משתמש:שלדג/ארגז חול/עמנואל מורנו
עמנואל מורנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך אתר משרד רה"מ[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגן-אלוף עמנואל מורנו בן 35 מתלמים. שכניהם של בני הזוג מורנו סיפרו. "הם גרים פה שנתיים מעולם לא הרגשנו אותם. אנשים מקסימים שאפילו הצעקות שלהם היו בשקט. ידענו שהוא משמש בתפקיד בכיר בצבא, אבל לא תארנו לעצמנו באיזה תפקיד. הוא תמיד נהג ללבוש בגדים אזרחיים".
שכנה אחרת סיפרה: "ביום שישי הוא נסע לבסיס. זו היתה הפעם הראשונה שראינו כיצד ילדיו הקטנים בכו בלכתו. הם אף פעם לא בכו כך".
רב הקהילה, שמואל שוקרון, סיפר על הקצין. "עמנואל מתגורר פה מספר שנים כחלק מהקהילה. איש צנוע ונסתר. אלו המעלות שלו, ידוע לנו שהוא היה מפקד קשוב וטוב. מבחינתנו עמנואל היה מפקד של מידות, ענווה וצניעות אדם שכל גדולתו היא הצניעות. כל מה שעשה בצבא לא ידענו וכנראה גם לא נדע מעולם".
כמה ימים לפני האסון הגיע עמנואל למושב לביתו של הרב שוקרון כדי להביא ציוד לבנו של הרב הנמצא בלבנון. "הוא נכנס לבית בענווה ברורה ובביישנות, העביר את התיק והלך. כל החיים שלו הייתה התמסרות גדולה בכל מאודו למה שעשה וביצע".
יוחאי (10) אחיינו של עמנואל, סיפר על דודו. "מדי פעם רצינו לשחק ולהשתעשע איתו, אולם מכיוון שהיה מדובר באדם רציני הוא היה מושיב אותנו ומספר לנו על הצבא ומספר לנו מה קורה בצבא".
אחד מתושבי המקום המשרת בצבא, סיפר כי מדי יום ראשון לקח אותו לבסיס. "עמנואל לא היה עונד את דרגותיו בשל הצניעות שבה נהג".
עמנואל מצא עצמו בעין הסערה בעת פינוי גוש קטיף. זאת כאשר אחד מאחיו, רב-סרן ביחידה מובחרת, התבצר בביתו בנווה דקלים וסירב להתפנות מרצונו. קצינים בכירים וח"כים נשלחו אז אל הבית בתקווה לשכנע את האח להתפנות.
במותו, השאיר אחריו עמנואל שלושה ילדים ואישה, מיה, ממושב עין הבשור. בין האבלים על מותו, גם ארבעת אחיו.
עמנואל הובא למנוחות בהר הרצל שבירושלים.
"... מעל הכל העיבה על המבצע נפילתו של סא"ל עמנואל מורנו, מבוגרי המכינה הקדם צבאית של הציונות הדתית בעלי, הוא היה מהלוחמים הנועזים ביותר של סיירת מטכ"ל, ובזכות זה קיבל באופן חריג דרגת סגן-אלוף המקבילה לדרגתו של מפקד היחידה. למרות ששמו הותר לפרסום, תמונתו נותרה חסויה משיקולים של ביטחון ומידע.
לאחר מותו של מורנו סיפר אחד מלוחמי הסיירת על שיחה שניהל איתו, רגע לפני שעלו על למסוק שהוביל אותם אל הפעולה שממנה לא שב.
"מה אתה עושה אם חם וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך עשר שניות לחיות עד ההתרסקות?" שאל מורנו את הלוחם.
הלוחם ענה: "אני לא יודע. אני משער שאהיה מאוד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב."
מורנו חשב רגע ואמר: "מה שאני אעשה זה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד 'שמע ישראל'."
הלוחם לא השתכנע: "בסדר, אז תגיד 'שמע ישראל'. אבל מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת, שניה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות."
מורנו השיב: "אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות, ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע שלחיים יש משמעות.
אבל אם, לעומת זאת, לאדם נשארו חמש שניות לחיות, אך הוא אינו מבין את חשיבות השניות הללו, אז כנראה אין משמעות לחחים שלו. אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים או ליהנות ולחיות את הרגע. החיים הם שלב בדרך אל הדבר הבא."
מתוך "אש על כוחותינו", מאת עמיר רפפורט.
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
