משתמש:Meir2406/סלמן מנשה
סלמן מנשה (1908 – 1970) היה רופא עיראקי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הכיבוש הבריטי ד"ר סלמן מנשה למד בבית הספר הקהילתי והצטיין כתלמיד מתקדם בעל תפישה ושכל חריף, עבר בחינות גמר של בית ספר יסודי, תיכון וגימנסיה סיים במקום ראשון בין כל הנבחנים בעיראק ונשלח מטעם השלטונות לקבל תעודת בגרות באוניברסיטת "ברמאנה" בלבנון על מנת לשלוח אותו ללמוד רפואה באוקספורד שבאנגליה, אך ברגע האחרון הוחלט שילמד בבגדאד. בתקופת שהותו בבגדאד היו לו קשרים הדוקים עם הרבה משפחות מכובדות, היות שעוד לפני גמר לימודיו החל לטפל בחולים, הוא היה בא בחופש הגדול להוריו בחילה ומדי יום היה הולך לבית החולים המקומי. הרופאים אשר כבדוהו מאוד היו מפנים לו את מקומם כדי שיטפל בחולים, היה מקבל חולים בביתו ולפעמים התנדב לקנות תרופות על חשבונו למי שאין ידו משגת לקנותם.
בנסיעת טיול עם חבר לעיר כרבלה בשנת 1936 תוך כדי טיול ברחובות העיר והנה לפנינו בית החולים האזורי. נכנסו לשם ואחרי הכרות עם הרופא מנהל בית החולים, החבר הציג את סלמן כמסיים השנה הרביעית לרפואה. המנהל ביקש אותנו להילוות אליו לאחד הביתנים לבדיקת החולים. סלמן עבר ממיטה למיטה וקבע בדיוק מחלת כל חולה וחולה והטיפול הנחוץ להם. הרופא התרשם מאוד מבקיאותו וראה לפניו רופא מחונן ולא תלמיד, הוא פנה אל חברו ואמר "לא אתבייש לומר שאני צריך לפנות לו את מקומי" ואיחל לו הצלחה ועתיד מזהיר. בתום שנות לימודיו נתמנה בשנת 1939 לרופא בג׳לעת צאלח, אחרי תקופה קצרה הועבר לעלי אל ג׳רבי, ובשנת 1942 הועבר למחמורייה הקרובה לבגדאד. משפחות רבות היו באות אליו מבגדאד מדי יום לבדיקות רפואיות. הוא התפרסם כרופא מקצועי מחונן.
בשנת 1947 התפטר ונסע להשתלמות ברפואת ילדים באנגליה. האנגלים שראו בו רופא מוכשר מאוד לא רצו לוותר עליו ומינו אותו כסגן מנהל ורופא 'אחראי על מחלקת הילדים בבית החולים "מונסול" במנצ׳סטר. בשנת 1953 החל חברו להתכתב אתו בכדי לעודדו לבוא לישראל, אך הוא התקשה לעזוב את משרתו הגבוהה באנגליה אך לבסוף הצליח לשכנעו, ובראשית שנת 1954 עלה ארצה ונתמנה רופא במחלקת ילדים בבית החולים קפלן ברחובות. כשראה שהוא מוגבל בעבודתו התפטר והשתקע בבאר שבע כרופא פרטי. תוך זמן קצר התפרסם כרופא מומחה בעיר וסביבותיה ושמעו הגיע לכל אוכלוסיית הנגב. כל ראשי השבטים הבדואים נקשרו אתו בקשרים מאוד ידידותיים, ומשרדו בדרך השלום 40 היה מלא מבקרים רובם נשים נושאות תינוקות בזרועותיהן. כאיש בעל לב חם ונדיב בטבעו היה מוותר על שכרו למיעוטי יכולת וגם קונה להם תרופות על חשבונו. בנוסף לכך הוא עבד כרופא ילדים בטיפת חלב. כל תושבי המקום ראו בו כמציל ילדים ורועה נאמן שהקדיש כל מרצו וזמנו למענם, אך למרבה הצער הוא נספה בתאונת דרכים קטלנית בליל שבת ה 14/11/1970, כשהיה בדרכו חזרה מביקור מחוץ לבאר שבע. כל התושבים הזדעזעו לשמע הבשורה המרה ועיני רבים זלגו דמעות, ובאמת, מותו נחשב אבדה גדולה לתושבי העיר וסביבותיה. הרבה שייחים ערבים שרחשו לו כבוד רב השתתפו בהלווייתו בלב דואב וכואב.
העיתונים כתבו עליו ״התייתמו ילדי באר שבע במיתתו״. חברו זוכר אותו תמיד כתלמיד חביב ונחמד, וכאיש מצליח ומזהיר שכוכבו דעך בטרם עת, בגן עדן תהי נחלתו אמן