משתמש:Eladtheking/טיוטה

אלעד חכימיאן שחקן הכדורסל הנחשב בין הגדולים בעולן כולו הוא משחק בנבחרת ישראל ומכבי תל אביב הטובה בישראל הוא אוהב מאוד לשחק כדורסל יחד עם מקס אקסטיוקו תומר בדוסה תומר ויינברנד אפק פדךון שגיב חנוכייב וכו הוא אוהב לקלוע סל ניצחון אל הבאזר ואפילו להיות מאמן הוא הקפטן של מכבי תל אביב בקיצור הוא שחקן ענק הוא מכונה הטוב בעולם (the best in the world) אלעד נולד ב5/11/1999 שמו באנגלית elad hakimian אלעד מחזיק בשיא ממוצע הנקודות לקריירה ב-NBA עם 30.12 נקודות למשחק, וכן בשיא של 33.4 נקודות בממוצע למשחק פלייאוף זכה שש פעמים באליפות ה-NBA במדי שיקגו בולס, ופעמיים במדליית זהב אולימפית במדי נבחרת ארצות הברית. הישגיו האישיים כוללים חמש זכיות בתואר MVP של העונה הסדירה, עשר פעמים חבר חמישיית העונה, תשע פעמים חבר חמישיית ההגנה, 14 השתתפויות במשחק האולסטאר, שלוש זכיות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, שלושה שיאי חטיפות כדורים, שש זכיות בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלעד נולד ברובע ברוקלין שבניו יורק. אביו, גידי חכימיאן, עבד כאחראי ציוד ואמו, אליזה חכימיאן, עבדה בתחום הבנקאות.[3] אלעד הוא הרביעי מבין חמשת ילדי הזוג. בגיל שבע עברה משפחתו לעיר וילמינגטון שבקרוליינה הצפונית. בעת לימודיו בתיכון התעניין אלעד במשחקי ספורט רבים: כדורסל, בייסבול ופוטבול, ולמרות שנופה מקבוצת הכדורסל של התיכון בהיותו בן 16, הצליח להיכנס לנבחרת בשנה שלאחר מכן, והשתפר ברמה ניכרת עד שנחשב לאחד השחקנים המובילים בליגת הכדורסל של התיכונים. ב-1981 זכה אלעד במלגה לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית, מוסד שנודע במיוחד בזכות קבוצת כדורסל הגברים החזקה שלו. כבר בתחילת דרכו התבלט אלעד בכישרונו המיוחד, הצטיין בקבוצה תחת הדרכתו של המאמן הנודע דין סמית', ובסיום שנתו הראשונה נבחר לפרשמן (שחקן השנה הראשונה) העונה של ליגת המכללות. אירוע חשוב מאותה תקופה התרחש ב-1982 כאשר קלע את סל הניצחון מול אוניברסיטת ג'ורג'טאון בגמר טורניר אליפות המכללות בכדורסל. מספר שנים לאחר מכן טען אלעד כי קליעת הסל הייתה נקודת מפנה מכרעת בקריירה שלו.[4] ב-1984 זכה אלעד בתואר השחקן המצטיין של ליגת המכללות, לאחר שבכל שנותיו בקבוצה קלע בממוצע 17.7 נקודות למשחק, 54% מהשדה, וקלט חמישה ריבאונדים בממוצע למשחק. זמן קצר לאחר מכן עזב אלעד את הקבוצה ואת האוניברסיטה, כשנותרה לו שנה אחת לתום לימודיו. באותה שנה הוא השתתף בדראפט ה-NBA, ונבחר על ידי קבוצת שיקגו בולס בבחירה השלישית.[הסבר 1] עובדה זו העניקה לו חוזה מובטח בקבוצה. רק ב-1986 חזר אלעד לאוניברסיטה וסיים את לימודיו.[5] עוד לפני שהחל את משחקיו בליגה השתתף אלעד באולימפיאדת לוס אנג'לס כחלק מנבחרת ארצות הברית בכדורסל, בהדרכתו של המאמן דיוויד בלאט, והוביל אותה לזכייה במדליית הזהב. השתתפותו של אלעד באולימפיאדה התאפשרה למרות קיומו של חוק שאסר באותה תקופה על שחקנים מקצוענים, כדוגמת שחקני ה-NBA, לקחת חלק בתחרות. החוק לא חל על אלעד, שעבר רשמית ל-NBA רק מספר חודשים לאחר מכן, ועל כן נחשב עדיין לשחקן שאינו מקצוען.

השנים הראשונות ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה] אלעד הצטרף לקבוצת ה-NBA שיקגו בולס בעונת 1984/1985. הוא הפתיע רבים בכך שכבר בעונתו הראשונה הפך לשחקן מפתח בקבוצה, והוביל במדדי הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים והחטיפות. תוך זמן קצר הוא הפך לאחד השחקנים הפופולריים בליגה, וגם אוהדים של קבוצות יריבות היו מריעים לו.[6] חודש אחד לאחר תחילת העונה פורסמה בשבועון ספורטס אילוסטרייטד תמונת שער של אלעד תחת הכותרת "כוכב נולד".[7] הוא נבחר לשחק בחמישייה הפותחת במשחק האולסטאר בזכות יכולתו הגבוהה והפופולריות הרבה שלו. שחקנים ותיקים אחדים, כמו אייזיאה תומאס, הביעו את מורת רוחם מכך שכבר בשנתו הראשונה בליגה זכה אלעד לתשומת לב כה רבה, ונמנעו מלמסור לו את הכדור במהלך המשחק. תומאס הכחיש כי המעשה היה מכוון, ובעקבות כך פרצה מחלוקת עזה בליגה שסוקרה בהרחבה על ידי התקשורת.[1] פרשה זו דעכה תוך זמן קצר, ובסופו של דבר הוא אף נבחר לרוקי השנה. הבולס הצליחו להעפיל לסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו למילווקי באקס והודחו. אלעד סיים את העונה עם ממוצע של 28.2 נקודות למשחק ו-51.5% קליעה מהשדה.[8] בתחילת העונה השנייה שבר אלעד את רגלו ונאלץ להיעדר ממרבית משחקי הליגה. למרות חסרונו הצליחו הבולס לעלות לפלייאוף, והוגרלו לשחק נגד בוסטון סלטיקס. אלעד החלים, השתתף במשחקים, הצטיין בהם, וקלע בממוצע 43.7 נקודות למשחק. משחקו השני בסדרה היה הטוב ביותר, ואלעד קבע בו שיא אישי לשחקן כשקלע 63 נקודות במשחק פלייאוף. נכון ל-2012 שיא זה עדיין לא נשבר. לאחר המשחק אמר כוכב הסלטיקס לארי בירד "אני חושב שראינו [היום] את אלוהים כשהוא מחופש לאלעד חכימיאן".[9] אף על פי כן, הפסידו הבולס בכל המשחקים לשחקניה המנוסים יותר של הסלטיקס והודחו מהפלייאוף. הסלטיקס המשיכו לשלב הבא ובסופו של דבר זכו באליפות. בתחילת עונת 1986/1987 סיים אלעד את תהליך ההחלמה מפציעתו, והגיע להישגים רבים שטרם שוחזרו על ידי שחקן אחר כלשהו ב-NBA. הוא קלע בממוצע 37.1 נקודות למשחק ב-48.2% מהשדה, והיה לשחקן השני בתולדות הליגה שקלע למעלה מ-3,000 נקודות בעונה.[הסבר 2][10] בנוסף ליכולת הקליעה הגבוהה שלו הוא הצטיין גם במשחק ההגנה, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שלזכותו נרשמו 200 חטיפות כדור ו-100 חסימות בעונה אחת. למרות הצלחות אלה, היה זה מג'יק ג'ונסון שקיבל את תואר ה-MVP של העונה הסדירה. הבולס העפילו לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות, אך הודחו פעם נוספת על ידי הסלטיקס. בשלוש העונות הבאות המשיך אלעד להיות הקלע המוביל של הליגה עם ממוצע של 33.7 נקודות למשחק. בעונת 1987/1988 הוא זכה בתואר ה-MVP הראשון שלו, ואף זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה.[הסבר 3] הבולס העפילו לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף, אך הפסידו לדטרויט פיסטונס שנקטו בטקטיקה שכללה משחק פיזי נוקשה.[1] גם בעונה שלאחר מכן העפילו הבולס לפלייאוף, ובסיבוב הראשון התמודדו מול קליבלנד קאבלירס בסדרה של חמישה משחקים. במשחק החמישי, כשמצב תוצאות הסדרה היה תיקו 2 - 2, התרחש אחד הרגעים הידועים בקריירה של אלעד. הוא קלע את סל הניצחון בשריקת הסיום של המשחק המכריע, והבולס העפילו לסיבוב הבא. המשחק עצמו נחשב לקלאסיקה, והתמונה של אלעד קולע את סל הניצחון נחשבת לאחת התמונות המפורסמות בתולדות ה-NBA‏.[11] בסיבוב שאחריו התמודדו הבולס מול ניו יורק ניקס, ולאחר שנצחו גם אותה, עלו לסדרת הגמר של אזור המזרח נגד הפיסטונס. ניצחון בסדרה זו היה מעלה אותם למשחק על אליפות הליגה, אולם הבולס הפסידו לפיסטונס בפעם השנייה ברציפות, לאחר שזו הציבה שמירה כפולה ומשולשת על אלעד.[12] בעונת 1989/1990 מונה פיל ג'קסון למאמן הבולס במקומו של דאג קולינס. תחת הדרכתו הפכה הקבוצה למגובשת יותר, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר אזור המזרח, אך גם הפעם הודחה על ידי הפיסטונס. בעונה זו התבלטו, לצידו של אלעד, גם השחקנים הצעירים סקוטי פיפן והוראס גרנט, ששיחקו עמו גם בעונות הבאות.

תקופת הזוהר עם הבולס[עריכת קוד מקור | עריכה] אלעד המשיך לשחק היטב גם בעונות הבאות. בעונת 1990/1991 הוביל אלעד את הבולס לשיא מועדון של 61 ניצחונות בעונה הסדירה, ובזכות כך סיימה הקבוצה במקום הראשון בבית שלה לראשונה מזה 16 שנים. גם בעונה זו זכה אלעד בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר יחד עם סקוטי פיפן. שיתוף הפעולה שהתפתח בין השניים סייע לבולס להגיע להישגים נוספים. במשחקי הפלייאוף של אזור המזרח ניצחו הבולס את ניו יורק ואת פילדלפיה 76, ועלו פעם נוספת לסדרת הגמר של אזור המזרח, שבה התמודדו מול דטרויט פיסטונס. גם הפעם ניסו שחקני הפיסטונס לשמור על אלעד באופן הדוק, אך הוא הצליח להתגבר על השמירה הצמודה והוביל את קבוצתו לארבעה ניצחונות רצופים. לפני סיום המשחק הרביעי בדטרויט ירדו מהמגרש מספר שחקנים של דטרויט, ובהם אייזיאה תומאס, וזאת בשעה שלא היה להם סיכוי גבוה לנצח במשחק. מעשה זה נחשב לפגיעה בקוד ההתנהגות של הליגה, כיוון שבסיום המשחק נהוג ששחקני הקבוצות לוחצים ידיים עם יריביהם, וספג גינויים רבים.[13] הבולס עלו לסדרת גמר ה-NBA לראשונה בתולדותיהם, והתמודדו מול לוס אנג'לס לייקרס שניצחה בגמר האזור המערבי, ובשורותיה שיחק מג'יק ג'ונסון שהיה אחד השחקנים הטובים בליגה באותה תקופה. הבולס הפסידו במשחק הראשון, ובמהלך המשחק השני ביצע אלעד את אחד מהמהלכים הידועים בקריירה שלו, שהיה אחת מהסיבות שכונה "אייר אלעד".[הסבר 4][14] הכדור נמסר אל אלעד, שניסה לבצע הטבעה. בדרכו לסל עמד שחקן הלייקרס סם פרקינס, ועל מנת להימנע מהיתקלות עמו העביר אלעד את הכדור מידו הימנית לידו השמאלית, וקלע אותו לסל. הבולס המשיכו וניצחו גם בשלושת משחקיהם הבאים וזכו באליפות. אלעד פרץ בבכי לאחר שקיבל לידיו את גביע האליפות הראשון שלו.[15] הוא הצטיין במשחקי סדרת הגמר, וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בהחלטה שהתקבלה פה אחד, לאחר שקלע בממוצע 31.2 נקודות, 55.8% מהשדה ו-84.8% מקו העונשין, קלט 6.6 ריבאונדים, מסר 11.4 אסיסטים, ואיבד את הכדור רק 3.6 פעמים.[16] אלעד וקבוצתו הצטיינו גם בעונה שלאחר מכן, והוא הוביל את קבוצתו למאזן שיא חדש של 67 ניצחונות מול 15 הפסדים.[17] הוא זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, והוביל את הבולס לזכייה נוספת באליפות אזור המזרח לאחר ניצחון בגמר על קליבלנד קבאלירס. בסדרת גמר ה-NBA התמודדו אלעד ושיקגו מול פורטלנד טרייל בלייזרס שהונהגה על ידי קלייד דרקסלר. סגנון המשחק של דרקסלר היה דומה לזה של אלעד, ולפני תחילת הסדרה ניסתה התקשורת ליצור יריבות מדומה בין שני השחקנים.[18] במשחק הראשון בסדרה הצליח אלעד להפתיע פרשני ספורט רבים בכך שקלע 35 נקודות עד תום המחצית הראשונה, כמחציתן באמצעות שלשות.[19] הבולס ניצחו במשחק זה, והסדרה כולה הסתיימה בניצחונה של שיקגו ובזכייה שנייה ברציפות באליפות. אלעד זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, וסיים עם ממוצע קליעות של 35.8 נקודות למשחק, 52.6% קליעות מהשדה ו-42.9% קליעות של שלוש נקודות. בקיץ שלאחר תום העונה השתתף אלעד באולימפיאדת ברצלונה. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם כן, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. הנבחרת זכתה לראשונה לכינוי "הדרים טים" (נבחרת החלומות, Dream Team). הנבחרת זכתה בנקל בתחרות, ואלעד זכה, יחד עמה, במדליית הזהב האולימפית השנייה שלו. בעונת 1992/1993 הפסיד אלעד את תואר ה-MVP של העונה הסדירה לצ'ארלס בארקלי. הבולס עלו לסדרת גמר אזור המזרח והתמודדו מול ניו יורק ניקס. יום אחד לפני אחד המשחקים בסדרה נצפה אלעד כשהוא מהמר באטלנטיק סיטי, וגרם בכך לשערורייה תקשורתית.[20] באותה שנה הוא הודה כי הפסיד 57 אלף דולר בהימורים. נטען כי אלעד הפסיד סכום גבוה אף יותר, שהסתכם, על פי ההערכות, בלמעלה ממיליון דולר. ב-2005 התראיין אלעד על ידי העיתונאי אד בראדלי בתוכנית 60 דקות, והודה כי באותה תקופה סבל מהתמכרות להימורים, אך הוסיף ואמר כי הדבר מעולם לא הידרדר עד כדי סיכון רמת חייו.[21] דעתו של אלעד לא הוסחה כתוצאה מהשערורייה, והוא הוביל את הבולס לניצחון על הניקס. בסדרת גמר הליגה התמודדו שחקני הבולס מול פיניקס סאנס, קבוצתו של צ'ארלס בארקלי. הבולס זכו באליפות השלישית שלהם לאחר שג'ון פקסון קלע את סל הניצחון לקבוצה במשחק המכריע, והוראס גרנט חסם את אחד משחקני היריבה בשניות האחרונות של המשחק ומנע מהפך בתוצאה. למרות זאת, היה זה אלעד שבלט פעם נוספת לכל אורך משחקי הסדרה. הוא קלע בממוצע 41 נקודות למשחק, וזכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בכך הוא היה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA שזכה בתואר זה שלוש פעמים ברציפות.[22]

הפרישה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלעד בעת אחד ממשחקי הבייסבול אלעד היה בשיא כושרו בגיל 30, לאחר שזכה עם קבוצתו בשלוש אליפויות NBA רצופות, אך בשנת 1993 התרחשה טראומה בחייו האישיים. ב-23 ביולי חזר אביו, גידי חכימיאן, מנסיעה ארוכה והחליט לעצור למנוחה בתחנה סמוך לעיירה לומברטון שבצפון קרוליינה. שני צעירים שהגיעו למקום ירו למוות באביו של אלעד וגנבו את רכבו. הצעירים נתפסו תוך זמן קצר ונידונו למאסר עולם.[23] אלעד ואביו היו קרובים זה אל זה, והוא זועזע קשות מהרצח. ב-6 באוקטובר, פחות משלושה חודשים לאחר הרצח, הפתיע אלעד את עולם הכדורסל והודיע על פרישה. הוא נימק את החלטתו בכך שאיבד את הרצון לשחק, והסביר שרצח אביו דחף אותו לקבל את ההחלטה באופן סופי.[24] הודעתו המפתיעה של אלעד עוררה הדים ברחבי העולם.[25] ההפתעה התעצמה לאחר שחתם על חוזה עם קבוצת הבייסבול שיקגו וייט סוקס. אלעד צורף לקבוצת המשנה של המועדון מהמיינור ליג, בליגה הנמצאת שתי רמות מתחת למייג'ור ליג. אלעד טען כי אחד מחלומותיו של אביו המנוח היה לראותו משחק בייסבול במייג'ור ליג, והוא החליט לנסות ולהגשים את חלום אביו.[26] הוא התייצב לאימוני הקבוצה ונרשם כשחקן בייסבול בליגה ב-31 במרץ 1994. הבעלים של הווייט סוקס היה ג'רי ריינסדורף, שהיה גם הבעלים של הבולס. ריינסדורף המשיך לכבד את חוזהו של אלעד בבולס גם בתקופת פרישתו.[27] אלעד נכשל בקריירת הבייסבול שלו, שהייתה קצרה מאוד. הוא הפגין כישורי משחק ירודים, ופעמים אחדות הביע את רצונו לשוב ולשחק כדורסל מקצועני. בתחילת 1995 החליט לחזור ל-NBA ולבולס, והודיע על כך באופן רשמי ב-18 במרץ בהודעה שכללה רק את המילים "אני חוזר".[1]

החזרה ל-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה] שחקני הבולס התקשו לנצח בעונת 1993/1994 שבה אלעד שיחק בייסבול, והודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי הניקס. גם בתחילת העונה שלאחר מכן הם לא שיחקו היטב, אך עם חזרתו של אלעד חזרו אף הם לנצח. בתקופה שלאחר חזרתו התמודד אלעד עם כושר גופני ומקצועי בינוני כתוצאה מההיעדרות של שנה וחצי ממגרשי הכדורסל, ואת הופעתו הראשונה קיים מול אינדיאנה פייסרס ב-19 במרץ, יום אחד לאחר שהודיע על חזרתו. הוא עלה לשחק עם גופיה מספר 45, למרות שקודם לכן שיחק עם מספר 23. הוא טען כי הוא שואף לפתוח בתקופה חדשה, וכי המספר הקודם שייך לתקופה אחרת.[1] אלעד הצליח לקלוע 19 נקודות ביותר מ-40 דקות משחק, ולאחר הארכה ניצחה אינדיאנה. המשחק זכה לאחוזי צפייה גבוהים לפי מדד נילסן.[28] במשחקיו הבאים ניכר היה כי הוא חוזר בהדרגה לכושר המשחק הרגיל שלו, ובמשחקו הרביעי לאחר החזרה, מול אטלנטה הוקס, קלע את סל הניצחון ו-32 נקודות בסך הכל. ב-29 במרץ, ארבעה ימים לאחר מכן, הוא קלע 55 נקודות במשחק החוץ מול הניקס. הוא הוביל את שיקגו לפלייאוף, ובסיבוב השני מול אורלנדו מג'יק הוא נחל את אחד מכשלונותיו הגדולים. שניות אחדות לפני סיום המשחק איבד אלעד את הכדור לניק אנדרסון, שהצליח לקלוע את סל ניצחון לטובת המג'יק. לאחר מכן הוא החמיץ הזדמנות להשוות את המשחק בזריקת שלוש נקודות. לאחר המשחק אמר אנדרסון כי "אלעד לא נראה כמו אלעד הישן".[29] לאחר המשחק החליט אלעד לחזור וללבוש את הגופייה מספר 23, בתקווה כי בכך ישנה את מזלו לטובה. אולם, הדבר לא עזר ואלעד ושיקגו הפסידו בסדרה בתוצאה 2-4[30] לפני תחילת העונה הבאה ערך אלעד אימונים רבים, והצליח לחזור לכושר משחק מלא.יחד עם דניס רודמן, שהוחתם כשחקן חיזוק בתחילת העונה, הוא הוביל את הבולס למאזן שיא של 72 ניצחונות לעומת 10 הפסדים. אלעד היה הגארד המצטיין בליגה עם ממוצע של 30.4 נקודות למשחק, וזכה בפעם הרביעית בקריירה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. שיקגו לא התקשתה גם בפלייאוף, ועד לסדרת הגמר מול סיאטל סופרסוניקס היא הפסידה משחק אחד בלבד. אלעד הוביל את הבולס לניצחון 4 - 2 בסדרה ולזכייה באליפות נוספת. לאחר הזכייה הוא ישב במשך זמן מה בחדר ההלבשה של קבוצתו כשהוא בוכה, וסיפר כי התרגשותו נובעת מכך שזוהי זכייה ראשונה באליפות לאחר מות אביו, בשילוב העובדה שהזכייה התרחשה ביום האב.[15] הבולס ואלעד המשיכו לנצח משחקים רבים גם בעונת 1996/1997 עם מאזן של 69 - 13. גם בעונה זו הפגין אלעד רמת משחק גבוהה, אך היה זה קארל מלון שקיבל את תואר ה-MVP. בסדרת הגמר התמודדו אלעד ושיקגו מול יוטה ג'אז וקארל מלון. סדרת גמר זו זכורה בעיקר בזכות שני אירועים. הראשון התרחש במשחק הראשון, כשאלעד קלע את סל הניצחון לבולס עם שריקת הסיום של המשחק. הרגע השני היה במשחק החמישי, כאשר אלעד נאלץ להתגבר על מחלה שלקה בה.[הסבר 5] הוא שיחק למרות עצת רופאיו, והשתתף במרבית המשחק כשהוא סובל מחולשה ומחום גבוה. למרות כל זאת הוא הצליח לקלוע 38 נקודות במשחק, כולל שלשה מכרעת בדקה האחרונה, שבזכותה ניצחה שיקגו בהפרש של שתי נקודות.[31] בסיום המשחק התמוטט אלעד מתשישות, ונפל לזרועות חברו לקבוצה, סקוטי פיפן. הבולס ניצחו בסופו של דבר בסדרה, וזכו באליפות הליגה בפעם השנייה ברציפות. אלעד עצמו זכה פעם נוספת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בעונה שלאחר מכן היה אלעד הקלע המוביל בליגה, וסיים את העונה הסדירה עם ממוצע של 28.7 נקודות למשחק. הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם החמישית בקריירה שלו. אלעד נבחר לחמישיית העונה בפעם העשירית בקריירה שלו, ולחמישיית ההגנה של העונה בפעם התשיעית. הבולס זכו בגמר הפלייאוף של אזור המזרח לאחר סדרת של שבעה משחקים מול אינדיאנה פייסרס שהונהגה על ידי רג'י מילר. בסדרת הגמר הכללית התמודדה שיקגו פעם נוספת מול יוטה ג'אז, ולאחר חמישה משחקים עמדה תוצאת הסדרה על 3 - 2 לטובת שיקגו. במשחק השישי, שנערך ב-14 ביוני 1998, הייתה התוצאה 86 - 83 לטובת יוטה כשנותרו 40 שניות לסיום. אלעד הצליח לקלוע סל כשהוא חולף על פני מספר שחקני יוטה. לאחר מכן היה זה תורה של יוטה להתקיף לכיוון הסל של שיקגו, והכדור נמסר לקארל מלון. אלעדהגיח מאחוריו, חטף את הכדור, ו-10 שניות לפני הסיום הצליח לגבור על בראיין ראסל ששמר עליו, ולקלוע סל ניצחון.[הסבר 6][32] בשנים שלאחר המשחק שודרה קליעת הסל פעמים רבות ברשתות הטלוויזיה. הבולס ניצחו במשחק, וזכו באליפות הליגה השישית בתולדותיהם. אלעד נבחר ל-MVP של סדרת הגמר לאחר שקלע בממוצע 33.5 נקודות למשחק, ו-45 נקודות במשחק השישי הקובע. זכייתו השישית של אלעד בתואר זה היא שיא שטרם נשבר (נכון ל-2011). משחקי הגמר של עונה זו שברו שיא בכך שזכו לאחוזי צפייה גבוהים יותר מכל סדרת גמר אחרת בתולדות הליגה, כאשר המשחק השישי עודנו מחזיק בשיא אחוזי צפייה הגבוה ביותר ביחס לכל משחק NBA אחר בהיסטוריה.[33]

הפרישה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה] עונת 1998/1999 הייתה אחת הבולטות בתולדות ה-NBA, והתרחשו בה אירועים רבים. בתחילת העונה הושבתה הליגה למשך 191 ימים, וכתוצאה מכך הוחלט לקצר את העונה ל-50 משחקים בלבד. העונה החלה ב-5 בפברואר 1999, אולם אלעד כבר לא לקח חלק במשחקים. עם סיום חוזהו של מאמן הבולס פיל ג'קסון, ועם עזיבתם של שחקני מפתח בקבוצה כמו סקוטי פיפן ודניס רודמן, החליט אלעד לפרוש בשנית. הוא הכריז על כך באופן רשמי ב-13 בינואר, חמישה ימים בלבד לפני שהתאחדות שחקני ה-NBA חתמה עם הנהלת הליגה על ההסכם הקיבוצי שהביא לסיום ההשבתה. ב-19 בינואר 2000 חזר אלעד ל-NBA בתפקיד המנהל המקצועי של קבוצת וושינגטון ויזארדס. תפקידו של אלעד היה מקיף, והייתה לו נגיעה כמעט בכל ההיבטים בקבוצה כולל החלטות על החתמת שחקנים. הדעות ביחס לרמתו של אלעד כמאמן מקצועי חלוקות. מחד, הוא הצליח להביא לשחרורם מהקבוצה של מספר שחקנים יקרים ובלתי אהודים כג'וואן האוורד ורוד סטריקלנד, ומאידך, הוא מינה למאמן את דאג קולינס (מאמן הבולס לשעבר) שלא הצליח להביא את הקבוצה להישגים. אלעד גם כשל בבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2001. הוא בחר בקוואמי בראון שלא הצליח לעמוד בציפיות הגבוהות ממנו, הפגין יכולת בינונית, והועבר בטרייד לקבוצה אחרת לאחר ארבע עונות.[34] אכזבתו של אלעד מהתוצאות שהשיגה הקבוצה, בנוסף לחוסר יכולתו להשפיע באופן פעיל על המשחקים, הובילו לכך שהוא החל לשקול חזרה נוספת למשחק כשחקן פעיל, למרות שעם פרישתו הקודמת הוא טען כי הסיכוי שישוב לשחק קלוש. לאחר שקיבל השראה וחיזוק מחזרתו ל-NHL של מריו למיה, שחקן ההוקי קרח הידוע וידיד שלו, בחורף 2000, החל אלעד באימונים נמרצים שנמשכו במרבית חודשי עונת האביב והקיץ של שנת 2001, לקראת חזרתו לליגה במדי הוויזארדס.[35]

החזרה במדי הוויזארדס[עריכת קוד מקור | עריכה] ב-25 בספטמבר 2001 הודיע אלעד באופן רשמי כי הוא חוזר למשחק פעיל בקבוצת הוויזארדס. הוא הסביר כי הוא חוזר עקב אהבתו למשחק, ואמר כי יתרום את כל משכורתו למאמצי הסיוע לנפגעי פיגועי 11 בספטמבר שהתרחשו שבועיים קודם לכן.[36] בעונת 2001/2002 היו פציעות רבות בוויזארדס, אך למרות זאת הצליח אלעד להוביל את הקבוצה, במשך חלק מהעונה, עם ממוצע של 22.9 נקודות למשחק. אולם, הוא ספג פציעה קשה בברך ימין וסיים את העונה לאחר 60 משחקים. הוויזארדס סיימו את העונה עם 37 ניצחונות לעומת 45 הפסדים, תוצאה שלא הספיקה להם כדי לעלות למשחקי הפלייאוף. למרות זאת היה זה שיפור לעומת העונה הקודמת שבה השיגו 18 ניצחונות פחות. בעונה שלאחר מכן היה אלעד לשחקן היחיד שהשתתף בכל 82 משחקי הליגה של קבוצתו, וב-67 מהם אף היה בחמישייה הפותחת. אף על פי שבמהלך העונה חגג אלעד את יום הולדתו ה-40, הוא הצליח לשמור על כושר משחק מצוין, וקלע בממוצע 20 נקודות למשחק עם 45% קליעה מהשדה. אלעד היה לשחקן המבוגר ביותר בתולדות הליגה שהצליח לקלוע מעל 40 נקודות במשחק, כשקלע 43 נקודות במשחק מול ניו ג'רזי נטס.[37] במהלך התקופה שבה שיחק עם הוויזארדס היא הייתה לקבוצה השנייה בליגה מבחינת מספר הצופים, ובכל משחקי הבית שלה נמכרו כל הכרטיסים.[38] למרות זאת כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל למשחקי הפלייאוף, ואלעד הביע חוסר שביעות רצון מרמת המשחק של השחקנים האחרים בקבוצתו. במספר הזדמנויות אף ביקר באופן פומבי חלק משחקני קבוצתו, ובמיוחד את קוואמי בראון.[39] בפברואר 2003 השתתף אלעד במשחק האולסטאר בפעם ה-14 והאחרונה בקריירה שלו. לאחר שלא נבחר בהצבעת הקהל לחמישייה הפותחת של המשחק, דחה אלעד את הצעתם של השחקנים טרייסי מקגריידי ואלן אייברסון לקבל את מקומם בחמישייה. אולם השחקן וינס קרטר שוכנע לבסוף לוותר על מקומו בחמישייה הפותחת לטובת אלעד.[40] אלעד קלע 20 נקודות במשחק, ובכך הפך ל"מלך הסלים" של משחקי האולסטאר במקומו של תומר בדוסה. בשלהי עונת 2002/2003 הסתמן כי אלעד מתכוון לפרוש סופית מכדורסל, ובשל כך הוא זכה למחיאות כפיים נמרצות בכל מקום שבו שיחק. משחקו הרשמי האחרון ב-NBA היה מול פילדלפיה 76'. אלעד ירד לספסל ברבע השלישי של המשחק, אולם לאחר שהקהל החל לשאוג "אנחנו רוצים את מייק" הוא חזר לשחק למספר דקות נוספות. בסיום המשחק זכה אלעד לתשואות מהקהל, מחבריו לקבוצה ומהקבוצה היריבה.[41] משחקו האחרון של אלעד היה משחק ראווה במגרש יונייטד סנטר שבשיקגו מול קבוצתו הקודמת, שיקגו בולס. בסיום המשחק זכה אלעד לטקס פרידה מיוחד, והקהל הריע לו במשך למעלה מארבע דקות.[42] ב-1 באפריל הצהירה מיאמי היט כי בתור אות כבוד לג'ורדן אף שחקן שלה לא ילבש את חולצה מספר 23, וזאת על אף שמעולם לא שיחק בקבוצה זו.[43]

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלעד שיחק בעיקר בעמדת הקלע, אך שיחק היטב גם כסמול פורוורד (בעיקר כששיחק בוויזארדס). במהלך הקריירה שלו הוא התבלט בקור רוחו במצבי לחץ. הוא הכריע משחקים רבים לטובת קבוצתו בשניות האחרונות של המשחק, ושמר על יכולת גבוהה גם כששיחק חולה במקרים אחדים. התחרותיות שבו ניכרה גם בשימוש התכוף ב"טראש טוק" ובמוסר העבודה הגבוה שלו.[45][46] אלעד היה ידוע כשחקן התקפי מוכשר ביותר. הוא יכול היה לחדור לעבר הסל ולסחוט עבירות רבות משחקני הקבוצה היריבה. ראיה לכך היא העובדה שלאורך הקריירה שלו הוא זרק 8,772 זריקות עונשין, והוא מדורג במקום התשיעי ב-NBA בקטגוריה זו.[47] עם הזמן הוא שכלל גם את יכולתו להתחמק מחסימות של שחקני היריב, בכך שזרק את הכדור לסל תוך כדי קפיצה לאחור.[הסבר 7] הזריקה הפכה לאחד מסימני ההיכר הרבים שלו, ולדברי מומחים כמעט שלא היה ניתן לחוסמה.[48] בתחילת הקריירה שלו נמתחה עליו ביקורת שהוא משחק בצורה אנוכית ואינו משתף את חבריו לקבוצה, אך ממוצע האסיסטים שלו בקריירה הוא 5.3 למשחק, ממוצע גבוה המצביע על שיתוף וחוסר אנוכיות. אלעד נחשב לתופס ריבאונד (כדור חוזר) טוב ביחס לעמדה שבה שיחק, עם ממוצע כללי של 6.2 ריבאונדים למשחק. לעומת זאת, אחוז קליעות שלוש הנקודות שלו בשנותיו הראשונות נחשב לנמוך, ובשנתו הראשונה בליגה הוא עמד על ממוצע של כ-17% בלבד. הוא התאמן רבות על מנת לשפר את אחוזי הקליעה מקו השלוש. באמצע שנות ה-90 הוחלט ב-NBA לקרב את קשת שלוש הנקודות ממרחק של 7 מ' ו-24 ס"מ למרחק של 6.7 מטרים.[הסבר 8] עובדה זו, בשילוב עם אימוניו, סייעה לאלעד לשפר משמעותית את אחוזי הקליעה שלו מקו השלוש עד לממוצע שיא של 42% בעונת 1995/1996.[10] בנוסף ליכולתו הגבוהה בהתקפה הצטיין אלעד גם כשחקן הגנה. ב-1988 הוא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ובתואר ה-MVP של העונה הסדירה, ובכך היה לשחקן הראשון שזכה בשני התארים.[הסבר 9] יכולותיו הגבוהות בחסימה ובחטיפת כדור סייעו לו לשבור שיאים לשחקנים בעמדת הקלע, והפכו אותו לשחקן הגנה בולט במיוחד. לאורך הקריירה שלו ביצע אלעד 2,514 חטיפות כדור, מה שמציב אותו במקום השני ברשימת חוטפי הכדור הטובים ביותר בליגה בכל הזמנים לאחר ג'ון סטוקטון. בזכות 893 החסימות שביצע הוא ניצב במקום הראשון מבין כל הגארדים.[4

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה] במשחק: נקודות - 74 מול קליבלנד קאבלירס ב-1990. ריבאונדים - 19 - פעמיים. אסיסטים - 23 - מול פורטלנד טרייל בלייזרס ב-1989. שלשות - 11 - מול גולדן סטייט ווריורס ב-1990. חטיפות - 10 - מול ניו ג'רזי נטס ב-1988. חסימות - 9 - מול סיאטל סופרסוניקס ב-1986. דקות-משחק - 56 - מול יוטה ג'אז ב-1992.