משתמש:Giladac

קובץ:במסעדה

במסעדה

שושנה (רוזה) אקרמן

שושנה (רוזה) אקרמן נולדה בשנת 1927 בברוסטורי צ'כוסלובקיה, כיום - אוקראינה, [מנחם מנדל אביה נולד אף הוא בברוסטורי ואמה נולדה בוישוביסטרה - רומניה.] העיירה ברוסטורי ממוקמת כ -28 ק"מ מפולין

חיי המשפחה

שושנה גדלה לבית משפחת אדלר, משפחה חמימה מרובת ילדים. אביה היה

חיי השואה

ההונגרים הטמינו מוקשים מסביב לעיירה, מהלך זה היה סימן ראשון מבשר רעות למשפחת אדלר – כליאתם. המשפחה לא התמהמה והחליטה לברוח ולנסוע באמצעות הרכבת לוישוביסטרה לסבתא מצד אמא – בתיה. הנוסעים היו רחל (אמא), לאה (לייצ'ו) ושושנה כאשר הם עונדים את התלאי הצהוב אותו הכינו מבעוד מועד עפ"י פקודת ההונגרים. בבית נותרו סבתא חנה בלה (מצד אביה), אסתר, חוה וגולדי אחיותיה. במהלך הנסיעה ההונגרים היו אכזריים ובין היתר הורידו יהודים מהרכבת. הנסיעה כלל לא הייתה פשוטה וכללה מחשבות של חרטה מצד רחל אמה של שושנה על נסיעתם תוך כדי שחלק מהמשפחה נשאר בברוסטורי, אבל לאה (לייצ'ו) ושושנה התנגדנו לכך והן המשיכו בנסיעה. למחרת, גולדי באה ברכבת מברוסטורי לסבתא כדי להחזיר את שושנה הביתה. עניין החזרתה הביתה נותרה תעלומה...

פינחס דודה של שושנה מצד אמה, חזר ממחנה עבודה בפולין לוישוביסטרה (בית סבתה) והחליט שיש להסתתר. הוא חפר בור שם הסתתרו: פנחס ואשתו, אמה רחל, לאה אחותה ובתיה סבתה של שושנה. למשפחת אדלר הייתה מטחנת קמח שסיפקה לה משון ע"י אחד מהעובדים הגויים שהועסק בה, לאחר יומיים שלושה הלשין אותו גוי להונגרים שהוציאום מן הבור והיכו את פינחס מכות נמרצות כיוון שהגה את רעיון המחבוא. לאחר מכן נלקחו כולם לאושוויץ ומנגלה הורה להם ללכת למשרפות מלבד לאה (לייצ'ו) שכיוון אותה למחנות העבודה. לייצ'ו לא הסכימה להיפרד מאמה והלכה איתה למשרפות.

בינתיים גולדי ושושנה הגיעו כבר לברוסטורי חזרה הביתה. מספר ימים לאחר חג הפסח ההונגרים לקחו את המשפחה (סבתא חנה בלה, אסתר, חוה, גולדי, דודה פייגה עם חמשת ילדיה ואני) לגטו מאטסלקו בהונגריה, שם פגשו את האח של סבתא חנה בלה הרב משה ברגמן ואישתו טובה. בגטו זה הם שהו עד שבועות. לאחר זמן מה חלתה שושנה בדלקת ריאות.

בשבועות נלקחה המשפחה לאושוויץ חוץ מגולדי שאותה לקחו לברגן בלזן שם נפטרה ממחלה. בהגיעם לאושוויץ בזמן שירדו מהרכבת החל תוהו ובוהו כאשר הגרמנים לוקחים אנשים בכוח ובתוך התופת הזאת שושנה לא הבחינה שהם לוקחים את סבתא חנה בלה, הרב משה ברגמן, פייגה עם ילדיהם והתאומות. שושנה סיפרה שלא ראתה אותם יותר לעולם.

לבסוף נשארו ביחד אסתר, חוה, גולדי ושושנה כאשר הן נלקחות לביתן מספר 32 ב Cלאגר, שם נאלצו לישון על הרצפה כי לא היו מיטות. עקב מחלתה (דלקת ריאות) חוה קבעה ששונה לא תישן על הרצפה כדי שמצבה לא יחמיר ולכן היא ישנה עליה. לאחר מכן הגרמנים חילקו שמלות, שושנה קיבלה אחת ממשי ואילו חוה קיבלה שמלה מצמר. ללא היסוס החליפה חוה את שמלתה בזאת של שושנה כדי שיהיה לי חם. בנוסף הן קיבלו מרק ירק עם אדמה שלא ניתן היה לאכול ופעם בשבוע בימי ראשון קיבלו סולת ולעיתים רחוקות חתיכה קטנה של לחם. אישה שהייתה בהריון נלקחה מיד למשרפות.

השהייה באושוויץ נמשכה כשישה חודשים כאשר הן נלקחו למשרפות ללא בגדים. באופן מפתיע, במקום למשרפות הן נלקחו לגרמניה. בטרם כניסתם לגרמניה עברו חיטוי. הגרמנים לקחו אותם לעיר ליפשטאט שם עבדו במפעל למטוסים. לקראת סוף המלחמה בנות הברית התקרבו לליפשטאט והגרמנים נסוגו אל תוך גרמניה כאשר הם מפנים אותן איתם. היה עליהן ללכת רגלית מרחק רב בשורה ומי שיצא ממנה היה נורה למוות. חוה יצאה מספר פעמים מהשורה לאסוף חמוציות כדי שיאכלו מפאת הרעב. בדרך, כשלא יכלו להמשיך ללכת נכנסו מתחת לצינור בטון שהיה בצד הדרך בתקווה להימלט. הגרמנים שמו לב שהן נעלמו (חוה, אסתר, שתי בנות דודות ושושנה) והחלו לירות על הצינור כשהן בתוכו, הם הורו להן לצאת. כאשר יצאו הם החלו להכות את שושנה, חוה שראתה זאת נעמדה בינה לבין הגרמני ואמרה לו שיכה אותה במקום. בינתיים הן הלכו בשורה נפרדת משאר הקבוצה והגרמנים התלבטו כיצד להרוג אותן. שושנה סיפרה ששמעה אותם מתייעצים "אולי עם כדור אחד?" "לא, חבל על הכדור" אמר גרמני אחר, שושנה היית בטוחה שזה הסוף שלהם. לבסוף הם "ויתרו" והן המשיכו ללכת. הן הגיעו לפירנה - עיירה קטנה בגרמניה שם ה ס.ס הודיעו להם על שחרורן. הן ברחו. זמן קצר לאחר מכן הגיעו האנגלים בג'יפ עם כלי נשק מכוונים לעברן, כתגובה ראשונית הן הרימו ידיים והזדהו כיהודיות. האנגלים לקחו אותן ופיזרו אותן אצל התושבים. הן ניצלו.

לאחר המלחמה

מכאן הן נסעו לבודפשט למשפחה שהייתה להן ולאחר מכן לטרנסילבניה למשפחה נוספת. כך הן נדדו לבוקרשט ומשם לצ'כיה. חוה התחתנה ואסתר ושושנה גרו אצלה בעיר טפליצשאנוב. בשנת 1946 אסתר התחתנה. באחד הימים ניגש לחוה בחור וביקש ממנה תמונה של שושנה, והודיע לה שהוא מעוניין להכיר לשושנה את קרוב משפחה שלו. כשאברהם בעלה של שושנה ראה את התמונה הוא אמר: "אם היא יפה כמו בתמונה אני אתחתן איתה" לאחר זמן לא רב הם נישאו בחתונה צנועה. שושנה ואברהם עלו לארץ והקימו ביחד משפחה לתפארת