משתמש:Danny-w/מדפיו של Erezo/סביבת הזמן - תבניתיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיעור מתאריך 25/02/08

הגישה הסטרוקטורליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ הגישה אנו נמצאים במתח בין הגלוי (מעל פני השטח) לסמוי (מתחת לפני השטח). יש מערכת יחסים בין הגלוי לסמוי - לכל מופע גלוי יש חלק סמוי שבלעדיו הוא לא יכול להתקיים. התכלית של החקירה הסטרוק' היא לגלות את מערכת היחסים - מה עומד מאחורי התופעות שאנו רואים.

קלוד לוי-שטראוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבור הנושא לשאלות ג"ג קונקרטיות נעשה על ידי קלוד לוי-שטראוס, אנתרופולוג, בספרו "החשיבה הפראית".
מיתוס הקידמה שטען שבני אדם נמצאים בתהליך של קידמה כאשר חברות מסוימות נמצאות בראש החץ ואילו חברות אחרות, פרימיטיביות נמצאות בזנב של החץ. הוא טען שמה שקיים הוא קידמה טכנולוגית אבל ברמה האינטלקטואלית אין הבדל גדול בין יאפים בניו יורק לבין מישהו שגר בג'ונגל באמזונאס וצד למחיתו - ילד באמזונס מפעיל את מוחו באותה רמה אינטלקטואלית, הילד באמזונס צריך להכיר צמחים וחיות ברמה גבוהה ההבדל הוא בסוג הידע.

לוי שטראוס הראה מודל של כפר של שבט ומציג את "הגלוי". מתוך הגלוי הוא מאתר את המבנה הסמוי שמאפשר את המבנה הגלוי, כלומר המבנה הפיזי של הכפר הוא ביטוי חיצוני או ייצוג (Representation) של איזשהו מבנה עומק. העמדה הסטרוק' אומרת שכאשר אנו מסתכלים על מבנה של שכונה או של בניין או של האוניברסיטה רואים מצד אחד איפה נמצא כל דבר אבל קיים גם מישור סמוי שהוא חוקי השפה ומערכת העקרונות שמאפשרת את מה שקיים על פני השטח.

ניתן להדגים את הדיון בשיעור על מבנה קמפוס אוניברסיטת תל אביב קיימים שני צירים שלא מתחברים במזרח ציר המדעים ובמערב תחומים העוסקים בבני אדם: מדעי הרוח, החברה וכד' ולראות כי המבנה משקף משהו סמוי: שבר הקיים במדעים.
סנואו - טען בשנות ה-60, שהמדעים והhumanities הם שני תרבויות שונות וקשה ליצור שפה משותפת בין אנשים משני התחומים.
ניתן לשאול מהם חוקי המיקום בבניין החוג לגיאוגרפיה: איפה חדרי הלימוד, חדרי המורים, איך נכנסים אל ראש החוג וכד'. כל אחד ממוקם אחרת וזה מעיד על תפישות חברתיות, היררכיה חברתית. ניתן לראות זאת בכל בניין משרדים.

אם נגדיל את קנה המידה, נוכל לבדוק מהו פיזור היישובים במדינה ומכך להסיק על המבנה החברתי במדינה, איזו אוכלוסייה מהווה חיץ בטחוני לאוכלוסייה האחרת.

קורט לוין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאר את נפש האדם כשדה, הוא למעשה לוקח את הג"ג כמטאפורה לנפש האדם. כל אחד יוצר שדה המכיל את הפונקציות האפשריות עבור עצמו. מרחב התנועה של המבוגרים הוא רחב יותר משל הילדים, אך קיימים דברים שפתוחים בפני ילדים ולא בפני מבוגרים. השדה משתנה בהתאם להתנסות האישית של כל אחד מאיתנו ומושפע מהלחצים החברתיים שאנו חיים בתוכם ואשר הם מכתיבים לנו מה מותר ומה אסור לעשות. ניתן למפות את התנועה במרחב ובכך לחשוף את השדה הפסיכולוגי.

ביל הילייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתח תיאוריה על המרחב הבנוי והוא קורא לה Space Syntax- תחביר המרחב. הילייר טוען המרחב הבנוי קיים אבל מה שמאפשר אותו היא השפה המרחבית. המרחב הפיזי מסתיר את התבנית. גם מערכת חוקים פשוטה יכולה ליצור מבנים מורכבים. ניתן להשתמש בסימולציה כדי לבדוק אילו מבנים יכולים להיווצר ממערכת חוקים כלשהי. הילייר טוען כי המבנה של העיר משפיע על התנהגות האנשים במרחב.ספר בנושא: "הערים הסמויות מן העין".

גיאוגרפית הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיאוגרפית הזמן

מערכת האילוצים היא סמוייה והמיפוי הינו גלוי. האתגר הוא לגלות את מערכת האילוצים מתוך המיפוי.

השלמת נושא מתן השמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל התרבויות ניתנים שמות לכל אדם שנולד. ביהדות ובתרבויות אחרות התהליך של מתן השם מלווה בטקס. למתן שם קיימות משמעויות: מצד אחד מתן השם מבודד את האדם ומצד שני משייך אותו למשפחה, חברה או עם.
כאשר נותנים שמות למקומות אנו עושים להם פרסוניפיקציה: מקשרים אותם למשפחה, היסטוריה, התרחשויות. מצד שני, מתן השם מבודד את היישוב. לכל יישוב יש שם, בארץ יש שם גם לכל רחוב.