משתמש:3asim06/השפעת העיתונות על החברה
העיתונות המודרנית התפתחה בשל המהפכה הטכנולוגית מחד, כתוצאה להמצאת הדפוס , התפתחות התחבורה ושיפור הפצת העיתונים ,ומאידך בשל המהפכה המחשבתית , כתוצאה להתפתחות החשיבה החילונית , המודעות לזכויות הפרט והתפתחות המחשיבה הדמוקרטית .
לטענת מאיירס אורן ( 2008) מרבית המחקרים המתמקדים בעבודה עיתונאית אינם נוטים להתייחס להשפעות חברתיות רחבות היקף. והוא איננו מתיימר לקבוע כי סקר את כל המחקרים בתחום, במחקרים שנחשבים לקלאסיקות של מחקר העבודה העיתונאית, אין ניסוח מגובש של תפיסת השפעות. וזאת בהשוואה למרבית המסורות האחרות של מחקר התקשורת, הממשיגות את הנחות היסוד שלהן ואת הממצאים העולים מן המחקר בהתייחס להשפעות חברתיות. על פי רוב מחקרי עיתונאות אינם מצביעים על ההשפעות של העבודה העיתונאית על קהל צרכני החדשות. הסבר אפשרי לממצא זה הוא, שמלכתחילה חוקרי העבודה העיתונאית אינם עוסקים בהשפעות החברתיות רחבות ההיקף של העבודה העיתונאית אלא תוחמים את עצמם למרחב שאינו כולל את צרכני התקשורת. הסבר שני טמון במתודולוגיות האתנוגראפיות, שבאמצעותן מתבצע לרוב מחקר העבודה העיתונאית. בחירה מתודולוגית זאת מאפשרת לחוקרים להציע אבחנות מאתגרות ורבות–ערך, אולם היא מגבילה את יכולת ההכללה של המחקרים ביחס לקהלים גדולים. הסבר אפשרי שלישי טמון בהגדרה המדויקת של המושג 'השפעה' (effect) אם בשימוש במונח 'השפעה' אנו מכוונים להשפעות של פרקטיקות ורוטינות עיתונאיות על הציבור בכללו, אזי קשה לאתר התייחסויות כאלה במרבית המחקרים בתחום. עם זאת ניתן להתייחס להשפעות של העיתונות על פי מודלים של חוקרים שונים בהמשך עבודה זו .
מושא שאיפתם של עיתונאים הוא חשיפת מידע שלא היה ידוע לציבור. עיתונות המידע מבוססת על ההנחה שאפשר למצוא סיפור חשוב, מעניין וחדש במידע שכבר קיים. ועם היווצרות העיתונות והגעתה לכל מקום בחברה יצר דחף ללמידה , לחינוך , להתעניינות ולשיתוף דעה , תחילה זה היה מצומצם , ועם ההתרחבות של ההדפסה , התרחבות התכנים , והדעות שביקרו את הממשל או הכנסייה , התחיל הפרט לגבש לעצמו דעות , ולהתאגד עם מי שראוי לו צודק ומי שמשרת את האינטרסים שלו .
כוחה של המילה הכתובה המגרה את רגשותיו של הציבור היה עצום עוד בתחילת דרכה , שלטים ראו בה כאויב גדול שבא לערער על שלטונם ולהדיח אותם מהכיסא שכבשו אותו שנים רבות , ולמרות אכזריותם נגד העיתונות והתכנים שלה , היא מצאה לעצמה דרכים נוספות כדי לפרוץ לחיים ולהוות חלק חשוב בחיי היום יום ולהיות מכשיר חשוב בגיבוש הרעיונות הדמוקרטיים .השימוש בעיתונות בתחילת דרכה היה לטובתם של גופים פרטיים ואינטרסים בודדים , תחילה העיתון יצר קשר בין השלטון לאזרחים ,עם ההתרחבות והוזלת מחירה וכשהגיעה לכל קצה היא הביאה לשינויים דרסטיים בחברה , טפח את תודעת העובדים , וחנכם להיאבק על זכיותיהם דוגמת המהפכות החברתיות , זכויות הפרט וחופש הביטוי ( פריץ גץ1951.)
כמו כן העיתונות יצרה טשטוש בין המרחב הפרטי לציבורי , וכי כל חוויות פרטיות או מקומיות מפורסמות בעיתון הופכות לציבוריות , העיתון יצר קהל קוראים לעומת קהל השומעים שהיה עד כה מתבסס על מידע מהכנסייה , וזה הביא לפגיעה קשה במעמד הכנסייה , אנשים לא הצטרכו להגיע פיזיות לכנסיה כדי להשיג מידע , מה שהרחיק אותם בהמשך גם באופן נפשי .
העיתונות תרמה לאיחוד ההמונים למטרה מוגדרת .היא סייעה להגברת הלאומיות וחיזקה את תחושת הלאום , באמצעות העיתון נוצרו אפשרויות לקשרים חדשים בין קבוצות , שכבות ומעמדות שבעבר לא היה קיים ביניהם שום אפשרות לקשר.
כדי לאמוד את השפעתם של העיתונות תחילה מתבקשת ההבחנה בין השפעה על מעצבי המדיניות לבין ההשפעה על הציבור. כאשר מדובר בהשפעה על מעצבי המדיניות הכוונה היא להשפעה הממוקדת בנושאים ספציפיים בתחום עיסוקם של מקבלי ההחלטות ,ההשפעה על הציבור הרחב הוא רחב יותר וחודר לתיאורם של תהליכים שונים. להלן מאפיינים חשובים להשפעותיה של העיתונות על המרחב הציבורי מנקודת מבטם של הוגים ומדענים כדוגמת :לאסוול ,אליזבת נואלה- נוימן, הרברט מרקוזה ,סטיוארט הול ,איניס , אסוול, כ"ץ וגורביץ:
1. "שיטת המזרק "
לאסוול (1948) ניסח משפט שבו הוא הציע לתאר פעולת תקשורת באמצעות תשובות על השאלות הבאות:"מי, אומר מה, באיזה ערוץ, למי, באיזו השפעה?"מי-מוען, יוזם הפעולה (אדם, קבוצה, רשות השידור וכו')אומר מה-מסר, הדברים שהמוען מבקש להעביר באיזה ערוץ-אמצעי או ערוץ, אמצעי התקשורת שדכרו המוען מעיר את מסריו.
למי-נמען, הפרט או הציבור שאליו מכוונת פעולת התקשורת ובאיזו השפעה-השינוי המתחולל בנמענים כתוצאה מקבלת המשפר("תקשורת המונים" עמ' 13- 15 )
ההשפעה עוברת אל מי שנועדו להיות מושפעים כאילו היא נסיוב המוחדר לגופם באמצעות מחט ומזרק, עוצמת ההשפעה , ותדירות השימוש שעושים בה ניתנים לשליטה ולכיוון מראש, כמו הנסיוב שבמזרק ,"והמזריק" המנוסה אף יודע יפה באיזה מינון עליו לבחור על מנת להשיג את התוצאה המבוקשת .
על פי השיטה זו ההשפעה אינה אלא תהליך פשוט של גירוי ותגובה, השיטה הזאת לא התאפיינה בתחכום רב , אך גרמה , כשמייחסים אותה לאמצעי התקשורת , או ליותר דיוק לעיתונות , השפעה גדולה , בלתי מוגבלת ובה בעת גם גבר הפחד מפני מי שההשפעה מצויה בידיו. החשש היה מפני שימוש לרעה בעוצמה הטמונה בעיתונות בייחוד כי מדובר בגירוי רגשותיו של קהל המונים שקל להסיתו ולהביאו לכלל תגובה רגשית ולא רציונאלית .
במהלכה של המאה ה- 19 אמנם היו כמה מקרים שבהם נרתם קהל המונים שבא לכלל גירוי רגשות בעקבות מה שנאמר בעיתונים , ותבע שינויים פוליטיים בפעולה ישרה של יציאה לרחובות, הדבר מתבטא באופן ישיר בעלייה בתפוצת העיתונים , לשון אחר, על מנת להבטיח תפוצה גדולה של עיתונים יש לספק לציבור סיפורים מרגשים ומסעירים ולא רק בתחום המוקבל לצורך זה , שהוא מין ופשע , אלא גם בתחומי סיקור אחרים כנושא הסיקור הפוליטי המתאים ביותר מבחינת הפוטנציאל הטמון בו כדי להסעיר את הרוחות, בפרט כאשר נעשתה ההתייחסות אל הנושא במישור של סיפור אנושי , דוגמא מובהקת לשימוש כזה היא מעורבותו של איל העיתונות ראנדלף הרסת במלחמת ארצות הברית – ספרד בשנת 1848 , זאת ועוד נעשה שימוש בעיתונות למטרות תעמולה , יותר מכולם ידעו להעריך זאת מוסוליני באיטליה שהוא עצמו היה עיתונאי ועורך בעל ניסיון , והיטלר בגרמניה שבספרו תאר במפורש כיצד אפשר להשפיע על ההמונים בעזרת העיתונות.
2. שיטת "הספירלה של השתיקה "
בשאלת השפעתם של אמצעי התקשורת על עיצוב דעותיו של הפרט עסקה גם הסוציולוגית הגרמנייה אליזבת נואלה- נוימן (1974) , לדעתה יש שילוב בין השפעה שמקורה בתקשורת ההמונים ובתקשורת הבינאישית ובין הערכותיו של הפרט על זיקה בין דעותיו לדעות המקובלות בחברה .
לדעתה נכונותו של הפרט לדבוק בדעות חריגות ובלתי מקובלות מוגבלת , וזאת בכפוף למה שהיא מכנה ה " ספירלה של השתיקה " ,ספירלה זו נוצרת כאשר אמצעי התקשורת נותנים ביטוי אחיד לדעה שלטת ודומיננטית, וכך גם נחלשת והולכת התמיכה שזוכה לה בעל הדעות החריגות מצד בני שיחו במפגשים המשותפים. ככל שהתקשורת והסובבים אינם מחזקים ומעודדים את האדם המחזיק בדעות החריגות להביע את דעתו, כך גם עולה מספרם של האנשים שנמנעיםמלהביע דעות חריגות ויותר מכך עולה מספרם של האנשים המאמצים להם את הדעה השלטת. בדרך זו תורמים אמצעי התקשורת לחיזוקם של הדעות השולטות.
3. ההנמקה הניאו – מרקסיסטית
הפילוסוף הרברט מרקוזה , טען בספרו האדם החד ממדי ( 1964), כי ה " חירות הדמוקרטיות " כמו חופש הביטוי והעיתונות , לכאורה מעניקות לפרט בחברה הקפיטליסטית חופש בלבד, למעשה חירויות מדומות אלה מסייעות לבעלי השליטה לבסס את כוחם עוד יותר .
אמצעי התקשורת מסייעים בידי בעלי העוצמה הכלכלית לטמון בקרב ההמונים דרישה למוצרים שאין להם כלל צורך בהם .
אמצעי התקשורת הם גם הכלי היעיל ביותר לסירוסה של כל ביקורת , בכך שהם מעמידים לרשות המבקרים במה שיוכלו להשמיע מעליה את דבריהם ובלבד שהדבר ייעשה בתוך שמירה על כללי המשחק המוכתבים בידי בעלי השליטה .
4. -מושג ה "הגמוניה "
חוקר התקשורת האנגלי סטיוארט הול (1993), קובע כי אמצעי התקשורת ממלאים שלוש פונקציות תרבותיות עיקריות :
הם מעמידים לרשותנו ומארגנים בעבורנו באופן סלקטיבי , את הידע החברתי ואת עולם הדימויים החברתיים .הם ממיינים בעבורנו את הידע הזה , ופעולות הסיווג והזימוןכפופות לסולם העדיפות שנקבע על ידי הערכים והנורמות השליטות במרקם החברתי . אמצעי התקשורת משמשים למיפויה של המציאות החברתיות וקובעים גם מה יישאר מחוץ למפה .
5. גישת "הדטרמיניזם הטכנולוגי "
הדוגלים בגישה זו טוענים שאין השפעת אמצעי התקשורת נובעות מהמסרים המועברים אלינו,אלא השפעתם נגזרת מעצם קיומם.
איניס,(1951) ביקש להוכיח כי אפשר להסביר את התפתחות התרבות המערבית במונחים של תקשורת בלבד , מרגע המצאת הכתב שהיה כמובן שלב מכריע בהתפתחות, חשיבות מפליגה נודעת גם לצורת האותיות , לחומר הכתיבה ובשלבים מאוחרים יותר לטכנולוגיה .שבאמצעותה מופצים המסרים שמעצבים את צורת השלטון ,את אורח החיים ,וכמובן את התכנים החברתיים .
6. גישת השימושים והסיפוקים (כ"ץ וגורביץ 1969 - 1974):
גישה זו ביסודה גישה פונקציונליות , המניחה כי אמצעי התקשורת אינם כופים על הצרכנים להיענות לכל אשר מוצהר בהם , אלא שהצרכן הוא שחושף את עצמו לאמצעי התקשורת ובוחר לעצמו מה טוב ומה רצוי מכל התכנים שמועלים באמצעותם .בשביל הפרט אמצעי התקשורת הם אמצעי בידור ופורקן באותה מידה שהם משמשים אותו כמקורות של מידע שבעזרתם הוא מעצב את דעותיו ואת התנהגותו , הדרכים שהפרט בוחר בהן להיחשף לאמצעי תקשורת, והתכנים שהוא צורך מוכתבים במידה רבה על ידי תפקידיו החברתיים ועל ידי הנטיות הפסיכולוגיות שלו .
בבילוגרפיה :[עריכת קוד מקור | עריכה]
-מאיירס, א. (2008). קרובים-רחוקים: על היחס שבין מחקר עיתונאות, מחקר השפעות התקשורת והפרקטיקה העיתונאית. בתוך: מ. נייגר, מ. בלונדהיים ות. ליבס (עורכים) סיקור כסיפור: מבטים על שיח התקשורת בישראל.ירושלים: מאגנס, 217-244.
-תקשורת ומציאות , מושגי יסוד בתקשורת המונים , דינה גורן , 1993 . פרק חמישי 56-72 .
-עיתונאות , המדריך השלם לעיתונאות הכתובה. אלדד איל , 1997 9-11 , 20- 24 .
-אמצעי תקשורת המונים בישראל ,האוניברסיטה הפתוחה , מקראה. עורכים דן כספי , יחיאל לימור 1998 , 579 – 580 , 507-520 .
-עיתונאות , איסוף מידע , כתיבה ועריכה יחיאל לימור , רפי מן , האוניברסיטה הפתוחה ,1997 .עמודים 33 ,120 , 433, 507
-כספי דן, לימור יחיאל, המתווכים, אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948, עם עובד, האוניברסיטה העברית, 1986.
-כספי דן, תמונות בראש, דעת קהל ודמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 2001.
-כספי דן, תקשורת המונים, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1993.
-לימור, י. ומן, ר. (1997). עיתונאות: איסוף מידע, כתיבה ועריכה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, פרק 1.1: תולדות העיתונות בעולם, עמ' 35-20.
13-אלידע, ע. (1989). המהפכה ולידת עיתונות ההמון, זמנים, גליון 30-31, עמ' 91-82.
.