משתמש:שולמית נחום
הצייר אליעזר גרינברג ז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורות חיים: (1912-1965)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצייר אליעזר גרינברג נולד ב 13 באוקטובר 1912 בעיר לבוב – פולין (כיום אוקראינה) כבן יחיד בין חמש בנות.
אבי המשפחה יעקב, היה ציוני פעיל שעשה רבות למען יהדות האזור.
דודו שהיה ארכיטקט וצייר, הבחין בכישרונו בגיל צעיר והשפיע על הוריו לשלחו לבי"ס לאומנות דקורטיבית בעיר הולדתו, לבוב.
את ביה"ס סיים ב 1931 בגיל 19 ובשנה זו התקבל ללמודים באקדמיה לאומנות בעיר קרקוב, ולמד בלימודי ערב אצל המנהל פרופסור שיחולסקי.
בפרוץ מלחמת העולם ב 1939 גויס אליעזר גרינברג לצבא הפולני, הוא נפל בשבי הרוסים והועבר לעיר קריבו-רוג שבאוקראינה. תוך כדי היותו שבוי פתח בשביתת רעב בטענתו שהינו צייר. ניתנה לו הזדמנות הוכחה, כאשר התבקש לצייר פורטרט של המלחין צ'ייקובסקי שחגגו 100 שנה להולדתו.
לאחר שצייר בהצלחה, שוחרר בתנאי שיעבוד כדקורטור של האופרה המקומית בעיר פרונזה,(כיום בישקק) שבקירגיסטן.
באותן שנים הוא התקבל לאגודת הציירים הרוסית. והשתתף בתערוכות כלליות ברחבי ברית המועצות.
בכל שנות המלחמה נשאר גרינברג בברית המועצות, שם הכיר את אשתו אוגניה-גילה שהיתה מורה ועיתונאית בעיתון אידיש.
ב1945 בתום המלחמה עזב עם אשתו ובתו אלה לפולין לחפש אחר משפחתו.
לכאבו וצערו הגדול רק אחות אחת נשארה בחיים מכל משפחתו.אותה הצליח לאתר בפולין ההרוסה. המשפחה הועברה יחד עם יהודים אחרים "שארית הפליטה" לגרמניה ליד העיר אלן שם נולדה הבת השניה שולמית ב1947. גם בגרמניה נוצרה אגודת ציירי "שארית הפליטה" וגרינברג השתתף בשתי תערוכות כלליות של האגודה.
כל תקופת שהותם בגרמניה עזר אליעזר גרינברג באיתור ילדים יתומים, ניצולי שואה באירופה ושליחתם לא"י.
ביוני 1949 עלתה המשפחה מחוף מרסיי בצרפת באניה "נגבה" לישראל.
הם שוכנו בצריף במעברת בת גלים בחיפה, שם שהו כ- 3 שנים. באותם שנים קשות, חלה גרינברג ואושפז במשך חודשים רבים בבית חולים רמב"ם בחיפה.
ב1952 קבלה המשפחה דירת חדר וחצי, בשיכון עולים בקרית מוצקין, בה התגוררו הצייר ומשפחתו עד יומו האחרון. הוא נפטר ממחלת לב בשנת 1965.
"צייר נופי ישראל":[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליעזר גרינברג שהיה רגיל לשמרנות בציור הרוסי, לצבעים הכהים והאפרוריות, הוקסם מהשמש בארץ והנוף הארצישראלי. הוא שינה את סגנון ציורו מראליסטי – נטורליסטי לאימפרסיוניסטי מלא אור וצבע.
בחלק גדול מיצירותיו בשנים האחרונות, ניכרת השפעתו החזקה של הסגנון האקספרסיוניסטי של הצייר ההולנדי
ואן-גוך, אותו העריץ. ניכר השוני בין היצירות האימפרסיוניסטיות של הצייר לבין אילו המושפעות מואן- גוך.
בשנות חייו בארץ, הרבה גרינברג לטייל ולצייר את נופי ישראל.
הוא צייר בין היתר את חיפה, טבריה, צפת, עכו, ירושלים, תל אביב-יפו ונתניה. בנוסף לתמונות נוף
צייר דיוקנאות כולל דיוקן עצמי, ודיוקנאות בנותיו. כמו כן, צייר נושאים הקשורים ליהדות ושואה.
הוא היה חבר באגודת ציירי ישראל והציג בתערוכות כלליות רבות. כמו כן, הציג תערוכות יחיד בארץ: בחיפה,
תל-אביב, קריית מוצקין ונתניה. ב 1964 הוזמן להציג בגלריה "רובנס" בבריסל בלגיה וכן בלוקסמבורג.
לאחר מותו ערכה המשפחה תערוכות זיכרון באילת, חיפה, תל-אביב וקריית מוצקין.
רבות מתמונותיו נרכשו בארץ ובעולם, על ידי אנשים פרטיים ומוסדות ציבור, כמו בית הנשיא (בן-צבי) מוזיאון לוחמי הגיטאות, בית יד לבנים פתח תקווה, מוזיאון חיפה ועוד. הוא זכה לביקורות משבחות בעיתונים המקומיים בארץ ובאירופה.
הצייר אליעזר גרינברג מונצח בספרי אומנות כמו: "100 אומנים ישראלים שהלכו לעולמם" / גבריאל טלפיר, הוצאת גזית, 1971. ו "91 אומנים ציור ופיסול" ערך אהרון א. מייזלמן, הוצאה לאור ועד הציירים והפסלים חיפה והצפון, 1965.
תערוכות בהן נטל חלק ותערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1942- תערוכת אביב בפרונזה, קרגיזיה, רוסיה
. בשנת 1943- תערוכה כללית של אגודת הציירים, בפרונזה, קירגיזיה.
בשנת 1944- תערוכה לציון 25 שנים לקרגיזיה, בפרונזה.
בשנת 1945- תערוכה כללית של אומני ברית המועצות, בגלריה טרטיקוב, מוסקווה.
בשנת 1947- תערוכה כללית של ציירי "שארית הפליטה", מינכן, גרמניה.
בשנת 1948- תערוכה כללית של ציירי "שארית הפליטה" מינכן, גרמניה.
בשנת 1951-תערוכה כללית של אמני ישראל, במוזיאון דיזנגוף, תל-אביב.
בשנת 1951- תערוכה בנושא "הים" , אגודת הציירים, חיפה. בשנת 1953- תערוכה בנושא "פרחים", מוזיאון העירוני, חיפה.
בשנת 1955- תערוכת יחיד, מועדון הסופרים והעיתונאים, חיפה. בשנת 1958- תערוכת יחיד, בית התרבות, קריית מוצקין. בשנת 1958- תערוכת יחיד, בי"ס ביאליק, נתניה.
בשנת 1960- תערוכה כללית של אמני ישראל, במוזיאון תל אביב.
בשנת 1960- תערוכה כללית של אגודת הציירים, חיפה.
בשנת 1960- תערוכה בנושא "הים" , אגודת הציירים, חיפה
בשנת 1961- תערוכה כללית של אמני ישראל, במוזיאון תל אביב.
בשנת 1961- תערוכה כללית של אומני ישראל, אגודת הציירים, חיפה.
בשנת 1962- תערוכה כללית של אמני ישראל, במוזיאון תל אביב.
בשנת 1962- תערוכה כללית של אומני ישראל, אגודת הציירים, חיפה.
בשנת 1962- תערוכת יחיד בבית האומנים, תל אביב.(תערוכה זו מציינת יובל שנים לצייר) בשנת 1963- תערוכת יחיד בגלריה 220, תל אביב.
בשנת 1964- תערוכת יחיד בגלריה "רובנס", בבריסל, בלגיה.
בשנת 1964- תערוכת יחיד ב"סירקל מוניציפאל", לוקסמבורג.
תערוכות זיכרון שערכה המשפחה לאחר מותו
בשנת 1965- תערוכת זיכרון במוזיאון אילת.
בשנת 1966- תערוכת זיכרון בגלריה 220, תל אביב. בשנת 1968- תערוכת זיכרון בבית התרבות, קריית מוצקין.
בשנת 1970- תערוכת זיכרון באגודת הציירים, בית שאגל, חיפה.
בשנת 1975- תערוכת זיכרון גלריה חדשה, תל אביב
בשנת 1978- תערוכת יום הזיכרון בבית יד לבנים, פתח תקווה.
מכתב מרחל ינאית בן צבי ז"ל (אשת הנשיא יצחק בן צבי ז"ל)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קבלת תמונה של הצייר:
רחל בן-צבי-ינאית ירושלים י' חשון תשי"ד
בית הנשיא
19 באוקטובר 1953
לכבוד הצייר מר א. גרינברג
שלום רב לך,
התמונה שהואלת למסור לבית- הנשיא ע"י חברותי היקרות תלויה באולם מול הכניסה ואני מרגישה שכל
אורח הבא אלינו שם את עינו בתמונה. לא ידעתי באיזו מידה התמונה מדברת אל ליבם של האורחים השונים,
אך ידעתי מה התמונה בשבילי:בשעות הבוקר היא מביעה בעיני
את שעת השקיעה ואני עוברת בדמיוני לאחת הנקודות שבישובי הספר,
והרי הצריפון הזה מזכיר הרבה מצריפוני הישובים, ונדמה לי שאני נמצאת באוירה מלאת החרדה
לקראת הלילה וחשש המסתננים ממלא את הלב.
אך בשעות הערב התמונה נראית לי כבשעה מוקדמת בבוקר, בהנץ החמה,
עת אור יקרות, משתפך מהשמש הבלתי נראית עדיין עלי אדמות,
והלב מתמלא תוחלת ותקוה על היום החדש ההולך ובא – כאילו עולם חדש עומד בהווצרו.
אני מודה לך על התחושות היפות הללו שתמונתך
מעוררת בליבי.
בתודה בשם הנשיא ובשמי.
רחל בן-צבי-ינאית