משתמש:רמי פדילה/טיוטה
== שם פסק הדין: בג"ץ 687/15 ידיד ואח' נ' הכנסת ואח' [1] ==
פתיח: [עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרשת ידיד, [2] ביהמ"ש קבע זמנים ברורים לצורך הגשת תביעה להשבת עודף תשלום בשכר הטרחה, יש לניצול השואה עד שנה מיום התיקון להגיש הבקשה להשבת הכספים, ובכך בעצם אומר ביהמ"ש כי מתקיים האיזון הראוי בין שמירת זכות הקניין וחופש העיסוק של עורכי הדין למול השמירה לזכותם של ניצולי השואה לקבלת הכספים המגיעים להם. ביהמ"ש בחר לא לקבל את העתירה מהסיבה שלא נפל פגם היורד לשורש ההליך בעניין וכי עורכי הדין לא יכולים לגבות שכר טרחה כפי שהם רוצים, תיקון מספר 20 [3] עומד בתנאי פסקת ההגבלה [4] , מתקיים האיזון הראוי בין הזכויות השונות, לא נראה כי קיים אמצעי שפגיעתו תהיה פחותה וכי התכלית של התיקון הוא להגן על ניצולי השואה ועל כספם, ומכאן שלא נראה בתיקון כמשהו בלתי חוקתי. העתירה נדחית. כמו כן, חשיבות פסק הדין הוא בכך שביהמ"ש לא נותן יד חופשית לעו"ד להתקשר ולגבות שכ"ט מופקע מניצולי השואה, ישנה הגנה על הניצולים וזאת מפני חשש לניצולם.
הרקע לפסק הדין:[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרשת ידיד [5] מדובר בעתירה שהוגשה על ידי עורכי דין בגין ההתערבות של הכנסת בחקיקת תיקון מספר 20 [6] לחוק נכי רדיפות הנאצים וזאת באשר להגבלת שכר הטרחה של עורכי הדין בטיפול המשפטי מול הניצולים לגביית כספם. העתירה הוגשה בטענה כי התיקון לחוק אינו חוקתי [7] וכי יש לפסול אותו מכיוון שישנה פגיעה בזכות לקניין [8] של עורכי הדין שהינם כאמור זכות המנויה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כאמור כאשר אנו עוסקים בפגיעה בפרנסתם של עורכי הדין, ישנו קשר ברור בין צמצום ברווחים שלהם לבין הפגיעה בקניינם.
תיקון מספר 20: [9] תיקון מספר 20 קובע מספר כללים בעניין גובה שכר הטרחה שיוכל לגבות עו"ד מניצולי שואה בטיפול תביעתם לקבלת כספים. יתרה מזאת, התיקון [10] קובע כי קיים איסור על העברה, שיעבוד, עיקול על תגמולים מצד המטפל בתביעה. החוק בעצם מאפשר לניצולים לקבל סיוע משפטי הן בביהמ"ש והן בהוצל"פ מפני כל תביעה של עו"ד או מטפל בתיק לצורך גביית שכר הטרחה שלו.
כמו כן, ניתן לומר כי התיקון מאפשר לניצולי השואה להגיש תביעות להשבת כספי שכר הטרחה אשר שולמו לעו"ד בניגוד לאמור בתיקון מספר 20, [11] אך יש לציין כי על מנת לשמור על האיזון הראוי, ניתנת האפשרות לעו"ד או למטפל בתביעה להשיב סכום מופחת של 25 אחוז משכר הטרחה שנגבה מניצול השואה.
עובדות וטענות הצדדים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
עורכי הדין טענו כי בתיקון מספר 20 [12] ישנה פגיעה מהותית בחופש העיסוק, בכבוד האדם בקניין [13] האישי של עורכי הדין, פגיעה באוטונומיה ובחופש החוזים. כמו כן, לדברי עורכי הדין אין הצדקה להחיל את החוק באופן רטרואקטיבי כך שעורכי דין יצטרכו להשיב שכר טרחה ללקוחות. המדינה טענה כי אין זה ראוי מבחינה מוסרית וערכית לא להגביל את שכר טרחתם של עורכי הדין אשר מתעסקים בטיפול משפטי בניצולים. לדברי עורכי הדין נראה כי התיקון (תיקון מס 20: להלן: תיקון לחוק נכי רדיפות הנאצים: יהודי לוב), [14] יש בו כשלעצמו על מנת לפגוע בזכויות אדם מן המעלה הראשונה. ראשית, הזכות לקניין [15] נפגעת באופן משמעותי כאשר ישנה פגיעה ברכושם של עורכי דין, במשלח ידם ובקניינם האישי. לדברי עורכי הדין, נראה כי ביהמ"ש אף הרחיק לכת בקובעו כי יש להחזיר שכר טרחה לניצולים וזאת לאחר התיקון.
החלת הדין באופן רטרואקטיבי: נראה כי החלטה מעין זו הינה חריגה ועומדת בסתירה ברורה לכל עקרון החוקיות שאומר כי לא ניתן להחיל את הדין באופן רטרואקטיבי, מה שקרה כאמור בענייננו.
תקינות ההליך: לדברי עורכי הדין, יש לתת חשיבות רבה לעניין "קיומו של ההליך התקין". נראה כי בחקיקתו של התיקון המדובר, הכנסת פעלה בצורה חפוזה, מהירה כזו שלא באמת ממלאת אחר הכללים הנאותים לחקיקת התיקון.
לטענת המדינה יש חובה מוסרית, ערכית מצד המדינה להגן על כספיהם של ניצולי השואה, אין בתיקון מספר 20 [16] על מנת לפגוע פגיעה גדולה בזכויותיהם של עו"ד, נראה כי הפגיעה לדבריהם היא קטנה, מידתית וכזו אשר משרתת מטרות על כמו העזרה לניצולי השואה להגן על כספם.
כמו כן, לדברי המדינה, אין לראות בהחלה הרטרואקטיבית להשבת כספי שכר הטרחה כמשהו בלתי חוקתי. בנוסף, לדברי המדינה, בג"ץ צריך להפעיל ביקורת שיפוטית באופן מרוסן כלפי הכנסת וכי לא נראה כי נפל פגם היורד לשורש ההליך המצדיק את התערבות בג"ץ בתיקון מספר 20 [17] שכן כל תכליתו הוא להגן על ניצולי השואה.
בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לומר כי ביהמ"ש מתייחס לסכומים הקטנים שאותם כביכול יפסיד עו"ד בתביעה להשבת כספי ניצולי השואה. כיום לאחר פסק הדין ניתן לומר כי תיקון מספר 20 [18] עומד בהינו, לא היה שינוי פסיקתי או חקיקתי לאחר פרשת ידיד [19] שמשנה את גובה שכר הטרחה שניתן לגבות מניצול שואה בגין טיפול לקבלת פיצוי בעקבות הסבל שעברו בשואה.
בנוסף, נראה,כי בשנת 2016, נידונה פרשה חשובה בבג"ץ, פרשת 4231/16 הנקראת עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועמ"ש. [20]. ביהמ"ש התייחס רבות לפרשת ידיד 684/15 [21] וזאת בהקשר של חוקיותו של תיקון מספר 21 [22] שבא כאמור בעקבות תיקון מספר 20.[23] בפסק דין זה, הנושא המרכזי היה בעניין הארכת הזמן שתיקון מספר 21 [24] נותן לניצולי השואה בכול הקשור לתביעה להשבת כספם. כאמור, בתיקון מספר 20 עמד ביהמ"ש על החשיבות הרבה בעניין ידיד על האיזון הראוי בין זכויות עו"ד לבין זכויות ניצולי השואה כאשר קבע כי זמן של שנה זהו זמן ראוי גם כלפי עורכי הדין. בבג"ץ ידיד נראה כי השופטת ע. ברון, [25] בעצם הרחיבה את הלכת ידיד, [26] וזאת בקובעה כי אין בהארכת התקופה לשנתיים בעניין השבת כספי שכר הטרחה על מנת לפגוע בדברי בג"ץ ידיד, יש בכך על מנת לשרת את התכלית הראויה והיא שמירה על זכויות הניצולים.
הסוגיות המרכזיות העולות מפסיקתו של ביהמ"ש בעניין הגבלת שכר טרחה של עו"ד:
ניתוח ביהמ"ש:
כאמור, הטענה בדבר הגבלת שכר הטרחה של עו"ד בתביעות של ניצולי שואה לקבלת כספם כפגיעה בזכויות החוקתיות כמו הזכות לקניין [27] והזכות לחופש העיסוק [28] נדחו ע"י ביהמ"ש מהטעם כי הפגיעה חוסה תחת פסקת ההגבלה.[29]
כאמור, ביהמ"ש קבע בפרשת ידיד [30] כי תיקון מספר 20 שכאמור יש בו על מנת להגביל את גובה שכר הטרחה אשר גובים עו"ד מניצולי השואה, הינו חוקתי וכי אינו עומד בסתירה לפסקת ההגבלה שכאמור מנויה בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו [31] ותכליתה להגן על חוקי היסוד מפני פגיעה בזכויות החוקתיות כמו הזכות לקניין [32] והזכות לחופש העיסוק [33] אשר העלו עורכי הדין כחלק מהפגיעה בהם.
בנוסף, מתייחס השופט נועם סולברג [34] בפסק דינו לכך (פסקה 25) שאכן ישנה פגיעה בזכויות החוקתיות של עורכי הדין כמו הזכות לקניין והזכות לחופש העיסוק, אך הפגיעה היא לא בליבת הזכות לחופש העיסוק, חופש החוזים והקניין. כמו כן, מתייחס השופט סולברג [35](פסקה 26) לכך שיש להעניק חשיבות רבה להבחנה בין הפגיעה של תיקון מספר 20 [36] בחופש עיסוקם של יו"ד אשר אינה באה לידי ביטוי במניעה מוחלטת לעיסוקם, מה שכאמור מראה על פגיעה מצומצמת בחופש העיסוק של עו"ד.
בנוסף, מתייחס השופט סולברג לכך שניתן להחיל את התיקון בצורה רטרואקטיבית[37] (פס 31) מהסיבה שתכלית התיקון הינה ראויה ובאה לטובת ניצולי השואה. כמו כן, מתייחס השופט סולברג לכך שהתכלית של התיקון הינה ראויה [38](פס 35) וכי אין מחלוקת בין הצדדים על כך. עיקר המחלוקת לדברי השופט סולברג היה בבחינת מידתיותו של תיקון מספר 20. [39](פס 36). בנוסף, מתייחס השופט סולברג לכך שלא היה ניתן למצוא חלופה פוגענית פחות, וכי טענתם של עורכי הדין לחלופה אחרת מצידם מרוקנת את מטרת המחוקק בתיקון מספר 20. [40]
באופן עקרוני נקבע כי תיקון מספר 20 הינו חוקתי, לא עומד בסתירה לפסקת ההגבלה, ניתן יהיה להגביל את שכר טרחת עו"ד המטפל בתביעה לקבלת כספים של ניצול שואה גם באופן רטרואקטיבי, אין לחרוג מהסכומים האמורים בתיקון מספר 20 וכי יוכלו להגיש ניצולי השואה תביעה להשבת כספים שנגבו כחלק משכר טרחת עו"ד. בנוסף, מתייחס ביהמ"ש לכך שהפגיעה בזכויות החוקתיות כמו הזכות לחופש העיסוק והזכות לקניין אינם מהותיות על מנת לומר כי התיקון אינו חוקתי.
פסק הדין ניתן על ידי השופטים נועם סולברג, הנשיאה מרים נאור והשופט ח מלצר. לא היה דעת יחיד וכולם הסכימו פה אחד עם פסיקתו של השופט נועם סולברג.
תיקון מספר 21:[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיקון מספר 21 נמצא בסעיף ב.1 (2016), [41] כאשר ישנה התייחסות ברורה לכך שלא יעלה שכר טרחתם של עו"ד המטפלים בתביעות לקבלת כספי הניצולים יותר מהאמור בסעיף ב(1) [42] תיקון מספר 22 [43] וזאת גם לאחר שניתנה החלטה מנהלית או שהוגש ערר. בעצם כך, נראה כי קיים קשר הדוק בין תיקון מספר 20 [44] לתיקון מספר 21 [45] וזאת כאשר תיקון 21 בא בעצם לומר כי לא יהיה ניתן לעו"ד לחרוג מהסכומים הנקובים ללא כל קשר להליך המשפטי המתנהל בעניין שכר הטרחה וזאת כאמור כחלק מההגנה לניצולי השואה שמעניק תיקון מספר 21. [46]
בבג"ץ 4231/16 [47] מדובר בעתירה שנסבה סביב חוקיותו של תיקון מספר 21. כמו כן, הייתה התייחסות באשר לסעיפים 5(ג), ו3(2) [48] לחוק נכי רדיפות הנאצים שתכליתם כאמור להגביל את סכומי שכר הטרחה המשולמים לעו"ד בתביעות לקבלת כספי ניצולי השואה. ביהמ"ש קובע בפרשת ידיד [49] כי בתיקון [50] מספר 20, [51] המחוקק בעצם צמצמם את הפגיעה בזכויות עורכי הדין בכך שהגביל את הזמן להגשת הבקשה להשבת הכספים לשנה. נראה כי ישנה הרחבה להלכת ידיד [52] ולא צמצום.
החשש לפגיעה בחופש החוזים בעקבות פסק הדין:[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנקודת מבטם של עורכי הדין נראה כי ביהמ"ש בחר להתערב ברצונות הצדדים. ביהמ"ש בעצם קביעתו התיר את הפגיעה בחופש החוזים שכן זהו נדבך מרכזי בתפיסתנו המשפטית והחברתית. בנוסף מנקודת מבטם של עורכי הדין, נראה כי אין כל הצדקה להתערב ברצונות הצדדים גם כאשר מדובר באנשים מבוגרים שהינם כאמור ניצולי שואה ואו ילדם שבחרו להתקשר עם עו"ד מסוים. מנקודת מבטם של המדינה יש לראות בתיקון מספר 20 [53] כמשהו הכרחי, חיוני, כזה המצדיק את התערבות בג"ץ לטובת הניצולים מול עורכי הדין. כאשר אנו עוסקים בעניין התערבות בחופש החוזים, יש לציין את דברי השופט אילון בפרשת בית יוליס,[54] כאשר לדבריו: עקרון חופש החוזים הינו אחד העקרונות החשובים ביותר בתפיסתנו המשפטית והחברתית וכי יש לכבד ולשמור על רצון הצדדים.
עלינו לדון בהשפעות השונות שיש להתערבות של ביהמ"ש ברצון הצדדים, באוטונומיה האישית שלהם עם מי להתקשר בחוזה וזאת כאמור גם ללא רצון של הלקוח לבטל את העסקה ממול עו"ד. נראה כי ההגנה שזכה לה עו"ד כתוצאה מדחיית העתירה היא פחותה, כזו שמזלזלת בו, בפרנסתו ובדרך עבודתו.
השלכות פסק הדין על אמון הציבור במערכת המשפטית:[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרשת תא"מ 38304-03-16 העליון נ' ידיד [55] התייחס ביהמ"ש לעניין השבת כספי שכר הטרחה מעורך הדין, כאשר שוב נראה כי ביהמ"ש בחר לחזק את דברי הלכת ידיד באשר לתיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים תשע"ה- 2014. [56] ביהמ"ש התייחס להשבת הכספים באופן רטרואקטיבי ואף קבע כי על עו"ד להשיב את הכספים לניצול השואה.
נראה בכך הרחבה נוספת של הלכת ידיד [57] שהינה כאמור הלכה מכוננת שבעקבותיה נאמר בפסקי הדין כי הלכת ידיד היא ראויה וכי יש להשיב כספים לניצולי השואה כחלק מכך שתיקון מספר 20 [58] הינו חוקתי.
התערבות בג"ץ:[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל הנוגע להתערבותו של בג"ץ בעניין כה מהותי כמו בעניין הגבלת שכר הטרחה של עו"ד, ביהמ"ש העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".להוראה זו מעמד חוקתי על-חוקי לא רק בדיני הסמכות הדיונות, אלא גם בדיני הסעד המהותי. אמנם, ככלל, יירתע בג"צ מלהעניק, מכוחו של סעיף זה, סעד אשר אינו עולה בקנה אחד עם דבר חקיקה אחר, אף אם מעמדו הנורמטיבי נמוך יותר.
נראה כי גם לאחר כשנתיים מיום פסק הדין, ביהמ"ש לא ממעט לפסוק לטובת השבת כספי שכר הטרחה וכי נראה שינוי של מגמה באשר לשמירת זכויות ניצולי השואה וכי זה נעשה באמצעות עיגון חקיקתי.
ראו גם:
1. פגיעה בחופש החוזים ועקרון האוטונומיה
2. פגיעה בזכויות קנייניות
3. פגיעה בחופש העיסוק
קישורים חיצוניים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
באשר לקישורים חיצוניים יש לציין את:
1. תיקון מס' 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
2. תיקון מס' 22 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
3. תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
4. בג"ץ 4231/16 עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (12.9.2016).
5. תא"מ 38304-03-16 העליון נ' ידיד
7. ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אברהם אבו שינדי, נז(1) 883 (2003).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
- ^ בג"צ 687/15 ידיד ואח' נ' הכנסת ואח' (9.07.2015)
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 1.
- ^ תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
- ^ סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 1.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס'3 .
- ^ עומד בסתירה לסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992.
- ^ סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 3.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 3.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 3
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס'3 .
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 5.
- ^ תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
- ^ סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 14.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 14.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 14.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 1
- ^ בג"ץ 4231/16 עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועמ"ש ואח' (12.9.2016)
- ^ בג"צ 687/15 ידיד ואח' נ' הכנסת ואח' (9.07.2015).
- ^ תיקון מס' 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
- ^ תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 22.
- ^ בג"ץ 4231/16 עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועמ"ש ואח' (12.9.2016). השופטת ע. ברון
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 21.
- ^ סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992.
- ^ סעיף 3 לחוק יסוד חופש העיסוק: 1992.
- ^ סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: 1992.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 21.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 29.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 27.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 28
- ^ בג"צ 687/15 ידיד ואח' נ' הכנסת ואח' (9.07.2015). פסקה 25.השופט נועם סולברג.
- ^ שם. פסקה 26.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 23.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 34. פסקה 31. השופט נועם סולברג.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 34. פסקה 35. השופט נועם סולברג.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 34. פסקה 36. השופט נועם סולברג.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 23.
- ^ סעיף ב.1 תיקון מס' 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957 תוקן בשנת 2016.
- ^ שם. בסעיף קטן ב(1)
- ^ תיקון מס' 22 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957. תיקון משנת 2016.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס 23.
- ^ תיקון מס' 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957. תוקן בשנת 2016.
- ^ שם.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 25.
- ^ סעיפים 5(ג), 3(2) תיקון מס' 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים תש"ז- 1957 תוקן בשנת 2016.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 34.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 23.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 34.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 1.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 16.
- ^ ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441 (1989) השופט אילון.
- ^ תא"מ 38304-03-16 העליון נ' ידיד
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 16
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 34.
- ^ ראה לעיל הערת שוליים מס' 16