משתמש:Cvatyuk2005/בית ספר הממלכתי גרשון אגרון
בית - הספר היסודי הממלכתי "אגרון" ממוקם בשכונת קריית יובל ונוסד בשנת 1954.
בית הספר מונה בשנת הלימודים תשע"ו 15 כיתות ,
חטיבה צעירה– ו', כ – 450 תלמידים ותלמידות.
בין השנים 1988-1996 הוכר ביה"ס על-ידי משרד החינוך כבית-ספר ניסויי ללימודי מוסיקה.
בית הספר זכה בפרס החינוך על "יצירת אקלים בית ספרי מיטבי המטפח כישורים חברתיים, תקשורתיים ורגשיים ומעודד קידום הישגים לימודיים....."
ייחודו של בית-ספר הוא בתחום האומנויות: נגינה, מוסיקה, מחול תיאטרון ואומנות.
תולדות בית הספר:
ראשיתו של בית ספר אגרון כבר ב-1950, שאז הוזמן ד"ר צבי כספי - שניהל בית ספר בעין כרם - לבוא ולהקים בית ספר בשכונת קריית היובל. קריית היובל נקראה אז "בית מזמיל" והייתה בתקופה זו מקום קטן, עם הרבה שדות, מבנים בודדים, והזכירה יותר מושב או קיבוץ. לא היו אז שמות לרחובות, אלא רק "שיכונים" מבודדים שביניהם מרחבים של שדות בר. בחצרות הבתים היו משקים של עופות, שסיפקו ביצים ובשר לתושבים, וכולם בשכונה הכירו את כולם.
לא היה אז מבנה שבו ניתן לשכן את בית הספר, וביה"ס התחיל את דרכו עם תלמידים בודדים בדירה שכורה ב"שיכון עולים", ברחוב בורוכוב של היום. הלימודים שם לא נמשכו זמן רב, כי מהר מאוד נדרש בית הספר לפנות את הדירה לטובת דיירים אחרים. כך נדדו הלימודים מדירה לדירה - רק ב-1954 הוקם הצריף הראשון של בית הספר, שאליו הצטרפו אח"כ צריפים נוספים, ועדיין, במשך מספר שנים, בשל חוסר במקום, התנהלו חלק מהלימודים גם בחדרים של דירות שכורות בשכונה. כשגדל מספר הילדים בבית הספר, ולא היה די מקום, החלו ללמוד גם ב'משמרת שנייה' – חלק מהתלמידים למדו בשעות הבוקר וחלק למדו מ-12:00 עד 16:00.
לאחר כמה שנים החלו לבנות את מבנה בית הספר שאנו מכירים היום, בתחילה נבנתה קומה אחת, ולאחר מכן, כשעדיין המקום לא הספיק, נבנתה קומה נוספת.
בתחילה היה קשה מאוד לשכנע משפחות לרשום את ילדיהם לבית הספר. תושבי השכונה התייחסו בחשדנות לבית הספר החדש והעדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר רחוקים יותר בעיר, שאותם כבר הכירו. גם הזרם הדתי בשכונה ניסה למשוך תלמידים לבית הספר הדתי של אגודת ישראל. כך למשל, סיפרה אחת המורות של אז, איך באופן קבוע בימי חמישי נעדרו כל תלמידיה מהכיתה, וכשהחלה לחקור בעניין, התברר שבימי חמישי היו הולכים תלמידיה לבית הספר הדתי. בימי חמישי היה מופיע רב מהעיר בביה"ס הדתי ומחלק לילדים מתנות וכסף. לכן העדיפו הילדים ביום זה ללכת לבית הספר הדתי.
מורי ביה"ס ניסו לחשוב איך להביא יותר תלמידים לביה"ס. הם הגיעו למסקנה שחשוב "להביא את בית הספר לשכונה", ולהעמיק את ההיכרות של התושבים עם בית הספר. הוחלט לעשות חגיגת ט"ו בשבט גדולה בשכונה, בתקווה שהתושבים יכירו את בית הספר, יתרשמו ממנו, וישלחו את ילדיהם. כך טרחו להכין חגיגה גדולה שכללה הצגות, הופעת המקהלה, קישוטים ותלבושות ססגוניות, וכל התושבים הוזמנו לקחת חלק בחגיגה.
התכנית אכן הצליחה. תושבי השכונה התרשמו לטובה מבית הספר, וכבר למחרת החלו לרשום את ילדיהם אליו. מאז הפכו חגיגות טו בשבט, ולאחריהן גם חגיגות הביכורים בשבועות, למסורת בביה"ס. במשך שנים רבות לאחר מכן הייתה חגיגת חג השבועות האירוע המרכזי של שנת הלימודים.
המנהל הראשון של בית הספר, ד"ר צבי כספי, ניהל אותו במשך 25 שנים. בשנותיו הראשונות נקרא בית הספר "ביה"ס קריית היובל" על שם השכונה שבה הוקם. רק לאחר פטירתו של ראש העיר דאז, גרשון אגרון, ב-1959 , הציע מנהל בית הספר, יחד עם וועד ההורים, להנציח את שמו של ראש העיר בשם בית הספר, ולקרוא לביה"ס "בית הספר ע"ש גרשון אגרון". ואכן, ב-1960 במעמד חגיגי, עם נציגות מכובדת של העיריה, משרד הפנים, קהל רב ומשפחתו של גרשון אגרון, נקרא ביה"ס: בית הספר הממלכתי ע"ש גרשון אגרון.
במשך שנים רבות (עד לפתיחת חטיבת הביניים) היו הלימודים בביה"ס עד כיתה ח'. בין השאר למדו בבית הספר "מלאכה", שמנהל בית הספר נתן לה אז את השם "תבונת כפיים", כדי לרכך את התנגדותם של הורים ומפקחים, שלא אהבו את הרעיון של לימודי 'עבודה פיזית' בביה"ס. בשיעורי המלאכה למדו הבנים נגרות ושרטוט, ואילו הבנות למדו תפירה, אריגה וסריגה. היו גם לימודי חקלאות, בגינה מיוחדת בחצר בית הספר, שם גידלו הילדים ירקות ופרחים, ובימי ששי היו גם מקבלים חלק מיבולם לקחת הביתה. פעלה בבית הספר גם מסעדה, ובה תלמידי הכיתות הגבוהות השתתפו בבישול ובהכנת הארוחות. כל תלמיד עבד במטבח אחת לחודש במשך יום שלם, בהכנת המזון, בבישול וגם בניקיון והדחת הכלים. העבודה במטבח הייתה חלק מלימודי התזונה, שאף הם התקיימו בבית הספר.