משתמש:Amit2312/העברית בעידן הגלובליזציה
העִבְרִית היא שפה שמית ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים. מ-1948 היא אחת השפות הרשמיות של מדינת ישראל, ומדוברת בעיקר בארץ ישראל. השפה העברית עברה שינויים רבים בעידן הגלובליזציה, עידן שבו נוצרת התרחבות קשרים בין מדינות היוצרת שילוב של כלכלה, תנועות פוליטיות ותרבויות מכל העולם.
התגבשות השפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי התנ"ך, השפה המדוברת הייתה העברית המקראית, דבר המעיד על גדולתה של השפה בשנים עברו.
עד ראשית ימי התנועה הציונית שימשה העברית כשפת כתב בעיקר למטרות דתיות, אך גם למטרות שונות ומגוונות כגון פילוסופיה, ספרות, מדע ורפואה. מעמדה בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה הלטינית בקרב הנוצרים במערב אירופה.
בתקופת היישוב ולאחר הכרזת מדינת ישראל, העברית קנתה לעצמה מעמד עליון שהושתת על העקרונות הלאומיים. מעמד זה כונן בזכות זיהוי העברית עם התנועה הציונית המסמלת את שיבת יהודי העולם לארץ ישראל.
אחת מהדוגמאות למעמד העברית בעבר הוא שפעם כל מי שקיבל ציון נמוך מ-70 בתעודת הבגרות בלשון לא הורשה להמשיך בלימודיו במוסדות הכשרה להוראה וחינוך.
העברית בתחילת המאה ה-21 - בעידן הגלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-21, הגבלות הקשורות ללימודי הלשון העברית בבתי ספר תיכונים אינן קיימות. בנוסף, ניתן ללמוד לשון בהיקף של 2 יחידות לימוד בלבד. ישנם כ-9 מיליון דוברי השפה העברית. ואילו השפה האנגלית מונה כ-1.8 מיליארד דוברים. מספר אוניברסיטאות ברחבי העולם מחשיבות את העברית כשפה קלאסית, הנלמדת מסגרת הלימודים הקלאסיים של תלמידי השנה הראשונה.
במוסדות האקדמיים אחדים בישראל כל הלימודים מתקיימים בשפה האנגלית. כך במכון ויצמן ובטכניון בלימודי מנהל עסקים.