משתמש:צחי זקס/משי-זקס

משי זקס היה מפעל טקסטיל, מן הראשונים שהוקמו בארץ והיה פעיל במשך כארבעים שנה.

המפעל הוקם על ידי יצחק זקס (1868-1944) ובנו, שמואל (סם) זקס (1890-1974) אשר עלו מארה"ב לארץ ישראל ב 1932, קנו מגרש גדול ברמת-גן, הקימו עליו את בניין המפעל והביאו את הציוד והמכונות מהמפעל שלהם בפרטסון, ניו ג'רסי, ארה"ב.

מאחר ולא היו בארץ, פועלי טקסטיל מקצועיים הובאו לארץ פועלים מומחים יהודים מאירופה והם למדו את הפועלים המקומיים את העבודה.

המפעל "משי זקס" היה מנושאי הדגל של התעשייה בארץ ישראל. בשנים הראשונות לפעילות המפעל עדיין לא היתה מודעות בציבור לחשיבות קניית תוצרת הארץ אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה יבוא המשי פסק ותוצרת המפעל נמכרה היטב בארץ ובארצות השכנות.

באמצע שנות מלחמת העולם השנייה סם זקס היה יוצא לעיתים קרובות למצרים על מנת לארגן משם חומרי גלם למפעל שלו ולמפעלים אחרים בארץ.

לקראת סוף מלחמת העולם יצא סם זקס, דרך אפריקה, לארה"ב על מנת להביא ציוד ומכונות ליצור בד ניילון. המפעל קיבל אישור מיוחד ממשלת המנדט לייבא לארץ את המכונות. אנשי ה"הגנה" פנו אליו ובקשו ממנו להביא במשלוח מכונות לייצור נשק ותחמושת.

משלוח מכונות ייצור הנשק, עם תעודות המשלוח של מכונות הטקסטיל, הגיע לנמל חיפה אך בזמן הפריקה מהאנייה, התפרק אחד הארגזים ותכולתו האמתית נחשפה. סם זקס, שהיה במקום, נתן "בקשיש" לפועל הנמל הערבי והכל עובר בשלום. מכונות אלו הוו את הבסיס לתעשיית הנשק העברית. בשנים 1946-7 עברו המפעלים מרמת גן לבני-ברק. ביום שבת, ה15- במאי ,1948 הופצץ המפעל ע"י חיל האוויר המצרי. למרבה המזל עקב השבת המפעל היה ריק מאדם. עם השנים חדל המפעל מלייצר בדי משי אולם השם "משי זקס" נשאר.

לשם שיווק הבדים הוקמו חנויות בתחילה בתל-אביב ירושלים וחיפה ואחרי כן בכל הארץ. באותה תקופה היה מקובל לקנות בדים ולבצע את התפירה בבית.

עם ירידת הביקוש לבדים לתפירה עצמית נסגרו הסניפים והחנויות. המפעל נסגר סופית בשנות השבעים של המאה העשרים.