לדלג לתוכן

משתמש:Arieljannai/תפיסת ההפעלה לניצחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תפיסת ההפעלה לניצחון היא תפיסה צה"לית שבבסיסה עומדת האבחנה לפיה עוצמת הצבא מחייבת התאמות רבות נוכח אויב שהשתנה באופן מהותי[1].

עיקרי התפיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיזוק הכושר ההתקפי והקטלניות של צה"ל – על־ידי שיפור יכולות לחשיפת האויב ושיטות להשמדתו בכל המרחבים, חרף ביזורו הנרחב.
  • חיבור מרב הכוחות הלוחמים בשדה הקרב אלה לאלה – מטוס, טנק, מפקד מחלקה וכטב"ם – באופן שידברו זה עם זה וכפועל יוצא יילחמו באופן יעיל הרבה יותר.
  • שיתוף פעולה הדוק יותר בין הזרועות והחילות, כדי שהיכולות של כל אחד מהם יאוגברו על־ידי האחרת.
  • הגדלת היקף, מגוון וזמינות אמצעי התקיפה.
  • הורדת יכולות של המטה הכללי ושל המפקדות הראשיות, כגון מודיעין ואש, ליחידות הלוחמות.
  • יצירת אימונים שמדמים בצורה טובה יותר את שדה הקרב האורבני.

קטגוריה:צה"ל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]