משתמש:Geagea/טיוטא 5

אהרון קריכלי (קריחלי) - נולד בכותאיסי והתגורר בטביליסי. דור ראשון של אינטלקטואלים יהודים בגאורגיה מפעל חייו הוא המוזיאון ההיסטורי –אתנוגרפי שהוקם בטיביליסי ב-1934. בין 1948-1953 ימי המסע האנטי-יהודי של הסובייטים אהרון קריכלי נאסר נאשם בעוון דיבור עברית וגורש לסיביר.

היה חבר המפלגה הקומוניסטית. ניהל את המחלקה העברית במוזיאון הגרוזי ונספח משום מה לקבוצתנו - קיבל גם הוא 10 שנים על לא דבר אולי רק משום שהיה מכרו של באזוב (מאיר באזוב) והאחרון עבד זמן קצר בשנות המלחמה במוזיאון הטביליסי, קרוב לאמת (את זאת לא ידענו אז), שאסרוהו משום שאותן שנים הייתה שאיפה לעקור ביד חזקה את כל סימני התרבות היהודית-עברית (ספרות, תיאטרונים, מוזיאונים, אפילו פולקלור ומדע) ואת כל מי שאהב את עמו בתור עם והייתה לו אי זהירות לדבר על זה. קריחלי עבד באיזה אופן במקצוע התרבות הלאומית - זה היה מספיק אז לעקרו מן החיים לעשר שנים. האמתלא - את זה אפשר תמיד לבדוק. חיי האסיר היו קשים מאוד לקריחלי. הוא לא יכל או לא רצה להסתגל לחיים אלה. בריאותו הייתה גרועה. חבורות פורונקלים צצו לו על פניו, שהיו חבושים בתחבושת, היה רזה מאוד לא רק משום תזונתו הגרועה, אלא גם בשל תאבונו הגרוע כמוני היה נכה, לא עבד וכנראה לא מצא לו כל עניין להתעסק בו. היה יושב בחוץ, לפעמים על בהונות רגליו סמוך לקיר, ומסתכל באוויר העולם המחסגרי. עברית ידע באופן גרוע, איתי דיבר רוסית, עם הגרוזים שבמחסגר ועם באזוב דיבר גרוזית. יחסיו עם באזוב לא היו טובים ביותר, היה מאשימו, שבאזוב היה באיזו מידה הגורם למאסרואת באזוב אסרו באוקטובר 1948, ובעת חקירה חתם משהו אודות קריחלי. אמנם זה לא אמת שבגלל זה אסרו את קריחלי גם בלאו הכי היו אוסרים אותו.

כאמור, היה באזוב הכי קרוב בקרגנדה, ויכול היות שמשום זה הביט קריחלי לפעמים גם עליי בעין לא טובה. אני כיבדתי את קריחלי, ופעמים רבות דיברנו איתו כשני אחים. הוא סיפר לי הרבה אודות עברו, חייו בגרוזיה, פעם פתח את ליבו וסיפר גם את דבר אהבתו הגדולה לאישה אחת, שנמשכה כל ימיו, שכתבה לו גם למחסגר. הייתה לו לקריחלי בת צעירה, ביניהם שררה אהבה הדדית, מכתביה היו מלאים חיבה, הערצה, כאב לב ורחמים. עוד הייתה תלמידה ומודיעה לאביה את מהלך לימודיה, הציונים וכו'. הייתי גם אני קורא את מכתביה החביבים (ילדי אני כמעט שלא כתבו לי אשתי לא הרשתה; הייתה אז עונת פחדים).

קריחלי היה בעל קומה ממוצעת , פנים נעימים עם שפם מגוזז (כדרך הגרוזים) וזקן קצר, שהתחיל להלבין. יכול להיות, שהיה גם מקנא קצת בשל היחסים הרעותיים ששררו ביני לבין באזוב ובייחוד בינינו לבין פולרביץ', שאהבהו גם הוא וגר איתו בצריף אחד(ליחזקאל לא הייתה מספיקה מנת לחם אחת, וכולנו תמכנו בו). כמדומני, שזה הוא שהפיף את השמועה הגרועה, שחושדים ביחזקאל, שהוא דפקן (מלשן). הדפקנות הייתה מפלצת המחסגר. ...

קישורים חיצוניים

• צבי פרייגרזון, מַחֲסֶגֶר: יומן זיכרונות מהמאסר בברית-המועצות (1949-1955), ספרית פועלים הקיבוץ המאוחד| מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב 2012
• אהרון בן מאיר (קריחלי), 'גרוזיה – היהודים הגרוזינים בקרב שכניהם', התפוצה: מזרח אירופה , בעריכת יעקב צור, ירושלים - לבדוק