משתמש:נוי/מה אמר הצב לאכילס
זוהי טיוטה לתרגום עברי לקטע מה אמר הצב לאכילס. אשמח להערות. תודה רבה לגמל התימני על עזרתו במהלך תהליך העבודה.
אכילס השיג את הצב, והושיב אותו בנוחיות על גבו.
"אז הגעת לקו הסיום של מסלול המרוץ שלנו?" אמר הצב. "אף על פי שהוא מורכב מסדרה אינסופית של מרחקים? חשבתי שחכמולוג כזה או אחר הוכיח שזה לא ניתן לביצוע!"
"זה ניתן לביצוע!" אמר אכילס, "זה בוצע! לית מאן דפליג. [1] אתה רואה שהמרחקים קטנו כל הזמן, ולפיכך-"
"אבל אם הם היו גדלים כל הזמן?" קטע אותו הצב. "מה אז?"
"אז לא הייתי נמצא פה," השיב אכילס בענווה; "והיית מספיק להקיף את העולם מספר פעמים, עד לרגע זה!"
"אתה משבח אותי- משטח, אני מתכוון," אמר הצב; "כי אתה כבד, ללא ספק! עכשיו, האם תרצה לשמוע על מסלול מרוץ, שרוב האנשים משוויצים שהם יגיעו לסופו בשניים או שלושה צעדים, כשלמעשה הוא כולל מספר אינסופי של מרחקים, כל אחד מהם גדול מקודמו?"
"בוודאי!" אמר הלוחם היווני, תוך שהוא שולף מקסדתו (ללוחמים יוונים בודדים היו באותה תקופה כיסים) מחברת ענקית ועפרון. "המשך! ובבקשה, דבר לאט! הקצרנות עוד לא הומצאה!"
"הטיעון הראשון והיפה של אוקלידס!" מילמל הצב בחולמנות. "אתה מעריץ את אוקלידס?"
"מעריץ נלהב! בכל אופן, לפחות עד כמה שאדם יכול להעריץ חיבור שייכתב רק עוד כמה מאות שנים!"
"טוב, עכשיו, בוא נתחיל ויכוח קטן על הטיעון הראשון של אוקלידס- רק שני צעדים, והמסקנה נובעת מהם. כתוב אותם במחברתך. וכדי שנוכל להתייחס אליהם בצורה פשוטה, בוא נקרא להם א, ב ו-ת: א) דברים השווים לאותו הדבר שווים זה לזה. ב) שני צדדיו של משולש זה שווים לאותו דבר. ת) שני צדדיו של משולש זה שווים זה לזה.
קוראיו של אוקלידס יאמרו, אני מניח, שטיעונים א' ו-ב' גוררים את ת', כך שמי שיקבל את טענות א' ו-ב', חייב לקבל את טענה ת'?"
"ללא ספק! התלמיד הצעיר ביותר בבית ספר תיכון – כשבתי הספר התיכונים יומצאו, מה שלא יקרה עד כ-2,000 שנים אחרינו – יאמר את זה."
"וקורא שלא קיבל את נכונותם של א' ו-ב' עדיין יכול לקבל את ההיקש כתקף, אני מניח?"
"ללא ספק, קורא כזה יכול להתקיים. הוא יכול להגיד 'אני מקבל את ההיסק לפיו, אם א' ו-ב' נכונים, ת' בהכרח נכון; אבל אני לא מקבל את של א' ו-ב'. קורא כזה יעשה בחוכמה אם יעזוב את אוקלידס לטובת כדורגל."
"ולא יכול להיות גם איזשהו קורא שיגיד 'אני מקבל את א' ו-ב', אך לא את ההיקש'?"
"בוודאי שהוא יכול להתקיים. גם לו כדאי להילקח לכדורגל."
"ואף אחד מהקוראים האלו," הצב המשיך, "נמצא כרגע תחת הכרח לקבל את ת'?"
"פחות או יותר," הסכים אכילס.
"טוב, עכשיו, אני רוצה שתתייחס אלי כאל קורא מהסוג השני, ותכריח אותי, לוגית, לקבל את ת'."
"צב משחק כדורגל יהיה-" אכילס התחיל.
" - דבר לא הגיוני, כמובן" קטע אותו הצב. אל תסטה מהנקודה שלך. בוא נתחיל מ-ת', ואז כדורגל!"
"אני צריך לאלץ אותך לקבל את ת', לא?" אמר אכילס. "ועמדתך הנוכחית היא שאתה מקבל את א' ו-ב', אך לא את ההי-"
"בוא נקרא לו ג'," אמר הצב.
"-אבל אתה לא מקבל את זה ש:
ג) "אם טענות א' ו-ב' נכונות, טענה ת' בהכרח נכונה. "
"זו עמדתי הנוכחית," אמר הצב.
"אז אני חייב לבקש ממך לקבל את ג'."
"אעשה זאת," אמר הצב, "ברגע שתרשום זאת במחברתך. מה עוד יש לך שם?"
"רק כמה תזכירים," מרפרף בעצבנות על הדפים: "כמה תזכירים על- על קרבות שבהם התעליתי על עצמי!"
"המון דפים חלקים, אני רואה!" הצב העיר בעליצות. "נצטרך את כולם!" (אכילס התחלחל). עכשיו תכתוב מה שאני מכתיב לך:—
א) דברים השווים לאותו הדבר שווים זה לזה. ב) שני צדדיו של משולש זה שווים לאותו דבר. ג) "אם טענות א' ו-ב' נכונות, טענה ג' בהכרח נכונה. " ת) "שני צדדיו של משולש זה שווים זה לזה."
"אתה צריך לקרוא לזה ד', לא ת'," אמר אכילס. "זה בא מיד אחרי שלושת המשפטים האחרים. אם אתה מקבל את טענות א', ב' וג', אתה חייב לקבל את טענה ת'."
"ולמה אני חייב?"
"כי זה נגרר לוגית מהם. אם טענות א' ו-ב' ו-ג' נכונות, טענה ת' נכונה. אתה לא מטיל ספק בזה, אני מניח?"
"אם טענות א' ו-ב' ו-ג' נכונות, טענה ת' נכונה," חזר הצב בנימה מהורהרת. "זה היקש נוסף, לא? ואם אני לא אומר שזה נכון, אולי אני אקבל את א', ב' ו-ג', אבל עדיין לא אקבל את ת', האין זה אפשרי?"
"זה אפשרי," הגיבור גלוי הלב הודה, "למרות שקשיחות כזו היא בוודאי יוצאת דופן. ובכל זאת, המאורע אפשרי. אז אני נאלץ לבקש ממך לקבל עוד היקש אחד."
"טוב מאוד. אני מוכן ומזומן לקבל אותו, ברגע שתרשום אותו. נקרא לו ד) אם הנחות א' ו-ב' ו-ג' נכונות, גם הנחה ת' נכונה.
"האם רשמת את זה במחברת שלך?" קרא בחדווה, בשעה שהכניס את עפרונו לנדן. "וסוף כל סוף הגענו לסופו של מסלול המרוץ האידיאלי הזה! עכשיו כשאתה מקבל את הנחות א' ו-ב' ו-ג' ו-ד', בוודאי שתקבל את ת'!"
"האמנם?" אמר הצב. "בוא נלבין את זה. אני מקבל את הנחות א' ו-ב' ו-ג' ו-ד'. נניח שאני עדיין לא מקבל את ת'?'
"אז הלוגיקה תתפוס אותך בגרון, ותכריח אותך לקבל את זה!" אכילס השיב בשמחת ניצחון. "הלוגיקה תאמר לך 'אתה לא יכול לעזור לעצמך. עכשיו כשקיבלת את ההנחות א' ו-ב' ו-ג' ו-ד', אתה חייב לקבל את ההנחה ת'!'" אז אין לך מה להתלבט, אתה מבין.
"כל מה שהלוגיקה טובה מספיק כדי לומר לי אותו כדאי שייכתב," אמר הצב, אז תכתוב את זה במחברתך, בבקשה. נקרא לזה ה)אם הנחות א' ו-ב' ו-ג' ו-ד' נכונות, גם הנחה ת' נכונה. עד שלא אקבל את זה, בוודאי שאני לא צריך לקבל את ת'. אז זה צעד די הכרחי, אתה מבין?"
"אני מבין," אמר אכילס; ונים של עצבות נשמע בקולו.
בשלב זה המספר, שהיו לו עניינים דחופים בבנק, היה חייב לעזוב את הזוג המאושר, ולא לחזור למקום עד שיחלפו מספר חודשים. כשעשה זאת, אכילס עדיין ישב על גבו של הצב, שסבל למדי, וכתב במחברתו, שהתגלה שהיא כמעט מלאה. הצב אמר "האם רשום לך הצעד האחרון? אם לא התבלבלתי בספירה, זה הצעד האלף ואחד. ויש עוד כמה מיליונים בדרך. ואכפת לך, כטובה אישית, לקחת בחשבון כמה הדיון הזה ייתן כיוון ללוגיקנים במאה התשע עשרה?- אכפת לך, לאמץ משחק מילים שימציא בן דודי הצב לא צב בתקופה זו, ולהרשות לעצמך להיקרא מחדש ניצב?" [2]
"כבקשתך!" אמר הלוחם התשוש, וקולו החלול והמיואש, כשטמן פניו בידו. "בתנאי שאתה, בגלל חלקך בדיון, תאמץ משחק מילים שהצב מעולם לא ימציא, ותקרא לעצמך "נחים- הס"!
לקטע המקורי ראו קישור חיצוני בערך מה אמר הצב לאכילס.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במקור- Solvitur ambulando, ביטוי לטיני שמשמעו "הבעיה נפתרה על ידי ניסוי מעשי". הביטוי "לית מאן דפליג" מקורו בארמית, ומשמעותו היא "אין איש חולק". למרות הבדלי המשמעויות, שני המשפטים משתלבים במבנה התחבירי, ומכיוון שאין הם מאוד משנים מבחינה תוכנית המתרגם העדיף לשמר את הקשר לטינית-אנגלית לעומת ארמית-עברית
- ^ הצב לא צב הוא, כתרגומה של רנה ליטוין, הMock Turtle מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". ב"אליס" משחק המילים הוא “When we were little,” the Mock Turtle went on at last, more calmly, though still sobbing a little now and then, “we went to school in the sea. The master was an old Turtle—we used to call him Tortoise... “Why did you call him Tortoise, if he wasn’t one?” Alice asked. “We called him Tortoise because he taught us,”" בהיעדר תרגום מתאים, ובידיעה שמדובר בבדיחה פנימית של קוראי אליס, נבחר התרגום על פי ליטוין: —— "'המורה שלנו היה צב זקן - קראנו לו "ניצב"-' 'למה קראתם לו ניצב, אם הוא לא היה כזה?'... 'כי הוא ניצב מולנו בכיתה'". תרגומה של ליטוין לא מושלם, אך מבין ארבעת התרגומים לספר לא נמצא תרגום קולע בהרבה.