רב חביב ביטון זצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע אישי
רב חביב ביטון זצ"ל
כותרת	רב חביב ביטון
נולד	ט׳, ניסן, תרח'ב. מרץ, 3, 1922 איטגנט, הרי אוריקה, מרוקו
נפטר	ז׳, ניסן, תשס׳ד, מרץ, 29, 2004 פתח-תקה, ישראל
אשה	מרסל ביטון ז׳ל
ילדים	יולנדה, אודט, מאיר, שלמה, פינחס, שמעון
הורים	ר' יעיש וזוהרא ביטון
מנהיגות ועיסוק
עיסוק	רב ואיש ציבור
מוסד	קהילת בית אל
פעילות	פעיל בתנועה הציונית במרוקו

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' חביב ביטון נולד ב-מרץ, 1922 בעירה קטנה בשם איטגנט שבהרי אוריקה. היא נמצאת כ-50 ק"מ מהעיר המטרופולין-מראכש שבדרום מרוקו. בעיירה זו (בליידה) התגוררו כ-60 משפחות יהודיות אשר עיסוקם היה גידולי צאן ובקר, גידולי שדה ומסחר זעיר.

הוריו, ר' יעיש ו-זוהרא ביטון, שלחו את שני בניהם, עדיין נערים, חביב ואחיו יוסף למראכש על מנת ללמוד תורה מפי גדולי הדור בעיר.

תלמיד ישיבה במראכש[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מראכש, עיר של חכמים ושל סופרים, היתה ידועה בשם "ירושלים הקטנה", או "ירושלים דמרוקו" ", היא מקפלת בתוכה היסטוריה יהודית עתירה ומגוונת. בעיר זו השתקעו גולים יהודים יש האומרים, מזמן חורבן בית שני ואף מזמן מלכות שלמה. לדורותיה, התפארה "ירושלים הקטנה" בחכמים ובגאונים.רבותיו של הרב היו ראשי הישיבות, חכם יעקוב דהאן וחכם אברהם אביטבול, ידועים כבקיאים בש"ס ובהלכה, כ’’כ המקובל הג' ר' יוסף שושנה זצ"ל אשר שימש ראש אב בית דין של מראכש, בעל בקיאות בזוהר ובתלמוד, לעתיד יהיה חמו של הרב.

בישיבה, היו לרב לחברותא הר' מימון פחימה (השם עוברת ל-גד גבון, אלוף ורב ראשי שלישי של צה'ל), כן המקובלים הר' מסעוד פינטו והר׳ ניסים בנישתי, אשר יחד הקימו דורות שלמים של תלמידי חכמים, רבנים ובוגרי אוניברסיטאות במרוקו, צרפת, אנגליה וישראל.

הרב היה תלמיד חכם מחונן, בהיותו בישיבה הוא בלט כבעל כישורים של מנהיגות ואומץ לב. בגיל צעיר היותו רחוק מבני משפחתו ועל מנת להתפרנס מבלי לעזוב את ספסלי הישיבה, הוא עבר הסמכה לרבנות והתקבל כשוחט בעירות הסמוכות לעיר המטרופולין, יום בשבוע, הוא היה נוסע לאחת העיירות, שם שחט עבור הקהילה ובערב הוא היה חוזר לישיבה ללמוד.

פעיל בתנועה הציונית במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-50 הרב השתתף במפעל העליה של הקהילות היהודיות בדרום מרוקו, הוא היה מהמנהיגים הצעירים בתנועה ויחד עם רעיתו, מרסל, הוא אירח ואיכסן את 'שליחי' הסוכנות היהודית והתנועה הציונית כשאלו היו מגיעים מארץ ישראל וצרפת, על מנת ללמוד מקרוב על העליה של הקהילות היהודיות המפוזרות מהעירות ומהכפרים הברבריים-("השלוח").

הרב דיבר את שפת 'השלחה', דיאלקט ברברי, הוא הצליח ליצור את הקשר הראשון עם הקהילות היהודיות בכפרים, לרכוש את אימונם, לשכנעם לעזוב את מקום מושבם ולעלות לארץ ישראל.

השתתפותו של הרב בפעילות הארגון היתה מתוך אהבת הארץ ועם ישראל ומתוך תשוקה וכמיהה עזה לשיבת ציון. כל 14 שנות פעילותו של הרב היו של שליחות ואהבת ישראל.

במראכש הרב היה מוערך ומקובל בקרב הקהילה היהודית, הוא היה אמיד ובעל נכסים. עם תחילת פעילותו הוא ידע שבאחד הימים יתפסו אותו השלטונות המרוקאיים על פעילותו הציונית והלא חוקית. לדוגמא, בנסיעותיו החשאיות לישראל הוא דאג ששום חותמת גבולות לא תירשם על דפי הדרכון, או למשל, את נסיעותיו למדינות צרפת וספרד, כמדינות מעבר הוא עשה דרך היבשה.

ביתו של הרב היה סמוך לבית 'מטה אירגון העליה' במראכש. לבית זה היה פתח ראשי מה-׳מלאח׳ (הגיטו היהודי) ופתח שני עוקף את המלאח, דבר אשר איפשר יציאה מה׳מלאח׳ בלי למשוך כל תשומת לב. בית הרב היה תחנת מעבר ושהייה עבור משפחות אשר מכרו את כל רכושם ערב עליתם ואשר חיפשו מקום לינה ושהות זמנית עד אשר יגיע תורם לעלות. המצב היה יותר מורכב כאשר אלו אשר הגיעו לעיר היו תושבי העיירות והכפרים הסמוכים, ע׳פ רוב הם היו משפחות מרובות ילדים ואשר היה צריך למצוא להם מקומות המתנה עד אשר יגיע תורם לעלות. הדבר היה כרוך במאמצים רבים, בהוצאות כספיות ובעיקר בסיכונים שמא ח'ו יחשפו השלטונות את תוכניתם לעלות. הרב נרתם לפעילות העליה של הקהילות המפוזרות, הוא שיכנע אותם והפיח בם תקווה וביטחון.

מעצרו של הרב על פעילות לא ליגאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת חודש מרץ 1964, חשפה משטרת מראכש מידע על פעילותו של הרב, וכי נמצאו הוכחות מספיקות הקושרות אותו 'להברחתה' של אחת הנערות בת למשפחה יהודית אשר היה לה קשר אינטימי עם קצין מרוקאי, הידיעה על נסיעתה של הנערה הגיעה לאוזניו של אותו קצין וכי הרב היה זה אשר טיפל "בהברחת" הנערה לישראל. ללא שום התרעה מוקדמת הוא נלקח מבית מסחרו לטקסטיל לתחנת המשטרה בעיר שם הוא עבר תקופה קשה של חקירות, התעללות ואיומים, הוא עמד איתן מבלי למסור פרט כלשהוא לחוקרים אודות אלו העומדים מאחורי הפעילות הציונית בעיר, דבר אשר יכל לסכן את ביטחונם של שליחי העליה ופעילי התנועה הציונית במראכש.

התערובתם של ראשי הקהילה היהודית בפני השלטונות המרוקאים הביאו לשיחרורו של הרב. מעצרו המפתיע של הרב היה מכה קשה, דבר אשר גרם לחרדה בקרב הקהילה היהודית, זה היה אות אזהרה על מה אשר יכול לקרות לכל אחד, בעיר שררה דאגה גדולה, רבים מאנשי הקהילה החלו לשאת את עיניהם לעליה, מכרו את רכושם, יותר נכון יהיה לאמר, חיסלו את מעט הרכוש שהיה להם, לפעמים אף נטשו אותו, כי לא היה לו קונה ועל מנת שלא לחשוף את כוונותיהם אם הם יציעו אותו למכירה.

העליה והקליטה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף חודש מרץ 1964, כ-3 שבועות אחרי שיחרורו, נסע הרב יחד עם בני משפחתו בחשאי לעיר קזבלנקה, את רכושו הוא נטש ללא שיכל להציע אותו למכירה כמובן, מעשה שהיה חוסף את כוונותיו לעלות לא'י.

מקזבלנקה המשיכה המשפחה בדרכה לעיר מרסיי שבצרפת. ביוני 1964, עלתה המשפחה בת 9 נפשות לארץ ישראל, היא התיישבה בעיר פתח תקוה בשכונת פג'ה, יחד עם העולים החדשים אשר זה עכשיו הגיעו ואשר מרביתם היו ממרוקו, עברו בהצלחה את חבלי הקליטה. החיים והמגורים בשכונה היו קשים, תשתיות וכבישים לא היו, חשמל לא היה, מדרגות לבתים עדיין לא נבנו, העליה לקומות בנין המגורים היתה באמצעות סולמות עץ מאולתרים אשר היו בשימושם של פועלי הבנין באתר, דלתות וחלונות עוד לא הותקנו.

לעליה ממראכש של חודש מרץ–אפריל 1964 קראו 'מסע רבי חביב' בגלל גודלה והיקפה, זו היתה העליה האחרונה והגדולה בחשיבותה ממראכש, עליה זו סימנה את תחילת סופה של הקהילה היהודית בעיר, קהילה עתיקת יומין ואחת מהחשובות של יהדות מרוקו.

ממראכש לפתח-תקוה - מנהיג ורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עת הגיעו של הרב לעיר הוא ארגן את משפחות העולים החדשים, סייע בקליטתן וארגן אותן למסגרת קהילתית, הוא הפיח בם תקווה ועידוד, הקים בית-כנסת ראשון בשכונת פג'ה בשם ׳בית אל׳, אשר עם הזמן הוא הפך למרכז קהילתי ורוחני תוסס עבור העולים החדשים, משפחות אשר זה עכשיו התישבו ׳באתר בניה' מלא בחולות, עפר ולבנים אשר היו חלק מנוף השכונה.

עד מהרה הקהילה הלכה וגדלה ואליה הצטרפו התושבים 'הוותיקים' מהמושבה השכנה . הוא שימש רב הקהילה וחזן בבית הכנסת, הוא היה המנהיג הרוחני במקום, היה למורה דרך עבור אנשי הקהילה. בשנת 1974, יחד עם בני משפחתו, עברו לגור בשכונה קרובה בשם 'אחדות', כאן לצד ביתו החדש הקים בית כנסת שני ובית מדרש בשם 'בית אל׳, המשמש מאז הוא משמש בית תפילה ומרכז רוחני של השכונה.

גם עת היותו במראכש, הוא זכה להערכה ואהבה רבה מכל חברי הקהילה היהודית בעיר ומחוצה לה, הרב היה ידוע כאיש של חסד, נתינה ותמיכה למשפחות נזקקות, מוראלית וחומרית. הוא זכה לתואר של 'פודה שבויים דמראכש', בגלל התערבותו לשחרור אסירים ועצורים יהודים , כשהגיע הרב לפתח תקוה הוא התמסר לפעילות קהילתית לעזור ולתמוך במשפחות נזקקות ומעוטי יכולת, הוא שימש אב רוחני למשפחות שכולות, תומך יתומים ואלמנות.