משתמשת:Apr77/מעמד סבאים בגירושין
[1][2][3][4]מעמד סבאים בגירושין
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין נכדים לסבים-ובאמצעותם היחסים בין הילדים למשפחתם המורחבת-הם יסוד חשוב של החברה. הסבים הם חלק חשוב בעולמו של הילד, ונוכחותם עשוייה לתרום לחינוכו ולעיצובו החברתי של הנכד, לאושרו וליכולתו להפיק הנאה וסיפק מתהליך גדילתו והתבגרותו. מחקרים תומכים בטענה שהקשר עם הסבים תורם לבריאותו הנפשית של הנכד, להתפתחותו הרגשית ולתחושת הבטחון שלו, בייחוד במצבי משבר כמו גירושין[5].הזדקנות החברה הישראלית והגידול הניכר של אוכלוסיית האנשים המבוגרים, החיים שנים ארוכות לצד נכדיהם, לצד תופעות חברתיות נוספות שקשורות בשינויים משמעותיים בתא המשפחתי המסורתי, כמו עלייה ניכרת בשיעור הגירושין והסכסוכים המשפטיים הכרוחים בהם- הביאו בעשור האחרון לגידול במספר המקרים בהם נשללה מסבים הזכות לראות את נכדיהם ולהיות בקשר עימם[6]. שינויים אלו מציבים לפני מערכת המשפט שאלות שבעבר לא נדרשה להן, ובהן שאלת הזכות לשמור על הקשר בין סבים לנכדיהם כאשר בנם או בתם אינם עוד בעלי החזקה על הנכדים, או כאשר ההורים אינם מעוניינים לאפשר קשר בין הסבים לנכדיהם מסיבות אחרות[5]. סבים וסבתות החלו לפעול בבתי המשפט לענייני משפחה, במגמה לשנות את החקיקה בכנסת, על מנת לקבל הכרה במעמדם החוקי בכל הנוגע לזכותם לקשר עם נכדיהם, במקרים בהם ההורים מתנגדים לקשר זה. פעולות אלו באו לידי ביטוי בתביעות ובפסקי דין שנדונו בשנים האחרונות ובמספר הצעות חוק ודו"חות פרלמנטריים שהוגשו.[6]
סטטוס משפטי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזכות לקשר ולראייה של סבים וסבתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן היסטורי, המשפט המקובל לא הכיר ב"זכותם" האוטונומית של סבים וסבתות לקשר עם נכדיהם שלא בהסכמת הורי הנכד. למרות שהחל משנות ה40 של המאה העשרים ניתן למצוא עדויות למקרים בודדים שבהם ניסו סבים וסבתות לקבל זכות ביקור אצל נכדיהם, הנטייה הכללית של בתי המשפט, לפחות באנגליה ובצפון אמריקה היתה שלא לכפות זכות זו בניגוד לרצון ההורים. גם בישראל לא היתה חקיקה ספציפית שמעניקה לסבים מעמד מיוחד בכל הקשור לזכות לקשר או לראייה עם נכדיהם. יחד עם זאת, חוק הכשרות והאפוטרופסות טמן בחובו הוראה כללית, בסעיף 72 לחוק, שבו נאמר כי "בכל עניין לפי חוק זה רשאי בית המשפט, גם מיוזמתו הוא, לשמוע דעתם של קרובי הקטין ככל שבית המשפט יצא לרצוי לשמעם". וקרוב הוא "אב, אם, בן, בת, אח, אחות, סב, סבתא, נכד ונכדה".בהיעדר חקיקה ספציפית, ובדומה למגמות דומות שהחלו להתפתח גם בחו"ל, החלו מאז שנות ה-70 להגיע לבתי המשפט המחוזיים, ולאחר מכן לבתי המשפט לענייני משפחה, סבים וסבתות אשר בקשו לממש את "זכותם" לקשר עם נכדיהם. לאורך השנים ניתן למצוא פסקי דין שונים שניסו לגבש מדיניות שיפוטית בתחום מעמדם של הסבים והסבתות בישראל בכל הנוגע להמשך הקשר עם נכדיהם[6].
מעמד סבאים מכוח סעיף 28 א' לחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב1975 התחולל שינוי משמעותי במשפט הישראלי כאשר הוסף סעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית, אשר הכיר בזכות העמידה של סבים כלפי נכדיהם אשר בנם או בתם נפטרו. הסעיף קובע כי: "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין". התיקון לחוק התקבל לאחר מלחמת יום הכיפורים בה נהרגו כ-3000 חיילים. מציאות קשה זו, של מותם של אלפי צעירים, וביניהם נשואים ואבות צעירים לילדים קטנים, עוררה לעתים קושי, במקרים בהם בת הזוג יצרה זוגיות חדשה וחדלה להרשות להורים השכולים (הסבים) להיפגש עם נכדיהם. ההורים השכולים לחצו על משרד הביטחון להביא לפתרון הבעיה, מאחר שמעמד הסבאים לא היה מוסדר בחוק. חוק זה בא להסמיך את בית המשפט שיהיה רשאי להסדיר את העניין הזה שגם ההורים השכולים יוכלו לראות בנסיבות מסוימות את נכדם[7]. בית משפט הדגיש את חשיבות העיקרון של יחסי סב וסבה עם נכדיהם, וכיצד עיקרון חשוב זה מעוגן בהלכה היהודית ובטבע האנושי: "יחס זה שבין הדורות שורשים עמוקים לו במסורת העברית...העיקרון שביחסי סב, סבה ונכדים מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיהם". יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש כי "אינם דומים יחסי הורים ילדים ליחסי הורי הורים ונכדים, וכאמור גדולה הרגישות-ומתוך כך חובת הזהירות-במקרה מות בן זוג ונישואי בן הזוג האחר מחדש, שלא לבוא כלל התערבות יתרה בסדרי החיים החדשים". לפיכך, בית המשפט העליון לא ראה בסעיף 28 א' סעיף שניתן באמצעותו להבין את מעמד הסבים והסבתות או להכיר בו באופן כללי וגורף. הסעיף הוכר כסעיף חריג וצר, אשר נועד לתת מענה על תופעה אנושית טרגית וחריגה. יש לערוך איזון עדין בין האינטרסים של הסבים והסבתות לבין האינטרסים של ההורה שבחיים, כאשר שיקול טובת הילד הוא, בסופו של הדבר, המכריע בנסיבות העניין[6].
מעמד סבים וסבתות מחוץ לסעיף 28 א' לחוק (זרם פרשני צר וזרם פרשני מרחיב)[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבים וסבתות ש"נכנסו" לגדר סעיף 28 א', הגם שלא זכו להכרה ב"זכות" מוקנית לקשר עם נכדיהם, עדיין זכו להסדרה סטטוטורית אשר העניקה להם "זכות עמידה" בבתי המשפט לענייני משפחה לפרוש את טענותיהם ולהוכיח כי "טובת הקטין" (הנכד) מחייבת לאפשר להם להיות עמו בקשר. כמות הפסיקה בהקשר זה היא מצומצמת ביותר, אך ניתן להבחין בה בשני "זרמים" עקרוניים או כיווני פעולה[6].
- הזרם הפרשני הצר- גישה שמרנית וצרה הגורסת שבהיעדר התקיימות תנאי הסף המפורטים בסעיף 28 א' לחוק, הרי שלסבים וסבתות אין במשפט הישראלי "זכות עמידה" לדרוש הסדרי ראייה וביקור עם נכדיהם. התא המשפחתי הנו יחידה "סגורה", במובן זה שהמגע של מעגלים משפחתיים מעבר לתא הגרעיני עם הילדים הקטנים, תלוי באופן מוחלט ב"תיווך" מצד ההורים הטבעיים, ולשיקול דעתם הבלעדי[7].
- הזרם הפרשני המרחיב- פסקי דין המאמצים עמדה פרשנית שונה, "מרחיבה", במובן שהיא מכירה ב"מעמדם" של סבים וסבתות לנקוט הליך משפטי לממש את זכותם לביקור וראייה עם הנכדים גם שלא ע"פ הוראת סעיף 28 א[7].
סעיף 258 כא 1 לתקנות סדר הדין האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 הוכנס סעיף 258 כא1 לתקנות סדרי הדין האזרחי אשר קובע, כי סבים רשאים להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך בינם ובין הוריו של קטין הנוגעת לקביעת דרכי הקשר בינו ובין הקטין, לשם הבטחת טובת הקטין, וכי היה ובמסגרת יישוב הסכסוך לא יגיעו ההורים והסבים להסכמה, יכולים הסבים להגיש תובענה בעניין. המחוקק הכיר בסופו של יום בזכותו של סב לתבוע קיומם של הסדרי ראייה עם נכדו, הגם שההורים בחיים ואינם מסכימים לכך, אלא שהפרוצדורה הנה, כי ראשית יש לנסות וליישב את הסכסוך ורק לאחר מכן קמה הזכות להגשת התביעה, וזאת בראי טובת הקטין ולשם שמירה על עניינו. מדובר בתקנה ולא בחקיקה ראשית, כך שעדיין לא מדובר בהסדר חקיקתי המכיר בזכות מהותית של סבים לקיום קשר עם נכדיהם[1].
בזכות ההכרה ב"זכות העמידה" של סבים וסבתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בתחום ההכרה במעמדם של סבים וסבתות "לתבוע" הסדרי ראייה ושמירת קשר עם נכדיהם-שלא במסגרת סעיף 28א לחוק – משקפת דילמה. מחד גיסא-אלה שסבורים כי החוק בישראל אינו מעניק לסבים ולסבתות מעמד לתבוע, ואינו מכיר ב"זכותם", ומאידך גיסא- אלה הסבורים כי החוק בישראל מעניק לסבים ולסבתות מעמד לתבוע, וכי ניתן לראות את "זכותם" כחלק ממכלול החובה לשמור על "טובת הילד" [6]
הרקע החברתי לשינוי במעמדם של סבים וסבתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התבוננות דמוגרפית וסוציולוגית בתופעת הסבאות המודרנית, מחזקת את הצורך באימוץ הגישה המרחיבה, בעוד שבגישה הצרה יש משום עצימת עיניים מהקשרים סוציולוגיים חשובים לעניין הקשר בין סבים לנכדיהם. הדברים נובעים לא רק מכך שהסבאות של היום שונה מהסבאות שהיתה מוכרת בעבר, אלא שיש ידע גדל והולך המכיר בחשיבות הפוטנציאלית החיובית של קשרי סבים וסבתות, הן לנכדים והן לסבים [6].
בספרות החוץ משפטית קיימת הסכמה נרחבת לכך שהקשר בין סבים לנכדים הוא מאבני היסוד של החברה האנושית וחלק בסיסי בהבנת המושג "משפחה". יחד עם זאת, מאז אמצע המאה העשרים, התחולל במדינות מערביות ומפותחות רבות שינוי מהותי במקומם ובמעמדם של סבים וסבתות בחברה[5].
השינוי החשוב הראשון הוא העלייה הניכרת בתוחלת החיים והשפעת שינוי זה על מוסד הסבאות. תופעה זו אינה ייחודית לישראל והיא גלובאלית חוצת גבולות [6].
אחת התוצאות החשובות של העלייה בתוחלת החיים היא המציאות החדשה של משפחות רב דוריות והזדמנויות רבות יותר לאינטראקציות ארוכות טווח בין הדורות. כתוצאה מהגיל הצעיר יחסית של תחילת הסבאות ותוחלת החיים הארוכה, ניתנת כיום האפשרות לחיות במחיצת הנכדים לאורך שנים רבות יותר ולקיים קשרים משמעותיים עם נכדים בגילאים צעירים ומבוגרים כאחד [5].
השינוי החשוב השני הוא ערעור המבנה המשפחתי המסורתי שבא לידי ביטוי בעלייה ניכרת בשיעורי הגירושין ובמספר המשפחות החד הוריות. דבר זה הביא עמו תופעה של סבים וסבתות המגדלים את נכדיהם. בישראל, חלה עלייה ניכרת במספר הילדים החיים במשפחות בהן ההורים גרושים ובמספר הילדים שבהן ההורה הוא רווק או אלמן [4].
כמו כן קיימת עלייה במספר האמהות שאינן נשואות המגדלות את ילדיהן בעצמן או במסגרת חיים משותפים ללא מסגרת נישואין וללא מחוייבות לקשר ארוך טווח. יש היום יותר ויותר משפחות הנתונות לניידות גאוגרפית רבה יותר בגלל הגירה, מעברים תכופים מטעמים כלכליים ומקצועיים וקיימת ירידה ניכרת בהשפעת ערכי הדת, ערכי המשפחה וערכים לאומיים- חברתיים [4].
שינוי חברתי נוסף הוא הירידה בהיקף המגורים הרב דוריים. בעבר, הנכדים והסבים גרו יחד באותו מתחם מגורים. המגע בינהם היה יומיומי, כחלק ממערכת היחסים הכללית ששרתה במשפחה. [6]
כאמור, בישראל ובמדינות מפותחות אחרות, ישנה ירידה ניכרת בשיעור המגורים הרב דוריים ומעבר לדפוס מגורים של משפחה גרעינית המתגוררת בנפרד מדור הסבים. כיום, אם כך, בשונה מהעבר, הנכדים נזקקים להורים כמתווכים כדי לראות את סביהם, שיאשרו ויסכימו לביקורים עימם. ההורים הם אלו שקובעים את החוקים מתי הסבים יפגשו את הנכדים, לכמה זמן, באילו תנאים ואם בכלל. הסבים הפכו להיות תלויים בהורים על מנת להיפגש עם נכדיהם. מכאן, שכאשר נוצרת בעיה בין הסבים לבין המתווכים-קרי, ההורים-הרי שהמפגש נמנע מהם ונחסמת דרכם אל הנכדים [6]
המימדים הסוציו-דמוגרפיים החדשים בתחום הסבאות קיבלו מימד ישראלי ייחודי נוסף בעקבות העלייה הרוסית של סוף שנות ה80 וראשית ה90. גל עלייה זה התאפיין, בין היתר, בריבוי משפחות חד הוריות וריבוי משפחות בהן הסבא והסבתא הם האפוטרופסים בפועל על נכדיהם[2].
תפקיד הסבאות וחשיבות היחסים הבין דוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקר המדעי בתחום מצביע על קיום חשיבות רבה ותרומה חיובית לקשר בין סבים לנכדיהם, הן מנקודת המבט של טובת הנכדים והן מזו של טובת הסבים. באופן כללי, סבים וסבתות נוטלים על עצמם תפקידי סבאות שונים, מתוך רצון להיות מעורבים ולהוות חלק פעיל ובלתי נפרד במארג המשפחתי. מידת המעורבות נעה על רצף שקצהו האחד מאופיין בחוסר מעורבות או מעורבות מעטה בלבד וקצהו השני מאופיין במעורבות רבה, בה הסבים נוטלים חלק פעיל בחיי הנכדים. המעורבות באה לידי ביטוי בהיבטים התנהגותיים, רגשיים, עמדתיים (זכויות וחובות הסב) וסימבוליים שיחד מרכיבים את תפקיד הסבאות [6].
מקובל לייחס לסבים תפקיד של השומרים על המשכיות הדורות בהעברת הידע המשפחתי, בהקניית ערכים ואמונות וחוכמת חיים וניסיון אישי לדורות הבאים, בייעוץ ובהדרכה, בחינוך ומשמעת לצד תפקידים של פינוק, מתן מתנות, תמיכה רגשית, פיזית ועזרה כספית [5].
מגוון גורמים משפיעים על התפקידים השונים ועל תדירות הקשר בין הסב לנכד, בינהם: מגדר, גיל, מרחק גיאוגרפי, משאבים כלכליים ובריאותיים ועוד. גורמים אלו לרוב שלובים אחד בשני.
גורם משמעותי נוסף הוא טיב היחסם בין ההורים לסבים. ההורים לרוב משמשים חולייה מקשרת בין הסבים לנכדים. הם יכולים לתפקד כזרז וכמנוף להתהוות וחיזוק היחסים בין הסבים לנכדים, אך עלולים גם לעכב את התפתחותם של קשרים אלו ולמנוע אותם, אם הקשרים בין ההורים סבים אינו תקין והרמוני[6].
הסבים מהווים דמויות רצויות וחיוביות בחיי הנכדים שלהם, לא רק כשמערכות היחסים המשפחתיות הינן הרמוניות ותקינות, אלא גם, או אולי אף יותר במצבי משבר ומצוקה משפחתית כמו גירושין.
מעורבות הסבים בחיי נכדיהם מעידה לרוב על איכות גבוהה יותר של הקשר בין הסבים לנכדים. אולם, חשוב לציין כי גם כאשר תדירות הקשר בין הסב לנכד נמוכה, הרי שהנכדים עדיין מהווים מקור לרווחה אישית ולדימוי עצמי משופר של הסב, ואף הנכדים רואים במציאות הסימבולית של הסב חשיבות להתפתחות החברתית שלהם [3].
משמעות תפקיד הסבים והשפעות הקשר בין הסבים לנכדיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר סב-נכד, הוא קשר דו כיווני, שבו כל צד תורם ונתרם מהקשר. הסבים כדמויות התקשרות בעבור הנכדים עשויים להשפיע באופן חיובי על ההתפתחות הקוגניטיבית, הערכית, החברתית והרגשית של נכדיהם. השפעת הסב יכולה להיות הן ישירה והן עקיפה- ע"י תיווך של גורם שלישי, כמו ע"י עזרה ותמיכה להורה.
נכדים בגילאים שונים חווים את הקשר עם סביהם כקשר שיש בו חום, אהבה ואכפתיות. הסבים השפיעו על ערכים ואמונות אישיות של נכדיהם. [3].
כך גם לגבי הסב- תפקיד הסבאות תורם לאיכות החיים, מספק משמעות עצמית ומגביר רווחה אישית פסיכולוגית [8].
קיימים גם ממצאים המעידים על ההשלכות השליליות כאשר הקשר בין הסב לנכד נמנע, כמו ערעור תפקיד הסב והשפעה שלילית על מצבו הפסיכולוגי. בסבים שנותק הקשר בינם לבין נכדיהם, דיווחו על בעיות בריאות, פיזיות ונפשיות הקשורות לניתוק הקשר. סבים מנותקים עלולים להרגיש הלם, כעס, חוסר אונים ודיכאון, חוסר סיפוק וריקנות, עצב ומרירות או קבלה והשלמה עם המצב [8].
לקשרים החיוביים בין סבים לנכדים יש משמעות נוספת בהקשר המשפחתי והחברתי. קשר חיובי יכול לשנות סטריאוטיפים ולהילחם בעמדות שלילות כלפי זקנה והזדקנות אצל ילדים ולפתח דימוי חיובי של הורות וסבאות. [9].
הקשרים הרגשיים המוקדמים, ויחסי הגומלין שנבנו לאורך שנות הילדות וההתבגרות, הם למעשה הבסיס לקירבה ולעזרה בפועל בין הנכדים לסבים בבגרותם. קיימת חשיבות רבה בשמירת קשרים רציפים בין סבים לנכדיהם, ובחיזוק יחסי הגומלין בינהם, לא רק מהמימד הפסיכולוגי-נורמטיבי של הקשר סב-נכד, אלא גם כ"השקעה לטווח ארוך", כאשר הנכדים מעוניינים ומוכנים לספק עזרה לסביהם בעת הצורך, ובכך עשויים להוות חלק ממערכת התמיכה הבלתי פורמאלית שמסייעת לאדם בזקנתו[9].
מתן משקל לסבאות וההכרה בתרומה ההדדית והחברתית של מוסד זה, מקדמת את התכלית החקיקתית של סעיפים 68 ו72 לחוק, שתכליתם לשמש "צינור" שדרכו ניתן לבטא אינטרסים חברתיים ומשפחתיים רלוונטים נוספים לגיבוש טובת הילד. לבסוף, המודעות לשינויים החברתיים במוסד "המשפחה" הקלאסי, מצביעה על כך שהניסיון לעשות הבחנה בין נסיבות שבהן אחד ההורים נפטר, או נחשב ב"חזקת נפטר", לבין מצב שבו שני ההורים בחיים ומתפקדים, היא ברמה מסויימת מלאכותית ומתעלמת מהרב גוניות של המציאות האנושית הפוסט-מודרנית[6].
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגיית זכויותיהם ומעמדם של סבים וסבתות בישראל אינה עומדת לרדת מסדר היום הציבורי-משפטי בישראל. המגמות הדמוגרפיות מצביעות על כך שבשנים הקרובות, השילוב של הזדקנות החברה הישראלית יחד עם העלייה בשיעור הגירושים והתפתחותן של "משפחות חדשות", רק יעצימו את הצורך בהסדרת מקומם של סבים וסבתות ובהכרעה בכל הנוגע לקשריהם עם נכדיהם. מציאות זו באה לידי ביטוי גם בהקשר הפוליטי-בהעלאת הנושא על סדר היום הציבורי בוועדות הכנסת ובניסיון לתקן את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות [5].
ההסדרה החקיקתית של סוגיית הזכות לקשר ולראייה במשפט הישראלי היא חלקית וקטועה. הוראת סעיף 28א, מוגבלת לסיטואציות צרות בלבד ואינה נותנת מענה לקשת רחבה יותר של מצבים חברתיים שמתרחשים בפועל. המציאות כיום היא שבבתי המשפט לענייני משפחה ניתן לזהות כיווני הכרעה שונים ומנוגדים: מחד גיסא, זרם המבטא פרשנות צרה הרואה בהסדרה של הוראת סעיף 28 א' הסדר שלילי ששולל מסבים וסבתות זכות עמידה בכל הנוגע ליכולתם לתבוע זכויות ביקור ושמירת הקשר עם נכדיהם. מאידך גיסא- ישנו זרם המבטא נכונות לאמץ עמדה פרשנית מרחיבה שרואה בהוראות סעיף 28א, בשילוב עם הוראות חוק אחרות לחוק, כפתח דרכו ניתן לאפשר לסבים לתבוע את זכותם להמשיך ולשמור על קשר עם נכדיהם, גם בניגוד לרצון הוריהם[6].
ראוי כיום לאמץ את הזרם הפרשני המרחיב ולאפשר לסבים ולסבתות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולהכיר בזכותם. הענקת קול לסבים יש בה, לפחות באופן פוטנציאלי, משום הגשמת טובת הילד ושמירה על זכויותיו[6].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יעל גורליק, האם המשפט הישראלי מכיר בזכותם של סבים וסבתות לקשר עם נכדיהם, באתר המשפט הישראלי-פסק דין, 2011
- ^ 1 2 יפעת שי, זכויות סבים וסבתות שעלו לארץ עם נכדיהם, מרכז מחקר ומידע של הכנסת
- ^ 1 2 3 שולמית ריטבלט, יחסי סבים-נכדים מנקודת מבטם של נכדים ממשפחות גרושות וממשפחות ביקורת, עבודת M.A אוניברסיטת תל אביב, 1989
- ^ 1 2 3 אשר בן אריה, ציונית יפא ומיכל קמחי, ילדים בישראל: שנתון סטטיסטי 2006, המועצה הלאומית לשלום הילד בישראל
- ^ 1 2 3 4 5 6 אתי וייסבלאי, זכות הילד לקשר עם סבו וסבתו, הכנסת, מרכז המחקר והמידע
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 דורון ישראל ולינצ'יץ גליה, זכות העמידה של סבים וסבתות לקשר עם נכדיהם, משפחה במשפט ב התשס"ט
- ^ 1 2 3 אלעד סטופל, [www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/305-2.htm על סבאות ונכדים], 2007
- ^ 1 2 גליה לינצ'יץ, הקשר בין תפיסת הסבאות לבין איכות החיים של הסב: השוואה בין סבים חילוניים, מסורתיים ודתיים, עבודת M.A אוניברסיטת חיפה, 2002
- ^ 1 2 אהובה אבן זהר, תפיסת תפקיד נכדים בוגרים והאינטראקציה שלהם עם סביהם במצבי תפקוד שונים של הסבים, אוניברסיטת חיפה