ships of line), 6פריגטות (frigates)ו2 בריגס (brigs). הוא התחמק מהחסימת הצי של אדמירל נלסון ועבר את מיצרי גיבלרטר ב- 8/4/1805 . בקדיז (Cádiz) הוא עבר את החסימה הבריטית עם כוחותיו ושם הצטרפו אליו עוד 6 ספינות קרב ספרדיות. הצי המעורב הפליג לקרביים דרך מרטיניק ב12/5/1805. נלסון נשאר בים התיכון עקב רוחות מערביות ולא עבר את המיצרים עד ל 7/5/1805. צי בריטי הכולל 10 ספינות קרב הגיע לאנטיגואה (Antigua"") ב – 4/6/1805. אדמירל וילאוונו חיכה במרטיניק לצי של אדמירל גנטמו (Ganteaume) בברסט להצטרף אליו, אך הוא נותר בנמל ע"י החסימה הבריטית ולא הופיע. בקשה מקצינים בצבאו של וילאוונו לתקוף קולניות בריטיות נעשו מבלי לזכות בתשומת הלב למעט כיבוש מבצר אי סלע היהלום (Diamond Rock ) במרטיניק עד 4/6/1805 שיצא משם. ב 7/6/1805 הוא למד מתפיסת אוניית סוחר בריטית שנלסון הגיע לאנטיגואה וב -11/6 הוא עזב לאירופה כאשר הוא נכשל בהשגת יעדיו בקריביים. בזמן שבאיים האנטילים (Antilles) הצי הצרפתי- ספרדי התנגשו בספינת ליווי ששוויה 5 מליון פרנקים לוותה ע"י הפריגטה Barbadoes"" ,28 תותחים, בעלת תורן אחד. אדמירל וילאוונו הניף מרדף נכולל 2 פריגטות צרפתיות עם ספינת קרב ספרדית "Argonauta", 80 תותחים, לכדו את כל הספינות למעט ספינת ליווי אחת. ב- 30/6/1805 הצי המעורב לכדו ושרפו 14 תותחי אונות לחימה – privateer בריטיות . ב- 3/7 הצי כבש מחדש מפרשית- galleon Matilda שנשאה בערך 15 מליון אוצר צרפתי מ privateer – הבריטית "Mars" מליברפול, אשר גררה את Matilda לנמל בריטי. היא נשרפה ע"י הצרפתים והסחורות הועברו ע"י הפריגטה הצרפתית Siréne"".

הצי הפליג חזרה לאירופה, וב 9/7 ספינת קרב צרפתית "Indomptable" איבדה את רוב הקורות ע"י גל חולדות ומעט כלים נפגעו. אדמירל גרווינה (Gravina) אשר חצה את האוקיינוס האטלנטי 11 פעמים טען שחצייתו היא קשה מאוד, בפרט בתנאים גרועים , צוות עייף, וציוד מעטי. הצי המעורב חנה ליד כיף פינסטרייה ב- 22/7/1805.

הקרב

החדשות שהצי הצרפתי חזר, הגיעו לסגן אדמירל רוברט קלדר (Robert Calder) ב - 19/7/1805. הוא קיבל פקודה להסיר את החסימה בנמלים ""Rochefort ו" Ferrol " ולהפליג לכיף פינסטרייה לבלום את אדמירל וילאוונו. הציים ראו אחד את השני בשעה 11 בתאריך ה- 22/7. אחרי מספר שעות של תמרונים לדרום מזרח, הפעולה התחילה בשעה 17:15 כשהצי הבריטי תחת פיקודו של קפטן גרדנר (Alan Hyde Gardner) הביס את ספינות הקרב של הצי הצרפתי- ספרדי. בראות לא טובה הקרב הפך להיות סוער. בשעה 20:00 הספינות "Firme and San Rafael" נכנעו.בשעה 20:25 קלדר אותת להפסיק את הפעולה והתכוון להמשיכה ביום למחרת. בעת ליקויי האור והבלבול הכללי חלק מהספינות המשיכו לירות במשך שעה נוספת. בבוקר 23/7 הציים נמצאו במרחק 27 ק"מ אחד מהשני. קלדר סרב לתקוף בבפעם השנייה נגד סיכויים גבוהים, הוא היה צריך להגן על הפריגטות " Windsor Castle and Malta" הפגועות. הוא גם שקל את האפשרות שהחסימה הקודמת של הציים ב – ""Rochefort ו" Ferrol " עלולה להגיע לים ותשפיע על המפגש עם הצי של בעלי הברית.בהתאם לנסיבות הוא סרב לתקוף והגיע צפון מזרח עם הצי. דוח של וילאוונו טוען כי בתחילה הוא התכוון לתקוף אך זה לקח לו כמעט יום שלם להגיע לחלק הבריטי ולכן הוא החליט לא לסכן את הקרב בסוף היום. ב – 24/7 שינוי בכיוון הרוח שם את הצי הצרפתי- ספרדי במיקום הנכון ביותר לצאת לקרב אך במקום זאת אדמירל וילאוונו פנה לכיון דרום. כשהוא הגיע ל " "Corunnaקורונה ב 1/8, הוא קיבל הוראות מנפוליאון להתקדם במידית לברסט ("Brest and Boulogne") אך במקום למלא אחר הפקןדות הוא בחר להאמין לדוח מוטעה של קצין בכיר בצי הבריטי במפרץ ביסיי ("Bay of Biscay") וחזר לקדיז בכדי להגיע לנמל ב 21/8.

תוצאות הקרב

קרב זה היה תבוסה לצרפתים: 15 ספינות בריטיות הוציאו מכלל פעולה 20 ספינות של בעלי הברית ותפסו 2 ספרדיות. מספר האבידות של הבריטים היה – 39 קצינים נהרגו, 159 נפצעו. הצי של בעלי הברית איבדו 476 קיצינים שנהרגו ונפצעו. אך בעיקר אדמירל וילאוונו אשר נכשל בכל השגת יעדיו, לא הניח כוחות באירלנד והלגיון של נפוליאון - Armée d'Angleterre המתין לשווא ב – Boulogne"" כמו קודם. העם הבריטי והאדמירליות לא ראתה את פעולה זו בעין יפה. קלדר שוחרר מפיקודו בספינה ונידון לנזיפה חמורה במחדל לחפש פעולה ב- 23-24/7 . הוא לא שירת יותר בים לעולם.

נפוליאון אשר היה מתוסכל מהתוצאות נאלץ לנטוש את תוכניתו לפלוש לבריטניה. במקום זה שונה שם ה - Armée d'Angleterre ל- Grande Armée ועזבו את Boulogne"" ב- 27/8 להגיב לאיום מצד אוסטריה ורוסיה. כמה שבועות אחרי הקרב הוא כתב:"גרווינה (Gravina) הוא אדם כשרוני גם בהחלטותיו בקרבות. אם לאדמירל וילאוונו היו תכונות אלו, הקרב בפינסטרייה היה נוחל הצלחה ונצחון מובהק". הצי של בעלי הברית נשאר בקדיז עד אשר נחרבו בקרב טרפלגר שהתקיים בעשרים ואחת באוקטובר.