משתמש:נינצ'ה/מעמד האישה

הביטוי מעמד האישה מתייחס למעמדן של נשים בחברות אליהן הן משתייכות, אך נתפס כמתייחס, באופן רחב יותר, גם לערכן של נשים ושוויון בכל המובנים. הביטוי בולט בחריגותו, שכן לא קיים ביטוי מקביל המתייחס למעמד הגבר. ההתייחסות למעמדן של נשים (ולא למעמדם של גברים) נעוצה במציאות ההיסטורית. יש הטוענים, בעיקר על סמך ממצאים ארכיאולוגיים, כי בעבר הרחוק, הפרה-הסטורי, חברות היו מאורגנות באופן מטריארכלי, כלומר בראשי משפחות עמדו נשים, וכך גם בראשי קבוצות ושבטים. האלות החשובות והחזקות ביותר היו אף הן דמויות נשיות. ואולם אם אכן התקיימה תקופה מטריארכלית, היא הסתיימה לפני אלפי שנים והוחלפה במבנה החברתי הפטריארכלי, המעמיד גבר בראש כל משפחה, בראש כל שבט ובראש כל קבוצה של בני אדם. בעולם הפטריארכלי הועמדו גם בראשי הפנתאונים אלים זכרים, ולבסוף, בעולם הפטריארכלי המונותאיסטי, בוטלו האלות הנשיות מכל וכל, ונותר רק אל זכר אחד, ששאר הדמויות הגבריות מושוות אליו: המלך, הכוהן הגדול, האב, המנהל. בעולם זה, בו שלטו גברים, מעמד האישה היה שונה לחלוטין ממעמדו של הגבר, ונחות ממנו לאין שיעור.

בעולם הפטריארכלי האישה הובנתה כשייכת לגברים: תחילה לאביה (ובהעדרו לאחיה או לדודה), ולאחר נישואיה – לבעלה (ובהעדרו לבנה). גבר שרכש לו אישה יכול היה לרכוש נשים נוספות על פניה, אך היא היתה מחוייבת להשאר שייכת לו בלבד ולהקדיש לו את חייה. האישה בחברות עתיקות רבות לא ירשה רכוש, לא הורשתה ללמוד, או להשתתף בהליכים ציבוריים, משפטיים או דתיים; היא הורחקה ממרבית המקצועת, ובמרבית החברות הופקדה על ילודה, גידול הילדים, טיפול בקשישים ותיחזוק משק הבית. מעמדה הנחות של האישה בחברה הלך יד ביד עם עיצובה כנחותה מן הגבר בכל התחומים: היא נתפסה כפחות חכמה ורציונלית, פחות מוכשרת במרבית התחומים, פחות טהורה, פחות עצמאית, פחות מתאימה לכהן בתפקידים מכל סוג. עם השנים, דברים רבים השתנו, אך מעמדה החברתי של האישה הוסיף להיות נחות משל הגבר. כך, גם אלפי שנים לאחר שנאסרה הביגמיה גם על גברים, "בגידה" של גבר באישתו המשיכה להתפס כדבר פעוט וקל ערך, ואילו "בגידה" של אישה ב"בעלה" הצדיקה בחברות רבות את הריגתה. מקומה של האישה בבית הוסיף להיות מובן מאליו, ואילו הדרתה מן הזירה הציבורית, לרבות עולמות העסקים, הפוליטיקה, המשפט והדת, לא השתנתה. השכלת נשים לא עלתה על הדעת. במקביל, האישה המשיכה להתפס כנחותה בכל מובן: עד שנות העשרים של המאה העשרים היא נתפסה ילדותית מכדי להצביע בבחירות, ולא חכמה דיה כדי ללמוד באוניברסיטאות או להיות בעלת מקצוע אחראי כמו רופאה או עורכת דין.

במאה ה-19, בעיקר בעולם דובר האנגלית, החלו יותר ויותר נשים להעלות לדיון את מעמדה הנחות של האישה בחברה, ועמו את תפיסתה הרווחת כנחותה מן הגבר. נשים החלו לדרוש לעצמן יותר ויותר זכויות חברתיות, והכרה בכישוריהן ויכולותיהן האנושיות. תחילה, נשים התמקדו בטענה כי הן שוות ביכולותיהן לגברים, ובדרישת השוואת זכויותיהן לזכויות הגברים. הן טענו כי הן לא פחות תבוניות וחכמות מגברים, ולכן דרשו לעצמן כל זכות חברתיות שגברים נהנו ממנה. הן דרשו את הזכויות להצביע בבחירות ולהבחר לתפקידים ציבוריים, ללמוד באוניברסיטאות, להיות בעלות רכוש, לרשת, לעבוד ולהשתכר, לשמש כשופטות, עורכות דין ומושבעות, להיות כוהנות דת ואפוטרופוסות לילדיהן. דרישות אלה התנחשלו בעולם האנגלו אמריקאי בראשית המאה העשרים, ונקראות "הגל הפמיניסטי הראשון". לאחר שהושגו מרבית הדרישות הללו, במאבקים קשים וממושכים, דומה היה שבעיית מעמד האישה נפתרה, ומעתה מעמד האישה זהה למעמד האיש ושוב אינו נושא לדיון. ואולם נשים הרגישו שגם לאחר שהשיגו שוויון זכויות פורמלי, למעשה, בחייהן, הן ממשיכות לסבול מהפליה וקיפוח, ומעמדן החברתי רחוק מלהיות זהה לזה של גברים. נשים הרגישו שהן מתקבלות פחות למקומות עבודה, משתכרות פחות גם אם כישוריהן זהים, מקודמות פחות, מפוטרות יותר, ומוערכות פחות מגברים. הציפיה החברתית הוסיפה להיות שהן תהיינה אחראיות על הבית ועל גידול הילדים, והתפיסה הרווחת היתה שגברים אינם צריכים להטריח את עצמם בעיסוקים אלה, שהם למטה מכבודם. על רקע זה התחולל "הגל הפמיניסטי השני" בשנות הששים והשבעים של המאה העשרים: נשים שבו ודרשו את שיפור מעמדן, ואת שינוי היחס אליהן. חלק מדרישותיהן הושגו בחלקים מסויימים בעולם, ואילו על חלקים רבים יש נשים רבות שממשיכות להאבק.

כשמדברים על מעמד האישה מתכוונים לרוב למעמדה במשפחה, בעבודה, בזירה הציבורית, בעולם המשפט, בצבא, ובעולם הדת. מעמדן של נשים במשפחה מושפע לרעה מדיני נישואין וגירושין המפלים אותן לרעה, מתפיסות מסורתיות לגבי תפקידיהן כרעיות ואמהות (לשרת את הגברים ולהקריב את עצמן למענם), ומאלימות שנשים סובלות בתוך המשפחה (מידי בני זוג אלימים כמו גם מידי אבות ואחים). בעבודה נשים נתקלות ב"תקרת הזכוכית" המונעת מהן להתקדם לתפקידים בכירים. הן סובלות מדעות קדומות וסטראוטיפים שליליים המקשים עליהן להתקבל לתפקידים הנחשבים כ"גבריים". הן נתפסות כ"מפרנסות שניות" ששכרן אינו חשוב, וחוות הטרדות מיניות המקשות עליהן לחוש בטחון עצמי. כל אלה מקבעים את מעמדן בעבודה כנחות משל הגברים שלצידם הן עובדות. בזירה הציבורית מעמדן של נשים עודו נחות מזה של גברים כי הן לא נתפסות כמנהיגות, כמצביאות, כנשות עסקים, ובעולם הדת מעמדן נחות כי תפקידים חשובים (כמו רב, דיין, כומר או קאדי) חסומים בפניהן במרבית הדתות. עולם המשפט הוא אחד המקומות אשר, לפחות בארצות המערב, נשים הצליחו להשתלב בו ולקדם את מעמדן החברתי ואת דימויין האנושי.

סוגיות נוספות המקושרות לרוב עם מעמד האישה בחברה הן זכותן של נשים לבצע הפלות; אלימות מינית שנשים סובלות ממנה (כמו אונס, גילוי עריות, תקיפות מיניות, הטרדות מיניות, הטרדות מאיימות); נפוצותה של פורנוגרפיה המתארת נשים כחפצים לשימושם המיני של גברים; תכתיבי יופי, הדורשים מנשים לעשות דיאטות, לבצע ניתוחים פלסטיים ולהשקיע זמן וכסף בקוסמטיקה וטיפוח הופעתן החיצונית.

בישראל, מקובל היה לחשוב שמעמד האישה אינו מהווה בעיה, שכן החברה הישראלית תפסה את עצמה כשוויונית לחלוטין. ואולם במיוחד מאז שנות השבעים של המאה העשרים, סוציולוגיות, היסטוריוניות וחוקרות ישראליות אחרות מראות כי מעמדן של נשים בחברה הישראלית אינו טוב ממעמדן של נשים במקומות אחרים בעולם. נשים בישראל סובלות מכל התופעות אשר פוגעות במעמדן של נשים ומכפיפות אותן לגברים במקומות אחרים. תפיסתה העצמית של החברה הישראלית כשוויונית תוארה כ"מיתוס". המקומות הבעייתיים במיוחד, המשפיעים לרעה על מעמדן של נשים בחברה הישראלית הם הדת, הצבא והפוליטיקה. דיני המשפחה בישראל פוגעים קשות במעמדן של נשים ביחס לגברים. בכל הזירות אלה נשים ישראליות מודרות, מופלות ומעוצבות כאזרחיות סוג ב'. חשיבותן הרבה של הזירות הללו לחיים בישראל משליכה על מעמד הנשים בכל תחומי החיים. קבוצות שונות של נשים בישראל הן בעלות מעמד חברתי שונה: נשים יהודיות אשכנזיות נהנות ממעמד איתן יותר מנשים יהודיות מזרחיות; נשים יהודיות נהנות ממעמד איתן יותר מנשים לא יהודיות.