משתמש:Ofekifergan/טיוטה

מנהל בכיר בסולל בונה אשר עבר בארץ החדשה הוא בנה אותה בחריצות ובמרץ. בוקר אחד קצת לאחר שוך הקרבות כשהתחילו לשקם את הערים השונות הוא קיבל פקודה מהזקן וירד לבאר שבע כדי לקבל על עצמו את ניהול ענייני העיר. תחילה כראש ועדה ממונה ולאחר מכן כראש עירייה נבחר. בשנת 1950-1962 החזיק בידיו את מושכות העירייה הצעירה. הוא לא היה איש קל. כלפי הסובבים הוא אף היה תובעני. אבל זה מה שהציונות דאז דרשה ונזקקה לו יותר מכל אנשי מעשה ולא אנשי רעים להתרועע. והוא היה כזה. סיפורים רבים נרקמו סביב הרגלי עבודה של דוד טוביהו בתריסר השנים שבהם הנהיג את העיר. על האופן שבו קיבל החלטות, על הצורה שבה ניהל את הישיבות. במיוחד התפרסמו סיורי העבודה שלו בשטח. טוביהו , כך מספרים מכריו מאז, סייר לעתים קרובות בעיר שידעה פיתוח בלתי פוסק. כמעט בכל שבוע היה בעיר איזה טקס חנוכה, של בניין המרפאה או בית ספר. העיר הייתה בתנופה בלתי פוסקת של בנייה בפיתוח. טוביהו היה המלך באירועים הללו. הוא החליט מתי מתחיל הטקס ומתי יסתיים. בין הטקסים נהג לסייר עם מהנדס העיר ועם חבר הפקידים להתוות את כיווני ההתפתחות ואת היעדים הבאים. אחד ממשתתפי הסיורים הללו הוא דב ברגע, שעמד אז בראש מחלקת החינוך העירונית ונטל חלק חשוב בבניין מערכת החינוך של באר שבע. לדב לרגע היה מנהג ידוע, שעד היום לא הצליח להתפטר ממנו להחזיק תמיד מצלמה בטווח השנה. מדיי פעם, כשהייתה נחה עליו הרוח עוד נופלת לידיו הזדמנות צילומית מיוחדת-היה שולף את המצלמה, מכוון ולוחץ. באחד מאותם סיורי שטח, בראשית שנות החמישים, התלווה דב ברגע אל פמלייתו של ראש העיר דוד טוביהו. הסיור נערך בצפונה של העיר, שהסתיימה פחות או יותר במקום שבו הלכה ונשלמה בנייתו של בית החולים סרוקה. הקמפוס החדש של אוניברסיטת בן גוריון עוד לא היה, אלה אולי על שולחנות השרטוט של האדריכלים. טוביהו הגיע עם הפמליה לאזור ריק וצחיח מצפון לבית החולים ועצר ליד עץ. עץ אקליפטוס קטן שניטע שם זמן קצר קודם לכן הוא הצביע על העץ כך מספרת האגדה הנפלאה ואמר למשתתפי הסיור תוך 25 שנים תגיע באר שבע עד לכאן השומעים הנהנו בראשיהם כמשתתפים באמונתו, כמובן