משתמש:Ofir nahum/מסמר תוך לשדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסמר תוך לשדי

צילום רנטגן המראה שבר ספירלי בעצם הירך מייד לאחר שטופל ע"י קיבוע במסמר תוך לשדי

מסמר תוך לשדי הוא שיטה לקיבוע שבר בעצם - מוט מוחדר לתוך רקמת העצם הספוגית ומביא את השבר למנח המאפשר ריפוי, כמו גם תומך בעומס על האיבר בזמן החלמת העצם. זו השיטה הנפוצה כיום בטיפול בשבר בעצם הירך - היא מאפשרת העמסה מידית על העצם השבורה וזמן החלמה קצר יותר.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המסמר התוך לשדי מיוחס למנתח גרמני (Gerhard Küntscher) אשר טיפל במלחמת העולם השנייה בחיילים שסבלו משבר בעצם הירך בשיטה זו. עד אז, שבר מסוג זה טופל בקיבוע חיצוני: סד גבס או מתקן מתיחה אשר גרמו, בין היתר, לתקופת החלמה ארוכה במיוחד ולסיבוכים שנבעו מחוסר תנועה ממושך. בשיטה החדשה, זמן ההחלמה התקצר והודות לנשיאה של חלק מהעומס על ידי המסמר התוך לשדי, יכלו המטופלים בשיטה זו ללכת אחרי שבועות ספורים. שיטת המסמור התוך לשדי פותחה במשך השנים - בתחילה הקיבוע היה רגיש לעומס סיבובי ולכן הותקנו ברגים מייצבים התומכים בעצם משני קצותיה. נפח המסמר גדל והפך לצינור חלול כדי להפחית משקל ולתת שטח מגע גדול יותר עם העצם. החומרים שופרו ובתחילת שנות ה90 של המאה ה20 עברו להשתמש בעיקר בטיטניום שנותן חוזק רב במשקל נמוך, כמו גם מגיב טוב יותר לדחייה על ידי הגוף ויוצר צימוד טוב יותר לעצם (בדומה לשתל דנטלי). כיום חולה שמטופל בשיטה זו יכול להפעיל עומס על האיבר הפגוע כבר לאחר הניתוח, כאשר המתקן נושא בכל המשקל. בעבר היו מוציאים את המסמר אחרי החלמת העצם, אך כיום באדם מבוגר, המסמר גורם לפחות תופעות לוואי, כמו גם נצמד טוב יותר לעצם, כך שמקובל להשאירו.

סוגי מסמרים תוך לשדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למסמר התוך לשדי הנפוץ, שהוא קשיח ועשוי ממתכת, קיימים סוגים נוספים של מסמרים גמישים מחומרים מרוכבים. כאשר לוחיות גדילת העצם לא נסגרו והעצם ממשיכה להתארך (אצל ילדים למשל) , מסמור קשיח יכול לפגוע בגדילת העצם ולכן פותחו מסמרים המאפשרים גמישות מסוימת ואף מסמר מתכתי מתנפח. השימוש בטיטניום, למרות שהיא מתכת שמושפעת משדה מגנטי באופן מועט מאוד, עדיין מגביל את השימוש בMRI ולכן פותחו לאחרונה מסמרים תוך לשדיים קשיחים העשויים מתרכובת אורגנית שתכונותיה קרובות יותר לזו של העצם.


התקנת המסמר התוך לשדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנת המקבע מתבצעת בניתוח בו חושפים את העצם, קודחים לתוכה ומנקים את הרקמה הספוגית - לאחר מכן מחדירים את המסמר ומבריגים את הברגים המייצבים. יש חשיבות גדולה לביצוע התהליך זמן קצר לאחר אירוע השבר.

שימושים נוספים של מסמרים תוך לשדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשימוש המקורי של מסמר תוך לשדי לשיפור איחוי שברים, משתמשים היום במסמור תוך לשדי גם להארכת גפיים. בשיטה זו יוצרים במכוון שבר בעצם הפמור ומחדירים מסמר מיוחד הנשלט בדרך כלל על ידי מגנט ויכול לשנות את אורכו . בתחילת תהליך הריפוי של השבר, נוצרת רקמה גמישה יחסית ומתאפשרת מתיחה הדרגתית של הגף עד להארכה של כ15% בעצם המטופלת.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Matthew, Bong, The History of Intramedullary Nailing , NYU Hospital for Joint Diseases, 2006