משתמש:שלומאלי/יוסף דיסטניק

‎1 יוסף דיסטניק

יוסף דיסטניק נולד בעיר אומן שבאוקראינה בשנת 1907 נפטר ב 3.6.1970 - מפגיעת אוטובוס בפרדס חנה בהיותו בדרך לעזרת משפחה אבלה בבנימינה. יוסף דיסטניק היה מנהלה הראשון של מחצבת בנימינה, פעיל ציבור, איש הסתדרות אשר שם לו למטרה לעזור לפועלים באשר הם

1. ביוגרפיה יוסף דיסטניק נולד בשנת 1907 בעיר אומן שבאוקראינה, להוריו חיים ומרים דיסטניק. היו לו שתי אחיות ושני אחים. הוא למד בתיכון מקומי והצטרף בגיל צעיר לתנועת נוער "החלוץ" מטעמים ציוניים. בהיותו בן 16 הוא ראה את אחיו הצעיר נרצח ברחוב לנגד עיניו, וברגעים אלה ממש גמלה בליבו ההחלטה הגורלית לעזוב את אוקריאנה האנטישמית ולעלות לארץ ישראל. 1.1. העלייה לארץ – בשנת 1924 עלה דיסטניק עם גרעין החלוץ הצעיר דרך קושטא ומשם ללבנון בדרך לא דרך ברגל ,לישראל כאשר הוא ועוד קבוצת צעירים גונבים את הגבול מלבנון לישראל .הקבוצה עוברת לתל צור ליד בנימינה ומשם לשוני שהיה מבנה גדול אשר נבנה בתקופת התורכים על חורבות תאטרון רומי ושמש את המתיישבים הראשונים כ "תחנה ראשונה" בדרך להתיישבות הקבע. 1.2. בשנת 1933 עברו חמש עשרה משפחות ל "קיבוץ בנימינה" והחלו לבנות את בתיהם בשכונת "גבעת הפועל. זאת לאחר שיוסף פגש את סימה לבית צ'חנובר, העלמה השקטה והביישנית מצאה חן בענייו והוא מחזר אחריה בלהט . בשנת 1933 הם נישאים בזיכרון יעקוב על ידיי הרב המקומי ןבנם הבכור חיים נולד בשנת 1934. בת הזקונים הדסה נולדה בשנת 1939. המשפחה כבר גרה בגבעת הפועל בבנימינה.

2 .	קניית אדמות המחצבה – על מנת להתפרנס עבדו הפועלים בכל עבודה מזדמנת : בחקלאות, קטיף וניקוז מי ביצת כברה. כדיי לנקז את ביצת כברה וביצת א דידון הקים דיסטניק עם עוד שני פועלים חברה לניקוז ומדידות. הם "חפרו תעלות, ניקזו את המים על ידיי הכנסת אבני דבש וכך ניקזו את המים "  את אבני הדבש לקחו מהר הכרמל הסמוך לבנימינה. 

2.1 המחצבה – כדיי ליעל את העבודה הקים יוסף דיסטניק את המחצבה. בתחילה עבדו באמצעים פרימיטיביים ובידיים או כפי שמתאר יוסף דיסטניק בימנו "העבודה הייתה מפרכת, השכר לא שולם בזמן" ואז הגה דיסטניק את הרעיון למכור את המחצבה לחברת אבן וסיד שהייתה חברת בת של סולל בונה. למנהל המחצבה התמנה יוסף דיסטניק אשר עשה כל שלאל ידו על מנת ליעל את העבודה במקום. הוא הציע לרכבת ישראל להכניס קרונות לתוך המחצבה, ובכך לחסוך זמן. הרכבת קבלה את ההצעה, הונחו פסי רכבת בתוך המחצבה על מנת ליעל את העבודה ולקרב את הקרונות אל הסילו. על הרעיון קיבל דיסטניק "אות כבוד מרכבת ישראל" תעודה אשר אפשרה לו לנסוע בחינם ברכבת ישראל לכל ימי חייו. הוא המשיך לעמוד בראש המחצבה לשכלל ולשפר אותה עד יום מותו. הוא למד והתמחה בטכניון בפיצוץ ואף סיים את לימודיו בטכניון בהצטיינות. עם הקמת צה"ל היה מחסור באנשים שהבינו בחומרי נפץ ועל אף גילו הוא גויס לצבא לחודשיים על מנת ללמד צעירים את רזי פיצוץ והעיסוק בחומרי נפץ. על כך קיבל מצה"ל את אות השירות. עם הקמת הנמל באשדוד נשכרו שרותיו של דיסטניק על מנת ליעץ בהקמת שובר הגלים.

3. פעילות ציבורית – הפעילות הציבורית הייתה נשמת אפו ומרכז חייו של דיסטניק. הן כמנהל עבודה במחצבה והן ברמה הארצית. כמנהל מחצבה הוא קיבל לעבודה אנשים אשר בקשו לעבוד והיו אף מוכנים לעבוד קשה למרות שלא היו שייכים למפלגה ולא היה בידם הפנקס האדום, דבר לא שכיח בתקופה זו. ברמה הארצית הוא עבר , כנציג ההסתדרות ממחצבה למחצבה בארץ דאג ונאבקל שיפור תנאי עבודתם של הפועלים ולרווחתם. דאג להם לשעות עבודה הוגנות וסבירות, חדר אוכל במקום העבודה , חדר מנוחה ועוד. דלתו הייתה פתוחה לכל איש או אישה אשר נזקקו לשרותי יעוץ, עזרה בקהילה או במשפחה והוא עשה ועזר כמיטב יכולתו עד יום מותו.

מקורות לעבודה

1. ספר בנימינה 2. מסמכים משפחתיים 3. ארכיון לוחמי הגטאות 4. ראיון אישי עם הגברת הדסה בלום (בתו של יוסף דיסטניק) 5. ראיון אישי עם מר חיים דיסטניק (בנו של יוסף דיסטניק)דזי