משתמש:ראובן מ./טיוטה/משפט שלמה
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| ||
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
מפיבושת
זלבסקי תשמ"א: סוקר את המחלוקת במחקר בנוגע לשאלת מקורו של הסיפור (עמ' 186–188). לדעתו אין סיבה להניח שמקורו זר, שכן יש בו יסודות ההולמים את הספרות המקראית ולעומת זאת אין בו שרידים שניתן לייחס אותם להשפעת המקור ההודי (עמ' 188). זלבסקי מדגיש את אחדותו הספרותית של פרק ג, הכולל את סיפור החלום בגבעון ואת משפט שלמה, בניגוד לדעת מרבית החוקרים הסבורים שסיפור משפט שלמה שובץ בידי עורך ספר מלכים מחוץ להקשרו המקורי (עמ' 188–192). בהצגתו את מערכת הזיקות הפנימיות בין שני הסיפורים, מסתייע זלבסקי בהקבלה שהציג ויסמן בין חלום המינוי של יוסף ופתרון חלום פרעה מצד אחד, לחלום המינוי של שלמה ומשפט שלמה מצד שני (188–189). בהמשך פונה זלבסקי לניתוח הסיפור גופו. הוא מציע הקבלה צורנית ותוכנית בין הסיפור לבין דין עד חמס, ועומד על ההבדל בין השניים (193–194). לאחר מכן הוא עובר לניתוח מפורט של דברי הדמויות, ומקדיש דיון מיוחד לשאלת זהותה של האם האמיתית.
Brewster 1962: סקירה של שני סיפורים מקבילים למשפט שלמה: סיפור הג'אטאקה ההודי על החכם מהוסדהה והדרמה הסינית "מעגל הגיר". ברוסטר משווה בין שלושת הסיפורים ומגיע למסקנה כי אין לקבוע איזה מביניהם הוא המקורי, אם כי הוא מוצא קרבה יתרה בין הסיפור ההודי והסיני, שמשותפים להם המוטיבים של שרטוט על הקרקע ושל תחרות המשיכה.
Westbrook 2010, עמ' 446–450: הסיפור הוא ביסודו סוגיה משפטית היפותטית, המוצגת לנמען כאתגר אינטלקטואלי טהור ולא כמקרה משפטי קונקרטי. בסוגיות כאלה נהוג להשמיט כל פרט שאיננו הכרחי להבנת הדילמה, וזוהי הסיבה לכך שהדמויות נעדרות פרטים מזהים. בנוסף, תיאור המקרה מוריד מעל הפרק את האפשרות להשיג ראיות נסיבתיות, וזאת כדי לאלץ את הנמען להתמודד ישירות עם הדילמה ולא לחפש דרכי עקיפין בפתרונה. בהמשך דן וסטברוק בעדויות הנשים, ומתייחס לנקודת התורפה לכאורה שבדבריהן. לדעתו אין כשל בדברי התובעת, המתייחסת לאירועים שאירעו בשעה שישנה, לפי עדותה. התובעת מציגה את גרסתה, הכוללת שחזור עובדתי המבוסס על היקש הגיוני. גם האבחון המדויק של סיבת המוות, שליבוביץ רואה אותו כפליטת פה מרשיעה, מוסבר כוויתור מצד התובעת, המבהירה בכך כי אין היא מאשימה את הנתבעת ברצח אלא מניחה כי הילד נהרג בתאונה. וסטברוק מדגיש גם כי ההכחשה הלקונית של הנתבעת איננה מפלילה, שכן נטל ההוכחה מוטל על התובעת, ובמצב זה אין לצפות מהנתבעת שתפליג בדיבורים העלולים לסבך אותה. וסטברוק מציין כי במקרה מעין זה של מבוי סתום משפטי, הנוהג במקרא ובעולם העתיק הוא לפנות להכרעה אלוהית, אך מתת החכמה האלוהית של שלמה מאפשרת לו לחרוץ משפט גם במקרים אלה.
Pyper 1993: לפרק על הזיקות. רמזים לביקורת על שלמה גם בסיפור על חלומו בגבעון