משתמש:Gilititzhaki/תיאטרון השחר רב תרבותי
תיאטרון השחר רב-תרבותי הינה עמותה רשומה שנוסדה בספטמבר 2015 ע"י היוצרת והשחקנית גילית יצחקי וזאת על מנת ליצור מסורת תיאטרלית העוסקת בתרבות ובמורשות של קהילות יהודי ערב והמזרח תוך פיתוח שפה אמנותית ייחודית השואבת את השראתה מתרבויות אלו.
תיאטרון השחר בא לעולם מתוך רצון לתת מענה בשדה התיאטרון לתשוקה ההולכת וגוברת של רבים להכיר את סיפורי החיים של יהודים יוצאי מדינות ערב ולהתוודע למרקם החיים הייחודי ורב-פנים שלהם שהחל בארצות מוצאם ונמשך שנים רבות לאחר עלייתם לארץ. סיפורים אלה על מורכבותם הרבה לא זכו עד כה לביטוי נאות והולם בשדה התיאטרון.
אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
את עמותת "תיאטרון השחר רב – תרבותי" חלמה, הקימה, ומקיימת השחקנית והיוצרת גילית יצחקי. יצחקי היא הרוח החיה בעמותה ומסירותה רותמת אנשים רבים מתחומי האמנות, החינוך, והעשייה החברתית.
חזונה ליצור מסורת תיאטרלית העוסקת בתרבויות ובמורשות של קהילות יהודי ערב והמזרח תוך פיתוח שפה אומנותית ייחודית השואבת את השראתה מתרבויות אלו. חזון זה הביא להקמת עמותת "תיאטרון השחר רב תרבותי" שפועלת משנת 2015.
הצגת הביכורים של התיאטרון "הבנות של אבא" זכתה לשבחים על הישגיה האומנותיים והמקצועיים ואף הושוותה ל"כנר על הגג" ולטרילוגיה של נגיב מחפוז (זוכה פרס נובל לספרות 1988) "בית בקהיר" וכן נכללת ברפרטואר תרבות לישראל וסל תרבות. בשנת 2018 זכתה יצחקי בפרס אח"י על תרומתה החלוצית במחקר,כתיבה והפקת ההצגה "הבנות של אבא" ובהקמת התיאטרון.
הקמת התיאטרון
עמותת תיאטרון "השחר רב-תרבותי" הינה בית לסיפורי הקהילות השונות ותקיים דיאלוג פורה, פתוח, ומכיל דיו עם המורשת התרבותית. מטרתנו להפוך את התיאטרון למוסד תרבות רלוונטי וזמין עבור ציבור הולך וגדל, ולאמץ את הערך של רב תרבותיות כעיקרון שמנחה את פעילותנו.
עיקרון נוסף שמנחה את התיאטרון הוא יצירת דיאלוג עם האוכלוסייה הערבית בארץ שלא נחשפה לסיפורם ולהווייתם של קהילות יהודי ערב שחיו בארצות ערב במשך כ 2,600 שנים ומטבע הדברים חולקות אוצר תרבותי רחב (שפה, מוסיקה, אוכל, תרבות, אמנות, מנהגים, אמונות) עם העולם הערבי.
התיאטרון זכה לחשיפה תקשורתית רבה ברשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם הערבי ורשתות הטלוויזיה הערביות "מוסוואה" ו "אל-חורה" ערכו כתבות נרחבות על התיאטרון וההצגה.
הצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבנות של אבא
סיפורו המשפחתי של אליהו סייג ובנותיו פותח צוהר לעולמה של יהדות עיראק בשנים שקדמו לעלייתם לארץ. בעיצומו של חג השבועות תש"א (1941), על רקע עליית הנאציזם באירופה, פורץ פוגרום אכזרי ביהודי עיראק שנמשך שלושה ימים ומאז נקרא "הפרהוד" (ביזה/ שוד/ פוגרום). אליהו, כמו חלק גדול מהקהילה היהודית, מגיע להבנה כי זמנה של משפחתו בעיראק תם. 50 שנה לאחר מכן, בימי מלחמת המפרץ, צוואתו של אליהו מהווה סלע מחלוקת בין בנותיו ומאלצת אותן לצאת למסע מצמרר אל עברן. סודות נחשפים לעיני נכדתו של אליהו ומביאים אותה להבנה עד כמה עברה של משפחתה רודף אותה עד היום.
צבע המים
סיפורם של התימנים מכנרת מתחיל ב- 1912 עם הגיעם לגליל. בשנה זו התיישבו 16 משפחות והמנהיג שלהם הרב דוד בן ישראל בחוות כנרת. כעבור 18 שנים, באוגוסט 1930 גורשו כל התימנים מכנרת על ידי קבוצת כנרת והמוסדות המיישבים, והועברו למושב העובדים שליד רחובות, מרמורק. המחזה "צבע המים" מבוסס על המאבק שניהלו תימני כנרת עם חברי קבוצת כנרת ועם המוסדות המיישבים כדי להישאר בכנרת.
פרדס כץ רמת אביב
המחזה "פרדס כץ – רמת אביב" עוסק בחיפוש הזהות הישראלית, סיפור ההגירה השנייה כאן בתוך הארץ. אחרי תלאות העלייה, ההתנתקות ממדינה אחת וההתמודדות עם אחרת, מתחיל תהליך ההשתקה העצמית. תהליך של מחיקת הזהות כדי להיטמע בחברה החדשה . התהליך לא עבד בדרך של מיזוג אלה בדרך של מחיקה שבעיקרה הגיע מהשתקה חיצונית . המחזה מטפל בתופעת ההשתקה דרך סיפורה של משפחה שעוברת מפרדס כץ לרמת אביב. אלברט אבי המשפחה רוצה להיטמע להיקלט ולהבטיח עתיד טוב יותר לילדיו.