משתמשת:Goolit1968/Quino

תבנית {{אישיות}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

חואקין סלבדור לוואדו תחון (Joaquín Salvador Lavado (Tejón, הידוע בשם קינו, (מנדוסה, 17 ביולי 1932) הוא כלכלן ו מאייר מארגנטינה. עבודתו הידועה ביותר היא רצועת קומיקס Mafalda, שפורסמה במקור בין השנים 1964 ו-1973.

הביוגרפיה.

חואקין סלבדור Lavado נולד ב מנדוזה ב-17 ביולי 1932. הוא היה נקרא קינו בין קטן כדי להבדיל אותו מן הדוד שלו, illustrator חואקין, מי היה זה שהצית את ייעודו מאייר בגיל מוקדם מאוד. ב-1945, אחרי המוות של אמא שלו, הוא החל ללמוד בבית הספר לאמנויות של מנדוזה. אביה נפטר זמן קצר לאחר מכן, כאשר קינו הייתה בת 17. הוא נשר מבית הספר, עם כוונה הופך מחבר של קומיקס ובקרוב מכר את העבודה הראשונה. הוא ניסה למצוא עבודה במגוון בתי הוצאה לאור של בואנוס איירס, אבל ללא הצלחה. אחרי עושה את חובת השירות הצבאי, בשנת 1954, הוא התיישב בבואנוס איירס.

הוא פרסם את העמוד הראשון של הומור בשבועון זה, ומאז החל לפרסם ברבים כל מדיה אחרת: Leoplán, מדריך הטלוויזיה, לצפות ולקרוא, גבירותיי מיה משרתות, אתה, תמונה, אדם, אטלנטהspain. kgm, צ ' ה, אל הדיאריו Democracia, בין היתר.

ב-1954 החל לפרסם באופן קבוע עשיר סוג , ואז דודה דורותי ואת ד " ר מרנגה. זמן קצר לאחר מכן הוא החל לעשות ציורים עבור פרסום. לאור הראשון שלה אוסף הספר, מונדו קינו, ב-1963, לאחר שהוא הוזמן כמה עמודים בשביל הקמפיין של "חשאיות" פרסום עבור מכשירי חשמל ביתיים החברה מנספילד, אשר הוא יצר את הדמות של Mafalda. הקמפיין לא, אז זה הסיפור הראשון של Mafalda יצא לאור Leoplán, אחרי מה שקרה להתפרסם באופן קבוע בשבועון פרימרה Plana כמנהל של עיתון שבועי, היה חבר של קינו. בין 1965 ו-1967, פורסם בכתב העת העולם; הוא בקרוב לאור את אוסף הספר, והחל להתפרסם במדינות אחרות, ביניהן איטליה, ספרד (איפה הצנזורה הכריח אותם לתייג את זה כמו עבור מבוגרים), ופורטוגל.

לאחר שעזב את רצועת Mafalda על יוני 25, 1973, כפי שהוא עצמו על ידי agotársele רעיונות, קינו עבר Milán, ומשם הוא המשיך להופיע בדפים של הומור.

בשנת 2008 אצר על ידי מרצדס Casanegra, במסגרת התוכנית החדשה של ציורי קיר, חברת המחתרת של בואנוס איירס שהוזמן ציור קיר של אריחים עם דמויות של Mafalda במסדרון המחבר את תחנות בפרו ואת הקתדרלה.

בשנת 2009 השתתף עם מקורי Mafalda שבוצעו העולם את יובל המאתיים: 200 שנים של גרפי הומור, מראה שאורגן על ידי המוזיאון של ציור ואיור עשה את מוזיאון אדוארדו Sívori של בואנוס איירס.

ב-21 במאי 2014 זכה הנסיך אסטוריאס פרס תקשורת ומדעי הרוח, פרס זה נמסר על 25 באוקטובר הבא.

נושאים

קינו את כינון ה-40 יריד הספרים הבינלאומי של בואנוס איירס, 2014

הגיבורים נוטים להיות אנשים רגילים, למרות קינו אינו מוותר על סצינות סוריאליסטי או אלגורי (כמו משטרה זריקת ואליום לתוך פיות פתוחות של המפגינים), ועוד תגובות גרוטסקי.

התוכן של Mafalda נוטים להיות יותר בקרבת מקום, באותו זמן מבוגרים רצועות אחרים דומים. הבהרה, לדוגמה, את הדאגה של Mafalda בעולם הפוליטיקה או את האובססיה של מה קורה עם הכסף. למרות זאת, הדמויות הללו עדיין ניתן לראות על ידי לקוראים כמו ילדים אמיתיים עם ההורים האמיתיים, ולא כ "מבוגרים ילד גופות".

ההומור של קינו הוא בדרך כלל חומצה, ואפילו ציני, שוקע לעתים קרובות הסבל ואת האבסורד של המצב האנושי, ללא גבולות הכיתה. לכן, זה גורם לקורא להתמודד עם בירוקרטיה, שגיאות של הרשות, מוסדות חסרי תועלת או צרי אופקים. אין ספק אז השתמש כדורים כדי לשלוח הודעות חברתיות תוכן לקוראים שלהם. עוד משאב טיפוסי הוא צמצום עד כדי אבסורד של מוכר מצבים. לעתים קרובות, בדיחות מחפשים את החיוך כאמצעי להתעמת עם המציאות הקשה.

זה פסימית המציאות אינה מונעת את הסיפורים שלהם מלא רוך, להראות עמוק סימפטיה קורבנות חפים מפשע של החיים (עובדים, ילדים, עקרות בית, פנסיונרים, מעורפל אמנים...), בלי להסתיר חסרונות ומגבלות. אבל אפילו את קריקטורות של ראשי העושק ופקידים ללא רגשות לראות אהדה מסוימת, להיות בתורו קורבנות של הטיפשות שלהם.

אופטי קינו הוא ככל הנראה תוצר של תהפוכות ארגנטינה בארבעים השנים האחרונות; ו שלו תערובת של פסימיות, הומניזם הוא כנראה אחת הסיבות העיקריות שלו להצלחה גדולה באמריקה הלטינית, רוב העולם החיצוני של אמריקה הלטינית, מה מסביר את הקריקטורות של אקטואליים ארגנטינה aporteñado של עשרות שנים של 1960 ו-1970 פורסמו ותורגם לשפות שונות מלבד המקור הספרדי של ריבר פלייט האזור.

כרונולוגיה

פלאזה Mafalda, בשכונה בבואנוס איירס של Colegiales

• 1935: Quino descubre lo que será la pasión de su vida cuando su tío Joaquín (dibujante publicitario) los entretiene una noche con sus dibujos.
• 1950: Dibuja su primera historieta para publicidad.
• 1951: Sufre su primer revés al ir a Buenos Aires y no vender sus chistes en revistas y diarios.
• 1954: Logra por fin que le acepten su primera página de chistes sin palabras en el semanario Esto Es.
• 1955-1959: Colabora con páginas de humor en numerosas publicaciones.
• 1960: Teniendo ya una buena colocación profesional como colaborador de varias publicaciones se casa con Alicia Colombo.
• 1962: Hace su primera exposición en una librería de Buenos Aires.
• 1963: Publica su primer libro de recopilación de chistes gráficos, Mundo Quino, y crea la historieta Mafalda para una agencia de publicidad que no la utiliza.
• 1964: El 29 de septiembre Mafalda ve la luz en el semanario Primera Plana.
• 1965: El diario El Mundo empieza a publicar la tira de Mafalda.
• 1966: Primera recopilación de tiras de Mafalda en un libro. La edición se agota en dos días.
• 1967: A final de año se interrumpe la tira de Mafalda por la desaparición de El Mundo. Quino por su parte sigue haciendo la página de chistes gráficos.
• 1968: Se reanuda la publicación en el semanario Siete Días. Mafalda, tras haber sido publicada en algunos otros países de Iberoamérica, aparece por primera vez en Europa en una recopilación de textos y humor gráfico realizada en Italia.
• 1969: "Mafalda la contestataria", primer libro europeo dedicado a Mafalda. Este libro, publicado en Italia, cuenta con una presentación de Umberto Eco.
• 1970: Editorial Lumen comienza a editar los libros de Mafalda.
• 1971: El semanario Triunfo, de Madrid, empieza a publicar sus chistes gráficos ([1]). Mafalda se extiende por toda Europa.
• 1972: Tras haber firmado contratos de merchandising para evitar especulaciones con el personaje, Quino firma un contrato para una serie animada de Mafalda dirigida por Catu. Además publica A mí no me grite.
• 1973: Se empiezan a difundir los dibujos animados. El 25 de julio Quino entrega las cuatro últimas tiras y hace que Mafalda y sus amigos se despidan. Se publica su tercer libro, Yo que usted..., editorial Siglo XXI Argentina.
• 1974: Se publica Diez años con Mafalda. De 1974 a 1976 el semanario de humor español Hermano Lobo publica sus viñetas ([2]).
• 1977: Ilustra, a petición de Unicef, la "Declaración de los Derechos del Niño".
• 1979: Con autorización de Quino, Glenat empieza a editar las tiras de Mafalda coloreadas. Se publica Gente en su sitio.
• 1981: En Buenos Aires se estrena un largometraje de Mafalda, montaje de cortos hechos para la televisión.
• 1982: El Salón Internacional de Humorismo de Montreal lo nombra Cartoonist del Año. Se publica Ni arte, ni parte.
• 1983: Realiza dibujos de Mafalda para una campaña de odontólogos argentinos sobre higiene bucal. Se publica Déjenme inventar.
• 1985: Dibujos para propaganda de algunos programas de nutrición, sanidad y cultura del gobierno argentino. Se publica Quinoterapia. Primeros cortometrajes que se producen y realizan en Cuba sobre páginas de humor de Quino: "Quinoscopio".
• 1987: Se publica "Sí, cariño...".
• 1988: Su ciudad natal, Mendoza. lo distingue con el título de Ciudadano Ilustre como Maestro del Humor, la Sensibilidad y la Justicia de Proyección Nacional e Internacional. Dibuja un cartel para el Ministerio de Relaciones Exteriores argentino conmemorando los Derechos Humanos y los cinco años de democracia en Argentina.
• 1989: En el 25 aniversario de Mafalda se publica Mafalda inédita. Se publica Potentes, prepotentes e impotentes.
• 1991: Se publica Humano se nace.
• 1992: Se organiza en Madrid la exposición "El Mundo de Mafalda". Se publica Todo Mafalda.
• 1993: 1ª edición de Toda Mafalda, Editorial de la Flor. D.G. Producciones, S.A. en colaboración con TVE produce 104 episodios de la historieta Mafalda realizados por Juan Padrón en el ICAIC, cortometrajes que no han sido comercializados en la televisión argentina. Se publica ¡Yo no fui!, ediciones de la Flor.
• 1994: Se celebran en Milán los treinta años de Mafalda con una reunión en el Circolo della Stampa con la presencia de Umberto Eco, Marcello Bernardi, Fulvia Serra (directora de la revista Linus) y Román Gubern (presidente del Instituto Cervantes de Roma).
• 1995: Se inicia la publicación de páginas de humor de Quino en El País Semanal, dominical del diario El País, de Madrid.
• 1996: Se publica en Argentina Cuentecillos y otras alteraciones, de Jorge Timossi, con ilustraciones de Felipe hechas por Quino. Se publica ¡Qué mala es la gente!.
• 1997: Recibe un curioso premio Placa de Plata, otorgado por la Asociación Madrileña de Empresarios de Restaurantes y Cafeterías, por haber contribuido con sus manifestaciones gráficas al prestigio y la difusión gastronómica. También se le otorga el premio de la Asociación Profesional de Ilustradores de Madrid.
• 1998: Ediciones De La Flor reedita el primer libro de Quino, Mundo Quino, con prólogo del autor. Es distinguido por la Secretaría de Cultura del Gobierno de la Ciudad de Buenos Aires como Maestro de Arte en reconocimiento de su labor. Publica su página web.
• 1999: En abril, Ediciones de la Flor reedita A mí no me grite. La Librería Internacional invita a Quino a San José, Costa Rica, con el auspicio del diario La Nación
• 2000: El Instituto Cubano del Libro expone la muestra "El Mundo de Quino" en el Centro Wilfredo Lam, subsede de la novena Feria Internacional del Libro de La Habana. Litexa Boliviana S.A. invita a Quino a La Paz, Bolivia, con motivo de la Feria del Libro, con el auspicio de Lloyd Aéreo Boliviano y la Alcaldía de La Paz. En esta oportunidad, la relación establecida con el público lo llevó a comprometerse a asistir a la Feria del Libro.
• 2001: Durante julio y agosto realiza una muestra itinerante de humor en Bolivia. A su vez, en Grecia, con motivo del 5º Festival Internacional del Humor, Quino expone una muestra de sus dibujos y de algunas tiras de Mafalda, con el auspicio del Ministerio de Cultura de Grecia y la Unesco. En octubre es invitado al Salón Internacional del Cómic de Gijón. Con motivo de la muestra Iberoamericana de Humor Gráfico, la Universidad de Alcalá de Henares lo nombra Catedrático Honorífico del Humor. En noviembre, Ediciones Glénat y Hachette Canadá invitan a Quino al 23º Salon du Livre de Montreal.
• 2002: En septiembre es invitado a exponer su obra de humor gráfico y Mafalda en el "21ème Salon Internacional de la Caricature, du Dessin de Presse et d'Humour", de Saint Just le Marte. En noviembre el IILA (Instituto Italo-Latino Americano) y la Embajada de la República Argentina organizan en Roma la exposición de Quino "Il Padre di Mafalda ha altri figli" en la Scuderie del Palazzo Santacroce.
• 2003: Realiza una exposición de sus trabajos y una charla en la ciudad de Bahía Blanca, Argentina. Inaugura la Feria Internacional del Libro de Guayaquil, Ecuador. En septiembre realiza una exposición de su obra en Biarritz (Francia) con motivo del festival de la CITA 2003. La Universidad de Guadalajara le otorga el premio-homenaje "La Catrina" y se realiza una exposición de su obra.
• 2004: Inaugura en Milán la exposición “De viaje con Mafalda” conmemorando los 40 años de la primera publicación del personaje en Argentina. En julio, Ediciones de la Flor publica su nuevo libro, ¡Qué presente impresentable!. En agosto inaugura en Buenos Aires la exposición “Quino, 50 años”, celebrando los 50 años de la publicación de su primer dibujo humorístico en la revista Esto Es. La exposición se traslada luego a Córdoba y Mar del Plata. En noviembre, Éditions Glénat (Francia) organiza en París un homenaje a Quino acompañado de una exposición de dibujos de sus colegas franceses que agasajan a Mafalda, y lanza el libro "Un présent impresentable".
• 2005: La exposición "De viaje con Mafalda" se presenta en Roma, Nápoles, Zagarolo (Roma), Voghera (Pavía), Jesolo (Venecia), Bolonia y Barcelona. La exposición “Quino 50 Años” continúa su itinerancia por Argentina presentándose en Rosario, Casilda, Mendoza y San Rafael.
• 2007- Presente: Se retira del dibujo, aunque se sigue publicando sus tiras.
• 2008: Presentan en el mural de un subte, tiras de Mafalda.
• 2009: Deja de publicar tiras en la Revista Viva, tras escribir una carta en la que anuncia su retiro.
• 2009: Participa con un original de Mafalda realizado para el diario El Mundo en la muestra "Bicentenario: 200 años de Humor Gráfico" que el Museo del Dibujo y la Ilustración realiza en el Museo Eduardo Sívori de Buenos Aires, homenajeando a los más importantes creadores del humor gráfico en Argentina a través de su historia.
• Diciembre de 2012: La tira Mafalda llega en formato eBook a la Tienda Kindle de Estados Unidos en español. Sus 12 libros son publicados oficialmente.
• Diciembre de 2012: Mafalda hace su llegada oficial a las redes sociales, con las cuentas en Twitter, Facebook y Pinterest. Por primera vez en su historia, llegan los personajes de Quino a las redes sociales bajo el nombre MafaldaDigital.
• Diciembre de 2012: Es lanzada por primera vez la página oficial de Mafalda, en el sitio web oficial de Quino.
• Febrero de 2013: Quino y Panarea Digital lanzan la primera aplicación oficial de la tira cómica Mafalda. Es lanzada para iPad.

עובד

הערה: רשום רק עובד פורסם במקור בארגנטינה; מהדורות של מדינות אחרות נוטים להיות דומה

Mafalda

הידוע ביותר שלו עובד, Mafalda, בהתחלה היה פרסומת עבור מכונות כביסה. קינו ניסה להשאיר את זה אבל הקריקטורה כבר לקח החזק, לעולם לא תאבד את זה.

• Mafalda 1 (1970)
• Mafalda 2 (1970)
• Mafalda 3 (1970)
• Mafalda 4 (1970)
• Mafalda 5 (1970)
• Mafalda 6 (1970)
• Mafalda 7 (1971)
• Mafalda 8 (1972)
• Mafalda 9 (1973)
• Mafalda 10 (1974)
• Mafalda לא פורסם (1988)
• 10 שנים עם Mafalda (1991)
• כל Mafalda (1993)
• Mafalda & חברים 1 (אנגלית, 2004)
• Mafalda & חברים 2 (אנגלית, 2004)
• Mafalda & חברים 3 (אנגלית, 2005)
• Mafalda & חברים 4 (באנגלית, 2006)
• Mafalda & חברים 5 (באנגלית, 2007)
• Mafalda & חברים 6 (2008)
• Mafalda & חברים 7 (2009)
• Mafalda & חברים 8 (אנגלית, 2010)

פרסומים אחרים

הספר "זה לא הכל" במבצע ב " רחוב השוק הכיכר בעיר העתיקה בהוואנה, קובה

• העולם של קינו (1963) (מחדש ב 1998)
• לי אני לא אצרח (1972) (1999)
• אני... (1973)
• טוב, תודה, איך אצלך? (1976)
• גברים-של-כיס (1977)
• על שולחן טוב (1980)
• גם אמנות וגם חלק (1981)
• תן לי להמציא (1983)
• Quinoterapia (1985)
• אנשים באתר שלך (1986)
• כן, מותק (1987)
• חזק, יהיר, חסר אונים (1989)
• אדם נולדים (1991)
• אני לא היה (1994)
• Cuentecillos אחרים שינויים (1995) (רק איורים; טקסטים על ידי חורחה Timossi)
• מה אנשים רעים! (1996)
• כמה אלוהים! (1999)
• זה לא כל (גביה) (2002)
• מה זה דביק! (2005)
• ההרפתקה של אכילה (2007)
• כל Mafalda (2007)
• מי הולך לשם? (2012)
• "פשוט קינו" (2016)

במדינות אחרות

פרסומים בברזיל:

פרסומים בספרד:

פרסומים בצרפת:

פרסומים באיטליה:

פרסומים ביפן:

• Mafalda 1
• Mafalda 2

• Mafalda 1
• Mafalda 2
• Mafalda 3
• Mafalda 4
• Mafalda 5
• Mafalda 6

סדרת האנימציה

• בארגנטינה
  • Mafalda (1965)
  • Mafalda (1982)

• בקובה, שנעשו על ידי חואן Padrón
  • Quinoscopio (1986 – 1988), על בסיס רעיונות וציורים.
  • Mafalda (1991), סדרה של 104 פרקים של 1 דקה של משך.

פרסים הבחנות

• זהב דקל הבינלאומית סלון של הומור Bordighera, 1978
• הקריקטוריסט של השנה ב-1982 הוענק על ידי עמיתיו
• Konex פלטינה אמנות חזותית - גרפית הומור 1982 ו-1992
• המהולל אזרח מפתח העיר מנדוזה ב-1988
• פרס מקס und מוריץ הטוב ביותר הקומיקס הבינלאומי על ידי Mafalda, הוענק על ידי 3 הבינלאומי סלון של הקומיקס של Erlangen בשנת 1988
• כסף רובד של מדריד התאחדות יזמים של מסעדות ובתי קפה, 1997, לתרום את היוקרה ואת ההפצה של הגסטרונומית
• המאסטר של אמנות על ידי משרד התרבות של ממשלת העיר של בואנוס איירס ב-1998
• Bnai brith זכויות האדם ב-1998, להגנה על זכויות אדם
• פרסים Haxtur המחבר שאנחנו אוהבים, 2000. Salón Internacional del Cómic del Principado דה אסטוריאס.
• פרופסור כבוד של הומור על ידי אוניברסיטת Alcalá דה חנארס בשנת 2000.
• אמריקה הלטינית גרפי הומור פרס "Quevedos" 2000
• הפרס של קריקטורה קטרינה, הוענק על ידי יריד הספרים הבינלאומי של גואדלחרה ב-2003.
• המהולל אזרח של בואנוס איירס ב-2004.
• אביר מסדר איזבל הקתולית ב-2005.
• אזרח מכובד של Guaymallén ב-2005.
• קרן הנסיך קלאוס קרן תרבות ופיתוח של בהאג בשנת 2005
• הרופא Honoris בגלל על ידי האוניברסיטה הלאומית של קורדובה בשנת 2006
• פרס אקסטרמדורה ליצירת הטוב ביותר בקריירה אמנותית של המחבר איברו-אמריקאי ב-2007
• פרס Konex - ציינו את המסלול ב-2012
• לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית 2014.
• הנסיך אסטוריאס הפרס לתקשורת הפקולטה למדעי הרוח, 2014
• מאי 2014: ציון לשבח "סנטור דומינגו פאוסטינו Sarmiento", שהוענק לה על ידי הקונגרס של ארגנטינה האומה
• סדר את ערך אמנותי ותרבותי פבלו נרודה של צ ' ילה, טקס בראשות הנשיא מישל באשלה בינואר 2015

קישורים חיצוניים

ראיונות

• קינו: מוזר לצייר. 2014 בתוך העיר X
• קינו חושב על מוות, אבל יותר על התאבדות 2014
• קינו, הומור חינם ב - אונסק " ו
• קינו: "אני רוצה מרק" על ה-BBC העולם
• מצב רוח זה עושה אותנו יותר חופשי. בתוך הארון
• פאוסטינו רודריגז. קינו. את Eadred. מספר 85 (2000)

[[קטגוריה:זוכי פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח]]