1. אבן גוויל – אבן בצורתה הטבעית המשמשת לבנייה ללא עיבוד נוסף.
2. אבן גזית, גזית – אבן מסותתת. האבן מעובדת באמצעות כלי סיתות לצורה הרצויה, בדרך כלל צורה מלבנית, לעתים קרובות עם סיתות שוליים.
3. אוֹסְ טְ רָ קוֹן – )יוונית( שבר חרס ששימש מצע )מעין "נייר כתיבה"( כדי לכתוב עליו בדיו טקסט קצר כגון מכתב, קבלה, רישום מסחרי וכו'.
4. ַאטְ רִ יּבּו ט – )אנגלית – Attribute( תכונה או סממן נלווה לחפץ, למבנה, לתופעה, לדמות וכו', המאפיין אותו באופן מובהק ומסייע בזיהויו.
5. ַאנְתְ רוֹּפוֹ אִ יד – )מיוונית: ַאנְתרוֹּפוֹס – אדם( דמוי אדם.
6. אנתרופולוגיה – )מיוונית: ַאנְתרוֹּפוֹס – אדם( חקר האדם. מבחינים בין: אנתרופולוגיה פיסית, העוסקת בחקר מבנה גופו של האדם, ובעיקר שלד העצמות והתופעות הקשורות בהם כמו התפתחות, עדויות למחלות וכו'; ואנתרופולוגיה חברתית, העוסקת בחקר ההיבטים החברתיים של האדם והקהילה אליה הוא משתייך, מבחינת התנהגותו, דעותיו, אמונותיו וכו'.
8. ַארְ טִ יפָ קְ ט – חפץ, מימצא חומרי מעשה ידי אדם, בניגוד לדבר שהוא תוצר הטבע.
9. ארכיאולוגיה – )מיוונית: ארכיאוס - עתיק( דיסציפלינה מדעית המבקשת לתאר תמונה של התרבות החומרית בזמן ובמקום מסוים.
10. ארכיאוֹזוֹאוֹלוֹגִ יָה – חקר עולם החי )פאונה( שהתקיים בסביבה טבעית באזור ובתקופה מסוימים, על-ידי חשיפתם והגדרתם של שרידי בעלי-החיים )בעיקר עצמות( ובדיקת הקשר בינם לבין עולם הצומח ולבין פעילות האדם.
11. ארכיאוֹמֶ טָ לּורְ גִ יָה – תחום המחקר העוסק בחקר כלי מתכת ובכלל זה דרכי ההפקה של המתכות, דרכי הייצור של הכלים ודרכי עיבודם.
12. אֶ תנוַֹארְ כֵ יאוֹלוֹגִ יָה – )יוונית: אתנוס – עם(. תחום מחקר הנעזר בהקבלות אל חברות שבטיות בנות ימינו כדי ללמוד מהתנהגותם ומתרבותם החומרית גזירה שווה על מימצאים קדומים ועל החברה הקדומה שהם מייצגים.
13. בית-בד – מתקן של תעשייה חקלאית שבו מייצרים שמן זית מזיתים. שמו נגזר מן העובדה שבטיפוס הקדום מהווה קורת עץ כבדה, ה'בד', את האמצעי לסחיטת השמן מן הזיתים שנִ פְ רְ כּו קודם לכן.
14. בית יוֹצר – בית מלאכה של הקדר. במקום מצויים, בדרך כלל: מצבור של טין גולמי, אובניים, מקום לייבוש כלי חרס, כבשן היוצרים ומחסן לכלי החרס הצרופים.
15. גְ לוֹסְ קָ מָ ה – )מיוונית: גְ לוֹסָ ה – לשונית או חליל, קומאו – לשמור( תיבה המשמשת לליקוט עצמות לשם קבורה חוזרת )משנית(.
16. גת – מתקן תעשייתי חקלאי המשמש לייצור יין. מורכב ממשטח דריכה ומשקע עמוק בו נאסף התירוש המופק מן הפרי.
17. זוֹאוֹמוֹרְ פִ י, כלי – )מיוונית: זואוס – בעל-חיים; מורפי – צורה( כלי שצורתו החיצונית כצורת בעל-חיים.
18. חדר אורך – מרחב שהפתח אליו קבוע בקיר הצר, על ציר האורך.
19. חדר רוחב – מרחב שהפתח אליו קבוע בקיר הארוך, על ציר הרוחב.
20. חסם – קבוצת חומרים המעורבבים בטין המשמש לייצור כלי חרס, כדי לשנות את תכונות הטין על מנת שעיבודו וצריפתו יהיו קלים יותר לביצוע.
21. חפירת בדיקה – חפירה ארכיאולוגית מצומצמת בהיקפה שמטרתה לברר את אופיו של האתר, או של אזור מסוים באתר המיועד לחפירה ארכיאולוגית נרחבת. 3
22. חפירת הצלה – חפירה ארכיאולוגית הנערכת באתר עתיקות שנפגע מפעולות פיתוח )כגון: סלילה, בנייה או חציבה(, פגיעה שבעטייה נתגלו באקראי שרידים עתיקים, שנוצר צורך לתעד את נתוניהם ולאסוף את החפצים שנתגלו בהם.
23. חתך ארכיאולוגי – תאור גראפי של שכבות העפר השונות והיחס שלהן אל הפרטים האדריכליים הסמוכים, בציר שבו נערכה חפירה ארכיאולוגית שחשפה את הפרטים האלה.
24. טּומּולּוס – )לטינית(, רגם, גל אבנים, בדרך כלל מעוגל במיתארו, המכסה קבר ככיפה.
25. טִ יּפוֹלוֹגִ יָה – תורת הטיפוסים. השיטה שבה קובעים את המאפיינים של כל טיפוס, מבחינים ומבדילים אותו מטיפוסים קרובים לו, מנסים לברר את הזיקה ואת ההתפתחות בין הטיפוסים.
26. טֶ רְ מִ ינּוס ַאנְטֶ ה קּואֶ ם – )לטינית: terminus ante quem( "תאריך שלפני". תאריך מוחלט ידוע )של חפץ, מבנה וכו'( המהווה נקודת אחיזה כרונולוגית ברורה ומאוחרת ליתר החפצים, שכולם קודמים לו. למשל: חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה הוא תאריך כזה לתקופת בית שני.
27. טֶ רְ מִ ינּוס ּפוֹסְ ט קּואֶ ם – )לטינית: terminus post quem( "תאריך שאחרי". תאריך מוחלט ידוע )של חפץ, מבנה וכו'( המהווה נקודת אחיזה כרונולוגית ברורה, הקובעת גבול קדום ליתר החפצים, שכולם מאוחרים לו. למשל: כיבוש ירושלים בשנת 1099 על-ידי הצלבנים הוא תאריך שכזה לתקופה הצלבנית.
28. כלי או חפץ ווֹטִ יבִ י – כלי או חפץ שהובא כמנחה למקום מקודש. לעתים עוצב במיוחד למטרה זו. על-פי רוב נגנז באתר על-ידי המשרתים בקודש.
29. מונולית, עמוד – )יוונית: מוֹנוֹס – יחיד; לִ יתוֹס – אבן(, עמוד העשוי מגוש אבן אחד.
30. מחסה סלע – מקום יישוב של האדם הקדמון שאיננו במערה אלא במקום פתוח, סמוך למצוק סלע שנתן הגנה מסוימת מפני פגעי מזג האוויר.
31. מירוק – פעולת החלקה של פני כלי חרס בשעת ייצורו ולפני צריפתו, באמצעות חפץ חלק )צדף, חלוק(. אופייני, למשל, לכלי חרס מתקופת הברזל.
32. מפלס חיים – משטח בו התקיימו ופעלו בני אדם ברגע נתון. ניכר בחפירה ארכיאולוגית עלפי עקבות הפעילות האנושית הנותרות עליו כמו שרידי מזון, פסולת עיבוד כלים, פיח של מוקדי אש וכדומה. כל רצפה בין אם מחומר קשיח או מעפר כבוש היא מפלס חיים.
33. נּומִ יסְ מָ טִ יקָ ה – )מיוונית: נומיסמה – מטבע עובר לסוחר, הילך חוקי; בלטינית: נומוס –מטבע( תורת חקר המטבעות. תחום מחקר זה עוסק בפענוח הכתובות, הסימנים והסמלים המוטבעים על המטבע, על הרכב המתכות מהן המטבעות מורכבות ודרכי טביעתן, של תפרושתן וכיוצא בזה.
34. סְ טְ רַ טִ יגְ רָ פִ יָה – )לטינית – סטראטום – שכבה( השתכבות. שיטת עבודה וניתוח נתונים הנקוט בידי ארכיאולוג בשדה שבו הוא מנסה לחשוף מכלולי מבנים וחפצים שהתקיימו בפרק זמן אחד, לבודדם ולהבחין ביניהם ובין אלה שמן הקבוצה הקודמת או המאוחרת לה. שיטה זו קובעת את הכרונולוגיה היחסית של מרכיבי האתר.
35. סקר ארכיאולוגי – בדיקת פני הקרקע באזור גיאוגרפי נרחב כדי לאתר ולתעד את מצאי השרידים העתיקים שבו; לקבוע את התקופות בהם היו האתרים מיושבים וזאת על סמך שברי החרסים ויתר החפצים הנלקטים מפני השטח ללא חפירה ארכיאולוגית.
36. ּפטרוֹ גְ רָ אפִ יָ ה – )יוונית: פטרוס – סלע( שיטה שהושאלה מן הגיאולוגיה לזיהוי מקורו של כלי חרס באמצעות זיהוי המינרלים המעורבים בו, בין מרכיבי הטין ובין בחסמים. הטכניקה מבוססת על פריסת פרוסה דקה )כ-20 מיקרון( משבר החרס, ויצירתו של שקף. הארתו של השקף שנוצר באור מקּוטב מבליטה את המינרלים השונים המתבטאים בצבעים שונים. לעתים ניתן להבחין גם בעקבות תהליכי ייצור )בעיקר הצריפה של החרס(.
37. פער יישובי – מצב שבו לא התקיים באתר מסוים יישוב רצוף בזמן והוא נושב מחדש לאחר זמן. עובדת קיומו של פער יישובי באתר עשויה להיות ניכרת בכך שבין שתי שכבות מצויים מימצאים המעידים על עזובה )כגון חול שנסחף למקום על-ידי הרוחות(; או שאין המשכיות בהתפתחות הדרגתית בצורת החפצים והכלים באתר אלא שוני רב.
38. פריהיסטוריה – )מיוונית: פרֵ י – לפני; היסטוריה – כתיבת דברי הימים(. תחום המחקר העוסק בחקר החברה האנושית בעידנים קדומים של קיומה, מאז תחילתה ועד לזמן שבו הומצא הכתב.
39. צלמית – פסל קטן דמוי אדם ששימש על-פי רוב בפולחן ביתי.
40. צריפה – תהליך כימי שבו הופכים כלי עשוי טין לכלי חרס. הצריפה נעשית בכבשן היוצרים בטמפרטורה גבוהה. איכות הצריפה נקבעת על-פי גובה הטמפרטורה; משך זמן קיום התהליך, ומידת ההתחמצנות של הטין.
41. קבורה משנית – השלב השני בתהליך קבורה בין שני שלבים, שבו נאספות עצמות הנפטר מן הקבורה הראשונית ונטמנות במקום קבורה שני. 5
42. קוֹרְ ּפּוס – )לטינית: גוף(. חיבור מדעי שעיקרו ריכוז כל הפריטים המשתייכים לסוג מסוים של מימצא, וכן כל המידע הידוע אודותיהם. למשל: קורפוס "הכתובות היווניות מבתי-כנסת יהודיים קדומים"; קורפוס "החרפושיות שנתגלו בארץ-ישראל", וכיוצא בזה.
43. רּפָ אּות – תהליך צירוף וחיבור השברים של חפץ עתיק ושחזור הקטעים החסרים לכדי חפץ שלם.
44. שחזור, הצעת שחזור – )באנגלית: reconstruction(. השלמת חלקיו החסרים של חפץ או מבנה עתיק על-פי הידוע מפריטים דומים ועל-פי מידת ההיגיון.
45. שימור – )באנגלית: conservation(. מערכת טיפולים באמצעים פיסיקליים וכימיים מתאימים בחפץ או במבנה עתיקים, שנועדו להפסיק את תהליכי הבלייה וההתפוררות שלהם, או של חלקים מסוימים בהם, לייצב אותם ולהעניק להם תוחלת קיום לאורך זמן רב ככל הניתן.
46. שימוש חוזר / משני – תהליך מצוי בעולם העתיק שבו עשה האדם שימוש מחודש לצרכיו במבנים ובחפצים, או בחלקים מהם, שמצא בין עיי החורבות בשכבות השרידים שהתקיימו באתר לפניו, וזאת מתוך רצון לחסוך בעבודה ו/או למחזר חומרים בעלי ערך.
47. תיארּוך יחסי – קביעת זמן התרחשותה של תופעה ארכיאולוגית, מאורע היסטורי, יחסית לזמנם של תופעה או מאורע אחרים. קביעה מן הסוג של א' קדם לב', א' מאוחר לג'.
48. תיארּוך מוחלט – קביעת זמן התרחשותה של תופעה ארכיאולוגית או מאורע היסטורי ביחס לתאריך ידוע, למניין שנים ידוע, למשל: תאריך לפני או לפי הספירה הנוצרית המקובלת; לספירה המוסלמית; לפני זמננו וכיוצא בזה.
49. תעלת יסוד, תעלת מסד – תעלה חפורה בקרקע או חצובה בסלע שנועדה לקלוט לתוכה את יסודות הבניין. לאחר בניין היסודות בתוך תעלת היסוד, חוזרים וממלאים את המרווח שנותר בין דפנות התעלה לבין פני היסודות בעפר. על-פי רוב ניכרת היטב בחתך-עפר הסמוך לקיר.
50. תעלת שוד – תעלת יסוד שהוצאו מתוכה אבני הבניין של הקיר ויסודותיו, כדי לעשות בהם שימוש חוזר במקום אחר והיא התמלאה עפר. הימצאותה בחפירה ארכיאולוגית מעידה על קיומו של קיר בעבר. על-פי רוב ניכרת היטב בחתך-עפר.
51. תרבות חומרית – סך כל המבנים והחפצים מעשי ידי אדם ששרדו באתרי העתיקות והמבטאים את נוכחות האדם, את פעילותו היום-יומית, את אמונותיו וכו'.
