משתמש:Danielashab/טיפול פמינסטי
טיפול פמינסטי היא גישת טיפול נפשי אשר שוזרת את הרעיונות של הפמיניזם לתוך העולם הטיפולי והמרחב הטיפולי.[1]
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפול פמינסטי אינו שיטה טיפולית אלא תפיסה פילוסופית אידאולוגית טיפולית שמקורה בגל השני של הפמיניזם. גישת טיפול זו מבוססת על חקירה של נקודות מבט וחוויות שאינן נגישות לתרבות הדומיננטית. מטרתו "מתן קול" למי שהוגדרו כ"אחרות" על ידי הקול הדומיננטי והודרו לשוליים החברתיים. בטפול הפמינסטי ישנה אמונה כי בקולות השותקים מצוי ידע עמוק, אשר התהליך הטיפולי מאפשר את חשיפתו והקשבה לו.
בסיס תאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיסמא של הפמיניזם הרדקלי "האישי הוא הפוליטי" מהווה בסיס גם בטיפול הפמיניסטי. חוויתן של נשים, אשר בעבר נחוו כנובעות מלקות אישית או קושי פרטי, הינן למעשה בעיות כלליות (או כלל נשיות), אשר נשים רבות סובלות מהן ומתמודדות איתן. יתרה מכך, מקורן של בעיות אלה הינן בכח הגמוני פוליטי שמייצר או משמר את הבעיות. תפיסת הבעיה כאישית (על ידי נשים) משמרת את בדידותן, האשמתן את עצמן, ולקיחת אחריות אישית על פתרונה, במקום תפיסת הבעיה כבעיה חברתית אשר פתרונה טמון ותלוי בשינוי חברתי פוליטי ביחסי הכח החברתיים. ההנחה היא כי יחסי כח החברתיים מייצרים מגוון בעיות וקשיים אצל נשים, אשר בהצטלבות עם קטגוריות נוספות (מוצא, לאום, דת, נטיה מינית, מצב בריאותי ועוד) מאפשרות להבין רבות ממצוקותיהן של נשים. טיפול פמניסטי מניח כי מציאות חברתית מגדרית – דכאנית מופנמת אצל נשים וגברים ונתפסת אצלן כקולות העצמי. מציאות של דיכוי, החלשה ואפליה של נשים הופכת למבנים נפשיים על ידי תהליכי הפנמה והזדהות עם הדיכוי.
עקרונות הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטיפול פמינסטי נעשה מאמץ מודע לצמצם את יחסי הכח בין המטפלת למטופלת על מנת לייצר בתוך הטיפול קשר מרפא, שוויוני ומעצים למטופלת, לידע שלה ולהיכרות שלה עם עצמה, הצרכים שלה והכוחות שלה. המטפלת אינה מומחית יודעת כל, אלא שותפה לדרך לאישה המטופלת, כאשר שתיהן שותפות להבנת הבעיה, קביעת מטרות הטיפול והדרכים להשגתן. המטפלת מקדמת דה-מיסטפיקציה של התהליך הטיפולי, והיא אחראית להנגשתו לאישה המטופלת.
בתחילת דרכו של הטיפול הפמינסטי, בחרו מטפלות פמינסטיות לא לעשות שימוש באבחנות כמקובל בעולם בריאות הנפש. בחירה זו נבעה מהתפיסה כי אבחנות ניתנות לרוב על ידי רופאים ואנשי טפול גברים, אשר מחזיקים את הסמכות ואת הידע. האבחנות הללו משמרות את יחסי הכח, מייצרות ניכור בין המטפל (הגבר) למטופלת ומעצימות סטיגמטיזציה ותחושת מוחלשות. מאז שנות ה-90 הבינו מטפלות רבות כי שימוש באבחנות אינו בהכרח מחליש וכי יש בו גם פוטנציאל לאפשר לאישה להבין את מורכבות הבעיה ממנה סובלת ולכוונה לטיפול מותאם. משום כך, השימוש באבחנות נעשה מאז מתוך זהירות יתרה תוך הקפדה על הפיכת האבחנה לחלק מהתהליך טיפולי באמצעותו תוכל האישה המטופלת להבין את עצמה, את הסימפטומים מהם סובלת ואת המקורות להם.
העמדה של הפסיכואנליזה הקלאסית אשר משפיעה על העולם הטיפולי עד היום היא כי המרחב הטיפולי צריך להיות מקום בו המטפל נטרלי ונקי מערכים ובכך לאפשר למטופלת להביא את עולמה הפנימי והשלכותיה. הנחת הנטרליות או השאיפה אליה מצד המטפלת נתפסת מנקודת המבט הפמיניסטית כמוטעית מיסודה וככזו המשמרת את הקולות הדומיננטיים כשקופים לזיהוי. לטענת העמדה הפמינסטית (וכפי שהוכח במחקרים) עמדות מופנמות ולא מודעות על יחסים ותפקידי מגדר משפיעים השפעה מכרעת על האופן שבו מטפלים/ות מקשיבים/ות לסיפוריהם של נשים וגברים ומפרשים אותם מתוך עמדות אלה. משום כך, המטפלת הפמינסטית לוקחת את האחריות על מודעותה לתפיסותיה ועל החשיבות של גילויה בתוך הקשר הטיפולי[2].
טפול פמינסטי הוא טיפול פוליטי אשר שם לו למטרה לקדם שינוי חברתי.
העצמה אבחנות טיפול פמינסטי לא לנשים בלבד