משתמש:AdirKing/טיוטה

נאו-קאנטיניזם

נאו-קאנטיניזם היא תנועה פילוסופית שהתפתחה בגרמניה החל ממאה ה-19. שורשי התנועה הפילוסופית באה מהגותם של כמה פילוסופים שפעלו באמצע המאה ה-19, שקראו להחזיר את הגותו של הפילוסוף עמנואל קאנט למרכז הבמה כאלנטרטיבה למטיראליזם והמטאפיזיקה הספקולטיבית. נאו-קאנטיניזם הייתה התנועה הפילוסופית השלטת בכיפה האקדמית בגרמניה בין השנים שנות השבעים של המאה ה-19 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוגים נאו-קאנטיאנים היו מראשי האקדמיה בגרמניה, עיצבו את חומרי הלימוד של האוניברסיטאות והכשירו את הדור הבא אחרים של פילוסופים גרמנים, כך שרוב הפילוסופים הגרמנים בתחילת המאה ה-20 חונכו בידי נאו-קאנטיאנים. ההוגים הנאו-קאנטיינים מחולקים לשתי אסכולות מרכזיות: אסכולה אחת התבססה באוניברסיטת מרסבורג במערב גרמניה, השנייה במחוז באדם בדרום מערב גרמניה.

עקרונות פילוסופיים משותפים לאסכולות

בתחילה, לא היה ניתן לקשר באופן בולט בין שתי האסכולות. בכל אחת מהאסכולות הזדהו ההוגים בעיקר עם בני האסכולה שלהם, והיו אף חילוקי דעות על נושאים מרכזיים ומהותיים בין שתי האסכולות. זהותם של שתי האסכולות כתנועה פילוסופית אחת נעשתה גם על ידי מבקריהם, שמצאו יסודות דומים בשיטותיהם של האסכולות, וגם על ידי היסטוריונים של הפילוסופיה שרצו לקשור את שתי האסכולות יחד לכדי תנועה אחת.

"החייאתה" של הגותו של עמנואל קאנט

שתי האסכולות עשו מאמץ להחזיר את הגותו של עמנואל קאנט לקדמת הבמה הפילוסופית של זמנם. הם ניסו להחיות רעיונות של קאנט, החלו לכתוב קטיגוריות על רעיונותיו המרכזיים, והחלו להשתמש מחדש בביטויים שהוא טבע בעבודותיו. חלק ניכר מהגותם הפוזיטיבית של ניאו-קאנטיאנים הוצג על גבי פירושים חדשים לתקופתם של כתביו של עמנואל קאנט. עם זאת, קשה לומר שהנאו-קאנטיאנים היו קאנטיאניים אורתוקסים שהגנו ללא ביקורת על הלכות רבם. למעשה, הם דחו או עיצבו מחדש חלק גדול מהרעיונות הקאנטיינים הקלאסיים. הם סברו לדוגמה שהרעיון של "הדבר כשלעצמו" הוא מיותר ולא עקבי. הם דחו עוד רעיונות כמו הדואליות במחשבה האנושית בין רגישות ואנושיות, דחו או קבעו שהם אינן רלוונטיות לזמנם את החלוקה לקטגוריות המחשבה ב"ביקורת התבונה הטהורה" והחזיקו בעמדה לפיה חשוב לחלק בין פסיכולוגיה לאידיאלזם הטרנסדנטי.

ההפרדה בין הפסיכולוגיה לפילוסופיה

בעקבות "משבר הזהות" של הפילוסופים הגרמנים במאה ה-19, שהרגישו שהפסיכולוגיה מייתרת את העיסוק בפילוסופיה, הוגים נאו-קאנטיאנים טענו שצריך לבצע הפרדה מוחלטת בין הפסיכולוגיה שהחלה להתפתח באותה התקופה לבין הפילוסופיה של ההכרה, האפיסטימולוגיה. במילים אחרות: לדעתם, יש להפריד בין הא-פריורי לבין תכונות מולדות. לוגיקה או תורת ההיגיון עוסקות במה שאובייקטיבי בעוד הפסיכולוגיה עוסקת בסובייקטיבי. הפילוסופיה אינה עוסקת בחוויותיו של הסובייקט, בהרגשתו הפעילה כסובייקט או בתוצאות של ניסויים אמפיריים בתחום מערכת העצבים או איברי החישה. וינדלבנד ב1883 טען שפסיכולוגים משתמשים במה שנקרא "המתודה גנטית" בה מנסים למצוא קישור בין חלקים בתודעה לבין תוצאות אמפיריות של ניסויים. לדעתו, יש להשתמש במה שנקרא "המתודה הביקורתית" שמפרידה בין "עובדות" ל-"טאוטולוגיות" ועונה על אחת השאלות הבסיסיות של עמנואל קאנט - "מה אני יכול לדעת?".

הדרך השלישית לפילוסופיה

שתי האסכולות האמינו במה שנקרא "הדרך האמצעית ללימוד הפילוסופיה" (via media). שואבים השראה מהרעיון של קאנט בדבר האידיאליזם טרנסצנדנטלי האמינו בשתי האסכולות שהם מצאו דרך שלישית להבנה פילוסופית של העולם המתנגדת לפסימיזם והנטורליזם של אותה התקופה. השיטה השלישית מבוססת בעיקרה על צפייה בעובדות העולם, ומשם להגיע להבנות פילוסופיות אודות העולם. הם האמינו שמתוך צפייה בעובדות העולם, הם יכולים להבין מה מאפשר לאותה עובדה להיות "נכונה", וכך להגיע למסקנה פילוסופית. לדוגמה, מתוך צפייה ברעיון אתי, יש להבין מדוע הוא מקבל תוקף של רעיון אתי וכך ללמוד על תקפותם של חוקים אתיים ככלל. בדרך כלל השתמשו ההוגים בדוגמאות היסטוריות, אתיות ובעיקר מדעיות.

מושא חקירה - "התרבות"

מושא החקירה הפילוסופית של שתי האסכולות היה מה שהם כינו בתור "התרבות האנושית". שתי האסכולות קיבלו על עצמן את החלוקה הקאנטיאנית בין ידע, מוסר ואתסטיקה. שתי האסכולות ראו במדע מרכיב חשוב ומרכזי בתרבות האנושית, ועל כן הרבו לעסוק בפילוסופיה של המדע. אסכולת מרבורג הרבתה לעסוק בפיזיקה, בעוד עיקר עיסוקה של אסכולת באדם היו מדעי החברה (Geisteswissenschaften) שהתפתחו במאה ה-19, ושלטענתם יש צידוק באותה התקופה לעסוק בהם כמדע נפרד ושלם.

פילוסופיה של המדע

בעקבות עיסוקם הרב בפילוסופיה של המדע, ניתן להבחין בשיטת העיסוק שלהם בפילוסופיה של המדע משאר הוגי זמנם. הנאו-קאנטיאנים כתבו והתעניינו בעיקר במתודה המדעית; כלומר כיצד המחקר נעשה, ופחות במושאי המחקר עצמם. לדוגמה, בתחום הפיזיקה, הנאו-קאנטיאני לא יתעניין במה מגדיר "חומר" אלא יותר כיצד ובאיזה צידוק המתמטיקה יכולה לתאר את המושג "חומר"; או, בתחום ההיסטוריה, הוא לא ינסה להבין מהי התאוריה האחת המניעה את כל ההיסטוריה, אלא ינסה להבין במה שונה עבודתו של ההיסטורין, מתודית מעבודתו של המדען. עבור ההוגים הנאו-קאנטיאניים, הם חקרו את ההיגיון מאחורי המדע. נאמנים לשיטתם כי הפסיכולוגיה שונה מהפילסופיה, הם לא תיארו אמפירית את פעולותיו של המדען, אלא ניסו למצוא את הנורמות האובייקטיביות שהוא משתמש בהם בעבודה שלו.

חקירת הודאות האובייקטיבית

מאחר ומרכז מחקרם של ההוגים הנאו-קאנטיינים היה מציאת אותן "ודאויות אובייקטיביות" שהן חלק הכרחי מהתרבות האנושית, בשתי ההאסכולות כתבו על הנושא הזה עצמו - "מהי ודאות אובייקטיבית"?. אסכולת מרבורג התייחסה בעיקר למושג האובייקטיביות, בעוד אסכולתם באדם התעניינה בעיקר במושג הודאות. ניתן לזהות ארבע נקודות זהות בפתרונות שסיפקו שתי האסכולות:

1. שתי האסכולות זיהו כי "שיפוטים", בניגוד ל"אינטואיציות" או "תפיסות" הם ההליך המחשבתי המאפשר את קיומה של הודאות האובייקטיבית.
2. העקרון של ודאות אובייקטיבית לא יכול להיות מושג "מראה" למושג אותו הוא מנסה לתקף. כלומר, הוא לא העתק של אותו הדבר שמנסה להפוך לודאי אובייקטיבית.
3. הודאות האובייקטיבית של כל תחום תרבות אפשרית על ידי שורה של מושגים א-פריוריים, שמהווים את הנורמות והחוקים הבסיסיים של אותו תחום תרבותי.
4. שתי האסכולות היו "אידיאליסטיות", לא במובן של הקלאסי של אידיאליזם, אלא בהבנה שעל מנת לגבש תפיסה של ידע יש צורך במושגים א-פריוריים, הנפרדים מהנתפס מיידית באינטואיציות הראשונית של התופס.

היסטוריונים של הפילוסופיה

נאו-קאנטיינים כתבו רבות וממושכות אודות הפילוסופיה וההיסטוריה. במסגרת העבודות שלהם הם כתבו אודות קאנט בעיקר: פרסמו פירושים מודרניים לעבודותיו, קטיגוריות לרעיוניו וביקורות על פרסומיו. הם לא התמקדו רק בקאנט, אלא כתבו על מספר הוגים גדול, מהעת העתיקה והחדשה. אין להפריד בין הגותם "המרכזית" לכתיבתם אודות ההיסטוריה של הפילוספיה, הם ראו בכתיבה על ההיסטוריה של הפילסופיה, חלק מהפילוסופיה שלהם עצמה.

אסכולת מרבורג

בשנת 1871 כתב הרמן כהן ספר בשם "תאוריית החוויה של קאנט". לאחר מותו של מורהו, ירש כהן את כסאו, ומינה הוגה אחר בשם פול נטורפ: ובכך נוסדה אסכולת מרבורג, שמרכזה היה באוניברסיטה עליה היא קרויה. כהן כתב בעיקר על תאוריות הידע, ונטורפ השקיע את מירב מאמציו בעיקר בכתבי אפלטון ובפילוסופיה של המדע. מבין תלמידיהם הרבים, הבולט ביותר היה ארנסט קריסר, שהתמקד בשני התחומים של מוריו. הוא כתב ספר גדול על "בעיית התבונה" ועוד ספר, באחרית ימיו, על הפילוסופיה של המדע בתקופה בה אינשטיין גילה את תאוריית היחסות שלו.

רעיונות פילוסופיים מרכזיים

השיטה הטרנסצדלית

השיטה הטרנסצלדית היא אופן החקירה של אנשי אסכולת מרסבורג את המציאות. זו הדרך שלהם "לעשות פילוסופיה" ולהבין את העולם דרכה. השיטה מחולקת לשני שלבים: בשלב הראשון החוקר אוסף עובדות על התחום אותו הוא מעוניין לחקור. העובדות צריכות להיות מדויקות, נכונות ו"מאומתות היסטורית". לדוגמה, פילוסוף תאורטי יאסוף עובדות "מדעיות", פילוסוף של האתיקה יתבונן בעובדות שהן בגדר "נורמות אתיות" ופילוסוף אתסטי יתמקד ב"יצירות מופת". לאחר שלב איסוף העובדות, שנעשה מתול ראייה לקראת השלב השני של השיטה ותוך מודעות אליה, מגיע השלב השני. בשלב השני הפילוסוף מנסה ליצור אוסף של אמיתות, חוקים ונורמות העומדות המתארות את אופן יצירת העובדות ואת הסדר ביניהן, מתוך העובדות עצמן. מאחר ואנשי אסכולת מרבורג לקחו את העובדות אותן הם חקרו מתוך ה"תרבות" אז הפילוסוף היה צריך לראות כיצד העובדה משתלבת בתוך התרבות. לדוגמה: חוקר של הנורמות והחוקים של מערכת המתמטיקה, צריך לראות כיצד מערכת האקסיומות שפיתח, משתלבת בגאומטריה. מטרת השלב השני היא, אפוא, לענות על השאלה: "כיצד אני יכול לדעת משהו" או במילים אחרות: כיצד בתחום תרבות מסוים, עובדה מקבלת תוקף אובייקטיבי.

תאוריית הידע

ליבה של הפילוסופיה של אסכולת מרבורג היא תאוריית הידע שלה: כיצד אנו יכולים לדעת שלמשהו יש תוקף אובייקטיבי; כלומר: כיצד אנו יכולים לדעת שהוא אמיתי ונפרד מהסובקייטים הצופים בו. ניתן להסביר את תאוריית הידע של אסכולת מרבורג כך: בתוך חדר, יש שולחן. במבט חטוף על השולחן, אתה רק רואה שולחן, זוהי נקודת המבט שלך, בזווית שלך, ללא ייחוס לשאר האובייקטים בחדר, לא תוכל לתת לשולחן תכונות כמו מיקום או צבע. זאת אומרת, מה שמאפשר ידע אובייקטיבי הם "חוקים" (במקרה של השולחן: החוק של דרך סידור בחדר). כאשר אנו רואים את סיבוב הארץ סביב השמש, אנו רק רואים את הסיבוב, רק בעזרת חוקי הפיזיקה אנחנו יכולים להגיע לאמת, החוקים מאפשרים. כאשר החוקים הניוטוניים התגלו כלא-נכונים, מה שמאפשר את המעבר לתאוריית ידע אחרת אודות תנועת כוכבי הלכת הם אותם החוקים הכוללים של הידע המדעי. תוקף אובייקטיבי, או אמת, ניתנת רק על ידי חוקים.