משתמש:ArbelHaviv/משתמש:ArbelHaviv/טאוואריה סוטאצו
טאוואריה סוטאצו (ביפנית 俵屋 宗達), אמן יפני שפעל בתחילת המאה ה-17 בקיוטו, הנחשב לאחד מגדולי הציירים היפנים. סגנונו של סוטאצו התבסס על מאפייני האמנות של תקופת הייאן (794-1185), התקופה הקלאסית ביפן. הוא צייר על פורמטים שונים, ביניהם מניפות ופרגודים. סוטאצו, ביחד עם הונ'אמי קואצו (Hon'ami Kōetsu), הניחו את היסודות הסגנוניים עליהם התבססה אסכולת רינפה.
חיי האמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרטים הידועים על חייו של סוטאצו הם מעטים ואף שנות לידתו ומותו של סוטאצו אינן ידועות בצורה ודאית. סוטאצו פעל בשנים 1600-1640. סוטאצו השתייך למעמד הסוחרים הגבוה של קיוטו על אף שלא היה בן למעמד זה. היו לו קשרים טובים עם החצר הקיסרית והוא היה חלק מהמעגל החברתי של אנשי התרבות הגבוהה בעיר, מעגל אליו השתייכו מומחים מתחומי האמנות השונים כמו ציור, קליגרפיה וטקס תה, כמו גם אצילים וסוחרים עשירים, להם היה חלק גדול בפטרונות על האמנות בעיר. לסוטאצו הייתה סדנא בה הוא צייר ועיטר מניפות, מגילות מאוירות ופריטים קטנים נוספים. היצירות של סוטאצו נמכרו בקיוטו והוא צבר לעצמו מוניטין רב כאומן מוכשר.
סגנון אמנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוטאצו שאב את השראתו מהיצירות של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, תקופת הייאן (794-1185), תקופה בה תרבות קיוטו הייתה בשיא פריחתה. הפורמטים הפופולריים בתקופה זו היו מגילות מאוירות, כמו "עלילות גנג'י", ופרגודים מצוירים, וסוטאצו יצר העתקים וגרסאות משלו ליצירות מהתקופה. סוטאצו החיה את סגנון הציור של תקופת הייאן - ה"יאמאטו-אה" (Yamato-e). תקופה נוספת ממנה שאב סוטאצו השפעות היא תקופת מורומאצ'י (1336-1573). הסבר לבחירה אמנותית זו ניתן למצוא בשינויים הגדולים שחלו ביפן במעבר בין המאה ה-16 ל-17.
שנות הפעילות של סוטאצו, 1600-1640, אלו השנים בה החלה תקופת אדו, התקופה שהחלה עם עלייתו לשלטון של השוגון טוקוגאווה איאסו ב-1603. הבחירה לחזור למאפייני האומנות הקלאסית ביטאה געגוע לתקופה בה קיוטו הייתה העיר העשירה והחזקה ולשיא התרבותי שהגיעה אליו. ייתכן והדעיכה הכלכלית-תרבותית בקיוטו היא אחת הסיבות לכך שביצירותיו של סוטאצו אין תיעוד של נושאים בני זמנו. המציאות הכלכלית החדשה בקיוטו הובילה את התושבים למצוא מפלט ברובעי השעשועים העירוניים ובתענוגות החומריים, וזו הייתה מציאות שסוטאצו לא רצה לתעד ביצירותיו, לכן חזר לתור הזהב של קיוטו מתקופת הייאן.
השפעת האמנות הקלאסית מתבטאת ביצירותיו של סוטאצו במספר רבדים. ראשית, הפורמטים עליהם הוא צייר, מגילות מאוירות בתחילת דרכו ובהמשך, פרגודים, הם פורמטים שהופיעו לראשונה בתקופת הייאן. מבחינה תוכנית, סוטאצו יצר העתקים וגרסאות משלו ליצירות מופת ספרותיות מתקופת הייאן כמו "עלילות גנג'י" ו"סיפורי איסה". מאפיין חשוב נוסף אותו אימץ, טמון ברבדים עמוקים יותר של האמנות מתקופת הייאן. בתקופה זו, ובמיוחד במגילות מאוירות, הציור אינו בא רק לתאר את תוכן הטקסט אלא לבטא את הרגשות ואת המצב המנטלי של הדמויות בסיטואציה המתוארת בעזרת שימוש באמצעים אמנותיים שונים כמו קומפוזיציה, תנוחת הדמויות וצבעוניות. הציור מתחבר לטקסט ברבדים עמוקים יותר מאשר רק בתיאור הויזואלי.
יצירותיו של סוטאצו מאופיינות בקומפוזיציה המדגישה את התכונות הייחודיות לפורמט עליו הן מצוירות, יכולת הטמונה בתחילת דרכו כצייר מניפות. בציורי המניפות של סוטאצו, המרכז של הקומפוזיציה היה ציר המניפה. הפרטים ביצירה סבבו את הציר ויצרו תנועה מימין לשמאל, כמו מגילה הנפתחת לרוחב. תחושת התנועה מושגת גם בעזרת חזרתיות צורנית המשתנה לאורך היצירה ופורשת בפנינו נרטיב נוסף המתחבר לרוח הטקסט, דוגמא בולטת היא "Anthology with Crane Design", מגילה שיצר בשיתוף פעולה עם קואטסו. קואטסו כתב את הקליגרפיה, שיר מתוך קובץ שירים קלאסי (Thirty-Six Immortals of Poetry), וסוטאצו
עיטר את המגילה בעגורים המופיעים לכל אורכה. העגורים צוירו בזהב ובכסף, במשיכות מכחול פשוטות היוצרות צורניות אלגנטית, המאפיינת את סוטאצו, וקצב תנועת העגורים מתחבר למקצב של השיר הכתוב.
הפרגודים של סוטאצו מאופיינים גם הם בקומפוזיציה מאוזנת מאוד המנצלת את ייחודיותו של הפרגוד, מספר פאנלים המתקפלים בזיגזג כדי שיוכל לעמוד. הזוויות שנוצרו בקיפולי הפרגוד עזרו להבליט את הדמויות מעבר לגבולות היצירה. "אל הרוח ואל הרעם", מיצירותיו המפורסמות של סוטאצו, היא דוגמא ל"יציאה" של הדמויות מגבולות הפרגוד, אך היא גם דוגמא לשני מאפיינים נוספים של סגנונו של סוטאצו - רקע מוזהב, מוטיב חוזר בציורי הפרגודים, וטאראשיקומי (Tarashikomi), טכניקת ציור בדיו. טאראשיקומי היא טכניקת ציור בה מציירים, בצבע או בדיו מדולל, על השכבה הראשונה לפני שהיא התייבשה. טכניקה זו שימשה ליצירת אפקטים עדינים, כמו אדוות מים או עשן, ונתנה עומק לצבעים ועושר של מרקמים. ב"אל הרוח ואל הרעם", הניגודיות בין ענני הדיו לרקע המוזהב מבליטה את הדמויות.
שנות הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדנא של סוטאצו בקיוטו, ה"טאוואריה" (Tawara- קש או פריט הקלוע מקש, Ya- חנות), הייתה בעלת שם ויש איזכור שלה בספר משנת 1623 המציין מקומות חשובים בקיוטו. בשנים 1600-1615 סוטאצו יצר בעיקר יצירות אומנות קטנות, אך בסדנא שלו ציירו גם על פרגודים. חותם הסדנא היה Inen והוא הופיע גם על חלק מהמגילות שיצר סוטאצו עם קואטסו ("Poem Scroll With Deer" היא דוגמא מוכרת לכך). חתימתו האישית של סוטאצו אינה מופיעה על כל היצירות המיוחסות לו, חלקן מיוחסות לו על בסיס סגנוני. ב-1602 סוטאצו מוזמן על ידי קואטסו להשתתף בשיחזור של "מגילות הסוטרה", מגילות בודהיסטיות מתקופת הייאן, שהיו בעלות ערך רב. הזמנה שמעידה על ההערכה הרבה לסוטאצו וליכולותיו. שיתוף הפעולה בין סוטאצו לקואטסו הוליד מספר מגילות מאוירות בהן סוטאצו צייר וקואטסו כתב את הקליגרפיה. בשנת 1615 קואטסו מקבל נחלה בצפון קיוטו מהשוגון, עובר לשם ומקים סביבו מעין כפר אמנים. בתקופה זו שיתוף הפעולה בין השניים כבר היה פחות הדוק מבעבר, אך הם המשיכו ליצור יצירות משותפות. ייתכן שהקשר האמנותי בין השניים חוזק גם על ידי קשר אישי ושסוטאצו היה נשוי לאחות של אשתו של קואטסו, אך אין הוכחות ממשיות לכך. כך או כך, יצירותיהם, האישיות והמשותפות, הניחו את היסודות הסגנוניים של אסכולת רינפה שעלתה 50 שנה אחרי מותם.
בשנות ה-20 החלו להזמין מסוטאצו יצירות גדולות יותר כמו פרגודים (Byōbu) ודלתות הזזה (Fusuma-e). היצירה הגדולה הראשונה הוזמנהב-1621 על ידי אשת השוגון השני, טוקוגאווה הידטאדה (Tokugawa Hidetada), לקישוט מקדש yōgen-in בקיוטו. ההזמנה כללה 8 דלתות הזזה מעוטרות בציורי חיות אקזוטיות ו-12 פרגודים עם ציורי עץ אורן. עבודה חשובה נוספת הוזמנה גם היא למקדש בקיוטו, מקדש Daigo-ji. מהזמנה זו, שכללה מספר דלתות ופרגודים, נותר פרגוד אחד בלבד - "Wild Geese and Reeds", אך ככל הנראה, אלו היצירות הגדולות הראשונות של סוטאצו אשר צוירו בדיו בלבד. טכניקת הציור ביצירה זו נקראת Mokktsu, "חסרת עצמות", מכיוון שאין בה שימוש בקווי מתאר. רוב יצירות הדיו של סוטאצו נושאות את החותמת Hokkyo, תואר כבוד בודהיסטי שהוענק לאמנים ותיקים ובעלי הישגים חשובים בתחומם. הענקת התואר לסוטאצו מעידה על מעמדו הגבוה בעולם התרבות בקיוטו ועל ההערכה לעבודתו.
בשנות ה-30 סוטאצו הגיע לשיאו ויצר ארבע מיצירות המופת הגדולות שלו:
- פרגודים עם סצינות מתוך "עלילות גנג'י", בהם הוא נשאר נאמן למאפייני היאמאטו-אה, אך הצבעוניות העזה ורבת הפרטים של הסצינות שהופרדו אחת מהשניה בעזרת הרקע המוזהב העניקו ליצירה תחושת מרחב חדשה.
סצינה מתוך "סיפורי גנג'י"
- ב"בוגקו" (Bugaku), תיאור של הריקוד היפני המסורתי, הרקדנים נראים מבודדים על הרקע המוזהב הריק, אך האלכסון החד שנוצר בין הפינות המצוירות, ועובר דרך הרקדנים יוצר דרמה ותנועה.
- צמד הפרגודים "גלים במטסושימה" ("Waves at Matsushima") עם הגלים העדינים ומלאי התנועה מול האיים ה"כבדים" והעצים הנוטים ברוח.
"גלים במצושימה", פרגוד שמאלי, 1620 - צמד הפרגודים "אל הרוח ואל הרעם" עם הניגודיות בין ענני ה"טאראשיקומי" המעושנים לרקע המוזהב המקפיצה את דמויות האלים החוצה מן הפרגוד.
יצירות נוספות שצוירו על פרגודים על ידי סוטאצו והסדנא שלו היו תיאורי צמחייה ועשבים בעונות השנה.
מורשת אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של סוטאצו היו שני אמנים שהמשיכו את דרכו, אחד מהם, טאוואריה סוסצו (Tawaraya Sosetsu), שלא ידוע אם היה בנו, אחיו או תלמיד של סוטאצו, החל להשתמש בשם "טאוואריה" בשנת 1639. ההנחה היא שזוהי אינדיקציה לכך שסוטאצו כבר לא היה בחיים בשנה זו. סוטאצו נחשב כיום למבשר של הסגנון המאפיין את אסכולת רינפה. הוא היה הראשון שיצר שילוב בין המקורות והניואנסים הקלאסיים, העושר והפאר החומרי והשליטה בטכניקות שונות על פורמטים שונים, שילוב שאיפיין את האמנות של אסכולת רינפה. אוגטה קורין (Ogata Kōrin), שעל שמו נקראת האסכולה, אף יצר גרסאות משלו ליצירות של סוטאצו, ביניהן "אל הרוח ואל הרעם".
חשיבותו של סוטאצו ותרומתו לאמנות היפנית לא הייתה ידועה עד לעשורים הראשונים של המאה ה-20, ולסאקאי הויטסו (Sakai Hoitsu), שערך את המחקר הראשון על אסכולת רינפה בשנות ה-20 של המאה ה-19, יש חלק גדול בכך. להויטסו הייתה גישה רק ליצירות של קורין ולא ליצירות מוקדמות יותר, ורק במאה ה-20 הובנה חשיבותו של סוטאצו והוא הוכר כאחד האמנים החשובים בהיסטוריה של יפן.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. Mizuo, Hiroshi. "Edo Painting: Sotatsu and Korin". John Wheatherhill Inc.,New York. 2nd Edition, 1978.
2. Grilli, Elise, "Tawaraya Sotatsu", (original Japanese Text By Ichimatsu Tanaka), Rutland, Vermont & Tokyo, Japan, 1956
3. "Tawaraya Sotatsu", "The Dictionary of Art", Edited by Jane Turner, (Vol. 30, pp. 375-378), Macmillan Publishers Limited, London, 1996
4. Weinstein, Stanley, "sotatsu", "Kodansha Encyclopedia of Japan", (Vol. 7, pp. 232-3), Kodansha Limited, 1983