משתמש:Ofek shekel/הבעות פנים!
הבעת פנים הינה אחת או יותר מתנועות של השרירים הנמצאים מתחת לעור הפנים. תנועות אלו נועדו על מנת להעביר את המצב הרגשי של אותו אדם. הבעות פנים נוצרות על ידי תנועת ותנוחת שרירי הפנים ומפורשות על ידי המוח ומשמשות כערוץ תקשורת בלתי מילולי. הן האמצעי העיקרי להעברת מידע חברתי בין בני אדם, אך הם מופיעים גם אצל רוב היונקים האחרים ובמינים נוספים של בעלי חיים. ערוצי תקשורת בלתי מילוליים אחרים הינם קשר עין, מגע, תנועות גוף ויציבה, ויש המוסיפים לכך גם תקשורת באמצעות ריחות. לעיתים קרובות ניתן ללמוד על רגשותיו ומצב רוחו של האדם דרך הבעת פניו. הרגשות הבולטים בסוג תקשורת זה הינם עצב-שמחה, הפתעה-ציפייה, דחייה-קבלה, פחד-כעס. יש המוסיפים גם בוז. היות ומספר רגשות יכולים להתקיים במקביל ובעוצמות שונות, הם יכולים לעורר מגוון עצום של הבעות פנים. בני אדם יכולים לאמץ הבעת פנים מרצון או שלא מרצון והמנגנונים העצביים האחראיים לשליטה על ההבעה שונים בין מקרה אחד למשנהו. זיהוי הבעות פנים הינו לעיתים קרובות חוויה רגשית למוח והאמיגדלה מעורבת בתהליך זה.
יצירה של הבעות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבעות הפנים נוצרות בעזרת תנועת השרירים מתחת לעורנו. מטרת שרירים אלה הינה להזיז את העור, יצירה של תנועות וקפלים שונים של עורנו ובכך מאפשרים תנועה של הבעות הפנים כגון הפה והגבות. שרירים אלה מתפתחים עוד בשלב העוברות. ישנם שני מסלולי מוח המקושרים להבעת פנים; הראשון הינו מסלול ביטוי רצוני. מסלול זה נע החל מהקורטקס המוטורי העיקרי. קורטקס זה קשור להצגת הרגש ונורמות חברתיות המשפיעות ומשנות את ביטויינו. המסלול השני הינו מסלול רגשי. הבעות פנים אלו נובעות ממערכת הכוללת את הגרעינים התת-קורטיקליים. מסיבה זו, רגשות אמיתיים אינם קשורים לקליפת המוח והם מוצגים לעיתים קרובות באופן לא מודע. ניתן לראות זאת אצל תינוקות מתחת לגיל שנתיים אשר מביעים מצוקה, גועל, עניין, כעס, בוז, הפתעה ופחד. מתצפית על תינוקות ניתן להבין כי הרגשות הללו אינם נלמדים.
התיאוריה האבולוציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי התיאוריה האבולוציונית הבעות פנים נוצרו עבור האילוצים והצרכים ההישרדותיים של אבותינו בסיטואציות שונות. במחקר שבחן את תפקיד הבעות פנים נראה שתינוק הסכים לחצות מצוק וויזואלי כאשר אמו השתמשה בהבעת פנים חיובית/מחויכת לעומת כשהשתמשה בהבעת פנים מפוחדת ובכך גרמה לו להבין שחציית הצוק מסוכנת עבורו. כלומר נראה שלהבעות פנים היה שימוש להתרעה מפני סכנות בתקופה שלפני המצאת המילים והשפה. בנוסף לכך תינוקות משתמשים בהבעות פנים כרמזים לא מילוליים להבעת רגשות וזאת בכדי שהמטפל יוכל להבין אותם ויסייע להם לשרוד. לדוגמה: עצב של הצאצא עלול לרמז על קור או רעב ומנגד חיוך עשוי לרמוז על עניין ושביעות רצון.
תיאוריית ההתקשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזה כמה עשורים ידוע שתינוקות מתפתחים בתוך הקשר שלהם עם הדמויות המשמעותיות להם. ניסוי הפנים הקפואות הוא הליך שפותח על ידי אדוארד טרוניק בשנת 1978 בו אימא פונה אל עבר הפעוט שלה ומתבקשת להחזיק "פנים קפואות" נטולות הבעה ללא תגובה להתנהגויות שלו. לאחר מכן התגובות של התינוק נצפות ובאופן כללי הוא יהיה נסער על ידי ניסיונות כושלים לעורר תגובה אצל האם. על כן כשהאם מנותקת ומנוכרת מהתינוק הוא לא מקבל תחושת ביטחון ופניותיו לחקור את סביבתו תיפגע. לכן במקרים כמו דיכאון לאחר הלידה בה האם לא מספיק תגובתית, ייתכנו השפעות שליליות של היעדר הבעות פנים על התינוק והתפתחותו עשויה להתעכב מבחינה: קוגניטיבית, חברתית ורגשית.
אוניברסליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי תיאורית "האוניברסליות" הבעות הפנים הן גנטיות, מולדות ומשותפות לכל בני-האדם. בשנות ה-70' של המאה העשרים, הפסיכולוג פול אקמן הראה שלמרות הבדלים ייחודיים, הבעות הפנים הן ביולוגיות בעיקרן ולכן אוניברסליות. פול למד אנשים מתרבויות שונות בכל רחבי העולם כדי לראות אם לאנשים מתרבויות שונות יש את אותן הבעות פנים או אם הם למדו התנהגויות ייחודית לכל תרבות. הוא מצא כי כל בני-האדם, אפילו מן השבטים והתרבויות המבודדים ביותר, חולקים לפחות שבע הבעות פנים עיקריות בעלות משמעויות זהות: אושר, עצב, פחד, כעס, גועל, הפתעה וזלזול. במחקר עדכני יותר שהתבסס על המשחקים האולימפיים ביוון בשנת 2004 ובדק את הטענה כי הבעות פנים של רגש הן מולדות ולא תוצר של למידה תרבותית- נראו תוצאות דומות. הבעות פניהם של ג'ודאים אולימפיים עיוורים מלידה שהעפילו לשלב הגמר של התחרות, היו זהות להבעות פניהם של "רואים" שהעפילו גם הם לשלב הגמר.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי גישה נוספת, "הבעות הפנים נרכשות באמצעות למידה חברתית. אנו לומדים מינקות לקשר בין הבעת פנים נתונה לרגש מסוים באמצעות צפייה, חיקוי הזולת ובעזרת חיזוקים חיוביים ושליליים". במחקר היו משתתפים משתי תרבויות: אסייתית ומערבית. לכל משתתף הוצגו אלפי הבעות ייחודיות במשך שנייה. על-פי התוצאות הנחת האוניברסליות הופרה, שכן בקרב חברי הקבוצה האסייתית הבעות רבות שויכו ליותר מרגש אחד ולא ניתן היה לזהות הבעה אופיינית עבור כל החברים בקבוצה. כלומר, הבעות פנים אינן אוניברסליות באופן מוחלט מכיוון שהפרשנות שלהן תלויה בתרבות ובהקשר שבו הן מופיעות.
ניתוח הבעות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסיכולוג פול אקרמן הוא המומחה המוביל בעולם לניתוח הבעות פנים. בספרו Micro" Expressions" שנכתב בשנת 1975 הוא עוסק בניתוח פסיכולוגי על פי הבעות פנים ו"מיקרו הבעות" וטוען שהבעות הפנים מסגירות את תחושת האדם ומחשבותיו. הספר זכה להצלחה רבה ובהשראתו נכתבה הסדרה "שקר לי" בשנת 2009. על-פי פול גם שקרנים - כמו כולם - מאמינים שאם אתה לא מסתכל בעיניים זה אומר שאתה משקר, אומנם מסתבר שזה מיתוס. "למעשה שמירה רציפה על קשר עין היא הרבה פעמים אמצעי לזיהוי שקרנים. יש עוד מיתוסים: שילוב ידיים לא קשור לשקר - זה לרוב סימן להתגוננות או סימן שקר לך. גירוד האוזן ונגיעה באוזן, להסתכל למעלה, לימין או לשמאל - לכל אלה אין קשר לשקרים. דיבור מהוסס - יש אנשים שתמיד מהססים כשהם מדברים". דוגמה לזיהוי תחושות ומחשבות על-פי הבעות הפנים הוא חיוך דושאן. סוג של חיוך זה מפעיל את שרירי הפה והעיניים ומתרחש רק כשאנשים חשים שמחה אותנטית. לעומת זאת בחיוך מאולץ לא מופעלים שרירי העיניים, ומכך ניתן להבחין כי האדם אינו חש בהכרח רגשות חיוביים ומסתיר את תחושותיו האמתיות.
מנגנונים עצביים בתפיסת פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאמיגדלה יש תפקיד משמעותי בזיהוי הבעות פנים. האמיגדלה מקבלת מידע חזותי מן התלמוס. מחקרי הדמיה מראים שכאשר אנשים רואים תמונות של פנים, יש עליה ברמת הפעילות באמיגדלה.[1] לאמיגדלה יש גם תפקיד משמעותי בזיהוי רגשות שלילים וזיהוי פחד. בנוסף, מאמינים כי הרגש גועל מקושר לפעילות באינוסלה ולגרעין הבסיס (basal ganglia). עוד אזורים שקשורים לזיהוי רגשות הם הניאו-קורטקס האוסטפיטוטומפוראלי, קליפת המוח האורביטופרונטלית וקליפת המוח הימנית הקדמית. [2]
מגדר ורמזי פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מה שמעצב את היכולת הקוגטניבית של תינוק לזהות הבעות פנים היא החשיפה להבעות פנים מרגע הלידה. ככל שתינוק נחשף ליותר פרצופים והבעות פנים שונות, ככה הוא יהיה יותר מסוגל לזהות הבעות פנים רגשיות, לחקות אותם ולעשות אותם בעצמו. ישנם עדויות לחיקוי של הבעות פנים אצל תינוקות כבר בימים הראשונים לאחר הולדתם(לדוגמא: הוצאת לשון). [3] בנוסף, המגדר משפיע על הנטייה להביע, לתפוס, לזכור ולשכוח רגשות ספציפיים. למשל, יותר קל לשייך פרצוף כועס לגבר ופנים מחייכות לאישה, בהשוואה לגבר מחייך או הבעת פנים של אישה כועסת.[4] [5]
תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשר עין[עריכת קוד מקור | עריכה]
פניו של אדם, בייחוד עיניהם, יוצרות את הרמזים הברורים ביותר שמובילים להיווצרות של הבעות פנים. [6] עיניו של אדם יכולות לחשוף איך הוא מרגיש או על מה הוא חושב. קצב מצמוץ יכול לחשוף כמה הפרט במתח. הפרופסור ג'ו טצ'ה (Joe Tecce) מציע שאפשר לזהות רמת חרדה לפי קצב מצמוצים. ט'צה טוען שמבין המועמדים לבחירות לנשיאות בארצות הברית משנת 1980, המועמד שמצמץ יותר באותם בחירות, הוא גם תמיד אותו מועמד שהפסיד בבחירות. [7] על אף שהנתונים של ט'צה מעניינים, חשוב להכיר בכך שהתקשורת הלא מילולית מרובת ערוצים, והתמקדות בהיבט אחד בלבד היא פזיזה. ניתן למדוד עצבנות גם על ידי בחינת הזיעה של כל מועמד, קשר עין ונוקשות.[8] במהלך השנה הראשונה שלהם, תינוקות לומדים מהר כי התנהגויות אחרות של אחרים מעבירות מידע משמעותי. תינוקות מעדיפים להסתכל על פרצופים המעסיקים אותם במבט הדדי, וכי מגיל צעיר, תינוקות בריאים מראים עיבוד עצבי משופר של מבט ישיר.[9] קשר עין הוא עוד היבט מרכזי של תקשורת. לקשר עין מגוון מטרות: מווסת שיחות, מראה עניין או מעורבות, ומקים קשר עם אחרים. קשר עין יכול לפקוד את תשומת הלב של מישהו אחר, קשר עין יכול להיות פלרטטני או להיראות קר ומאיים. קשר עין יכול להזמין מישהו לשיחה. חוסר קשר עין נתפס כהתנהגות גסה או של מישהו לא קשוב. [10] לתרבויות שוניות יש כללים שונים לקשר עין. בכמה תרבויות אסייתיות, קשר עין יכול להיתפס כדרך לסמן תחרותיות, שבסיטואציות רבות עלול להיות לא הולם. רבים מהאנשים בתרבויות אלה מורידים את עיניהם כדי לסמן כבוד, ובדומה להם, גם האנשים בניגריה לרוב נמנעים מקשר עין.[11] עם זאת, בתרבויות המערב, חוסר של קשר יכול להיות מפורש כחוסר בטחון. מעבר לרעיון של קשר עין, העיניים שלנו מספקות המון מידע עלינו. הרחבת האישונים היא רמז משמעותי לרגש של התרגשות, הנאה או משיכה. אישונים מורחבים מראים חיבה או משיכה, ואילו אישונים מכווצים שולחים אות קר.
שפת הסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משתמשים בהבעות פנים גם בשפת הסימנים על מנת להעביר מסרים מסויימים. בשפת הסימנים האמריקאית לדוגמא, גבות מורמות בשילוב עם הטית הראש מעט קדימה מצביע שמה שנאמר היא שאלה של כן או לא. גבות מורדות משמשות לשאלות (למשל what, which וכ'ו(. הבעות פנים משמשות גם דרך להביע תואר פועל או שמות תואר כגון מרחק או גודל: פה פתוח, עיניים מצומצמות וראש מוטה אחורה מצביע על משהו רחוק, ואילו כאשר הפה נמשך לצד אחד והלחי מוצמדת לכתף מצביע על משהו קרוב, ולחיים נפוחות מעידות על משהו גדול. [12] חלק מהביטויים האלה, הנקראים גם סימנים לא ידניים, משמשים באופן דומה בשפות שונות, בעוד שאחרים שונים משפה אחת לאחרת. למשל, הבעת הפנים שאומרת "נעשה באופן לא אחראי" בשפת הסימנים האמריקאית, אומרת "משעמם" בשפת הסימנים הבריטית. [13]
הבעות פנים בבעלי-חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שבני האדם מובילים במספר הבעות הפנים עם 27 הבעות שונות, מדענים טוענים שגם חיות מתקשרות באמצעות הבעות פנים. באמצעות כלי בשם Facial Action Coding Systems המודד הבעות פנים נראה שלסוסים יש 17 סוגי הבעות שונות, בעוד אחריהם נמצאים השימפנזים עם 16 והכלבים עם 13. באופן מפתיע, סוסים ובני אדם למעשה עושים מחוות פנים דומות, כולל חיוך והעלאת גבות. דוגמאות נוספת היא שפרות מפוחדות משטיחות את האוזניים ופותחות את העיניים לרווחה. על פי-ההשערה לבעלי-חיים יש הבעות פנים בכדי שהן יוכלו לתקשר ביניהן ועם בני-האדם בצורה יותר אפקטיבית. החוקרים עדיין לא בדקו האם סוסים יכולים להבין הבעות אנושיות, אך נראה שהכלבים קשובים לרגשות הפנים שלנו. במחקר בו הציגו לכלבים תמונות של אנשים מאושרים וכועסים נראה שהם זיהו בהצלחה את ההבדלים. מדענים מקווים שבעתיד נגיע למצב בו לכל אחד תהיה אפליקציה בטלפון שמזהה הבעות פנים בקרב בעלי-חיים. בצורה זו נוכל להבין טוב יותר את החיות ולהטיב איתם. למשל, נוכל לזהות האם הכלב שלנו משועמם וזקוק למשחק והווטרינר יוכל לאבחן חיות בצורה מהירה ואפקטיבית יותר.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Carlson, Neil R. (2010). Physiology of behavior (10th ed.). Boston: Allyn & Bacon. pp. 386–389.
- ^ Adolphs, Ralph (9 May 2002). "Neural systems for recognizing emotion". Current Opinion in Neurobiology. 12 (2): 169–177.
- ^ (Field, Woodson, Greenberg, & Cohen, 1982; Meltzoff & Moore, 1983)
- ^ Tay, Peter Kay Chai (2015-06-22). "The adaptive value associated with expressing and perceiving angry-male and happy-female faces". Frontiers in Psychology. 6.
- ^ Tay, Peter K. C.; Yang, Hwajin (2017-05-22). "Angry faces are more resistant to forgetting than are happy faces: directed forgetting effects on the identity of emotional faces". Journal of Cognitive Psychology. 0 (0): 1–11.
- ^ Freitas-Magalhães, A. (2007). The Psychology of Emotions: The Allure of Human Face. Oporto: University Fernando Pessoa Press
- ^ In the blink of an eye." (October 21, 1999). Newsweek.
- ^ Rothwell, J. Dan. In the Company of Others: An Introduction to Communication. United States: McGraw-Hill, 2004.
- ^ Eye Contact Detection in Humans From Birth, PNAS VOL 99 N.14 2002.
- ^ Spitz, Rene A., and Wolf, K. M. "The Smiling Response: A Contribution to the Ontogenesis of Social Relations." Genetic Psychology Monographs. 34 (August 1946). P. 57-125.
- ^ Caring for Patients from Different Cultures, by Geri-Ann Galanti, p. 34
- ^ Baker, Charlotte, and Dennis Cokely (1980). American Sign Language: A teacher's resource text on grammar and culture. Silver Spring, MD: T.J. Publishers.
- ^ Sutton-Spence, Rachel, and Bencie Woll (1998). The linguistics of British Sign Language. Cambridge: Cambridge University Press.