משתמש:Geagea/טיוטא 4
איליה אניסימוב (Анисимов, Илья Шеребетович) או אליהו בן שרבת אניסימוב (1862-1928) נ. 1862 בכפר טארקי. סבו נרצח בידי שודדים. אביו שרבת נאלץ לטפל באחיו ובאמו האלמנה. למרות זאת נסע ללמוד תורה "בישיבות ערי רוסיה ומדינת פולין" (קדמוניות היהודים 1894 עמ, 13). כשלושים שנה שימש כמלמד תינוקות בטארקי ועסק ברפואה מעשית. לאחר מכן כינן כרב בטאמיר חאן שורה. בנו השני, אליהו, למד בילדותו בבי"ס שהקים השלטון הרוסי למען ילדי העמים ההרריים בדאגסטן. בבית ספר זה שהיה כנראה בפטרובסק (Petrovsk), הוא אימץ את שם המשפחה אניסימוב ורכש ידיעות מסוימות בלשון רוסית, בחשבון, בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של רוסיה. הוא היה תלמיד מצטיין והשלטונות ביקשו לשלוח אותו לגימנסיה. אולם ההצעה לשלוח את אליהו לגימנסיה רוסית בסטאברופול נתקלה בהתנגדות נמרצת מצד בני משפחתו, ורק לאחר לחץ השלטונות הרוסיים נאלצה המשפחה להסכים. עם סיום הלימודים בגימנסיה התקבל אניסימוב לבית הספר הטכני-מלכותי במוסקבה, והיה הסטודנט הראשון מבני היהודים ההרריים במוסד להשכלה גבוהה.
נוכח העניין הרב שגילתה האינטלגנציה היהודית ביהודים ההרריים, פירסם אליהו אניסימוב מאמר על מנהגי הקבורה והחיתון של בני עדתו (И. Анисимов, Кавкаэские евреи-горцы, Раэсвет NO.18 c.709-713; NO24, c.948-952). מאמר זה נועד בין השאר , לתקן אי דיוקים והפרזות שנכללו בסיפרו של נמירוביץ'-דאנצ'קו. המאמר הפנה אליו את תשומת ליבו של וסוולוד מילר, שהזמין את אניסימוב אליו על מנת שילמדו את השפה הטאטית-יהודית ועודדו להקדיש מזמנו וממרצו לחקר בני עדתו.
כדי להביא למודעות של אנשי המדע את החשיבות שבחקר קהילות היהודים ההרריים ולא פשר להם להכיר באורח אישי את אליהו אניסימוב, ארגן למענו וסוולוד שתי הרצאות על הנושא במחלקה לאתנוגראפיה של "החברה המוסקבאית של חובבי הטבע, האתנוגראפיה והאנתרופולוגיה". הרצאותיו עשו רושם כפי הנראה. בשנת 1886 הוא נשלח לקווקז על ידי "החברה המלכותית לארכיאולוגיה במוסקבה" לחקור את קהילות ההרריים היהודים. במסע שארך שלושה חודשים ביקר אניסימוב בשמונים ושמונה יישובים, שברבים מהם התגוררו יהודים הרריים. . עם שובו למוסקבה הירצה אניסימוב לפני המחלקה האתנוגראפית של "החברה המוסקבאית של חובבי הטבע" על מימצאיו. בשנת 1888 פורסם חיבורו על היהודים ההרריים. מחקר זה הוא סקר-שדה השיטתי הראשון על היהודים ההרריים, ובו התרכז מחברו בשני היבטים מחיי העדה: הכלכלי-סטאטיסטי והמנהגים. אף כי החיבור אינו נקי מפגמים, שעליו הצביעו המבקרים עם הופעתו, הושתתו עליו פירסומים רבים על הנושא שראו אור בשנים שלאחר מכן ועד היום הוא משמש מקור חשוב למצב היהודים ההרריים בשלהי המאה ה-19.
בהתחשב בעובדה, כי בעת פרסום החיבור היה אליהו אניסימוב רק בן 26 והלשון הרוסית לא הייתה עדיין רהוטה בפיו, מצביע החיבור על כשרון מחקרי רב שהיה טמון בו. אך התנאים לא איפשרו לו להתמסר למחקר עדתו. בסיימו את לימודיו בבית הספר הטכני המלכותי במוסקבה, התקבל אניסימוב לעבודה במערכת המים החדשה בעיר. אולם הוא הוזמן לחזור לקווקז, והובטחה לו משרה במחלקת הבינוי בטאמיר חאן שורה. האיש שאמנם יצא למעשה מאורח החיים המסורתי של עדתו, נשאר קשור אליה בנימי נפשו ולכן קיבל ברצון את ההצעה להחליף את מקום מגוריו במוסקבה בטאמיר חאן שורה. אולם כאשר הוברר לו, כי יהדותו הייתה לו לרועץ, ומטעם זה לא רצו להעסיקו אף זרועות אחרות של השלטון. הוא נאלץ אפוא לחפש עבודה במפעלים פרטיים, ולבסוף נקבל ב"חברה של הים השחור והכספי", חברת רוטשילד להפקת נפט, והתגורר בכפר באלאחאני (Balakhany), שליד העיר באקו. לאחר שנים קשות של עבודה, שבהן לא ניתנה לו האפשרות להקדיש מזמנו לחקר עדתו, פנה ב-1892 במכתב למורו ומדריכו וסוולוד מילר. במכתב תאר אניסימוב את מר גורלו, וביקש לשלוח לו ספרות אתנוגראפית [1]. מילר עודד, כנראה, את אניסימוב לשוב ולעסוק בחקר היהודים ההרריים. בשנת 1905 פנה שוב אניסימוב, שהתגורר נכון לאותו הזמו בגרוזני, אל מורו וביקש לסייע לו בהוצאה לאור של מהדורה שנייה ומורחבת של חיבורו. הפרסום אמנם לא ראה אור, אך בהשתדלותו של מילר התקבל אליהו אניסימוב בשנת 1912 כמרצה במכון הלאזארובי לשפות המזרח במוסקבה. העבודה החדשה איפשרה לו לשוב למחקר אינטנסיבי של עדת היהודים ההרריים, ואמנם הוא עסק במרץ רב בהכנת דקדוק של הלשון הטאטית-יהודית ובאיסוף הפולקלור של עדתו (В. М. Кавкаэские евреи-горцы, Еврейская трибуна (Параиж), 1920, NO17, с.3-4, קאלויב, מילר, 1963, עמ' 48). לאחר מותו של מילר ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חזר אליהו לאיזור הולדתו והתגורר ב-1914 בבאקו [2]. בימי המחלמה עבר אניסימוב לפטרובסק, ובה היה לאחר המהפכה לאחד האישים הבולטים בהתארגנות הפוליטית של היהודים ההרריים. הוא התאכזב מרה מרוסיה, ואכזבה זו הביע עוד ב-1892 במכתב למורו [3].
מאוכזב מרוסיה ראה אניסימוב בציונות את הדרך היחידה לעם היהודי, וליהודים ההרריים בכלל זה., ונעשה אחד הפעילים הבולטים של צעירי ציון בקרב עדתו. בעקבות התבססות השלטון הסובייטי אבדו עקבותיו של אניסימוב ועימו החומר הרב שטרח שנים רבות על איסופו ועיבודו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודי מזרח הקווקז- אלטשולר עמ' 25-26
- Илья Шеребетович Анисимов – выдающийся этнограф горских евреев
- קדמוניות יהודי ההרים 1884 נכתב בירושלים על ידי אליהו או אביו ?
- http://kavkaz.org.il/%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%91%D7%AA-%D7%91%D7%9F-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%91.html
שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אניסימוב, שרבת בן נסים, קדמוניות יהודי ההרים, באתר היברובוקס