משתמש:Joalbertine/טיוטה1
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ב' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רפ"ג ספר החינוך, מצווה ע"ז |
לא תענה על ריב לנטות היא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על דיין לנטות אחר דעתו של דיין אחר ולפסוק דבר שאינו מבינו היטב בעצמו. ממצווה זו למדו כללי זהירות בדיני נפשות.
כללים בדיני נפשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המלמד זכות בדיני נפשות לא יחזור וילמד חובה
- אין פותחין בדיני נפשות לחובה
- אין מתחילין בדיני נפשות מן הגדול אלא שלמטה הימנו יגיד תחלה דעתו
- אם פתחו כלם לחובה - פטור
- אם המזכין והמחייבים שוים - מוסיפים עליהם
- פתח אחד ואמר יש לי ללמד חובה ונשתתק או מת - הוא כמי שאינו יודע; המזכה ומת - כאילו הוא במקומו
- תלמיד הבא ללמד חובה משתקין אותו, ואם אמר ללמד זכות מעלין אותו עם סנהדרין
- אם יש ממש בדבריו של התלמיד שומעין לו ואינו יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אינו יורד משם כל אותו היום דרך מוסר
- הנדון בעצמו שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו, והוא שיש ממש בדבריו
- טעו בדיני נפשות וחייבו את הפטור ונראה להם הטעם שיסתרו בו את דינו כדי לזכותו - סותרין וחוזרין ודנין אותו; אם טעו ופטרו את המחוייב הריגה - אין סותרין את דינו ואין מחזירין אותו