משתמש:Oramshalem/ספירולינה
ספירולינה היא מזון על העשויה מאצה ירוקה כחולה מיקרוסקופית חד-תאית השייכת למשפחה הנקראת כחוליות (Cyanobacteria), המשתמש בעיקר כמקור תזונתי לבני אדם, דגים וחיות משק. ספירולינה עשירה בחלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים ונמיהרלים רבים. ספירולינה גדלה הן במים מתוקים והן במים מלוחים. צורתה, המזכירה סליל היא שהקנתה לה את שמה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספירולינה היא אחד ממקורות המזון העתיקים ביותר על פני כדור הארץ, והיא זכתה לפרסום לאחר שנאסא וסוכנות החלל האירופאית השתמשו בה כמזון עבור אסטרואוטים בחלל בשנות ה-80. האצות והפלנקטון ממירים באמצעות פוטוסינתזה את אור השמש לחלבון, חומצות שומן, פחמימות ושאר רכיבי המזון. אצות הספירולינה חזקות ושורדות. סוגים מסוימים שלהן שורדים במצב תרדמה, אפילו כשהמים מתאדים והן מסוגלות להתייבש על סלעים שחומם מגיע עד 70 מעלות צלזיוס. בזכות עמידותן של האצות לחום, הן שומרות על המרכיבים התזונתיים שלהן גם כשהן נחשפות לטמפרטורות גבוהות בזמן הובלה ועיבוד.
תהליך הפקת הספירולינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליך ההפקה כולל קציר מוקדם של ספירולינה המתחיל עם עלות השחר, במטרה להגיע לרמת חלבון מקסימאלית. קיימים שני סוגי ייצור:
- יבוש ספירולינה באמצעות תנור Raw Food ייעודי, לאחר הייבוש נגרסת הספירולינה לפתיתים או נטחנת לאבקה.
- ספירולינה טרייה קפואה – הקפאה ואריזה של ספירולינה טרייה.
ערכים תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 50%-70% חלבונים מסוג "חלבונים שלמים", המכילים את כל חומצות האמינו ההכרחיות לאדם.
- ספירולינה מכילה ויטמינים רבים, כולל ויטמיני E, C, B3, B2, B1 ו-K.
- מינרלים כגון סידן, ברזל, מגנזיום ואשלגן.
- חומצות שומן מסוג אומגה 3 ואומגה 6.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספירולינה הייתה מקור מזון לאצטקים ולמוזאמריקנים אחרים עד המאה ה-16. הם קצרו אותם מאגם Texcoco ומכרו אותם כעוגות. ספירולינה נמצאה בשפע באגם טקסקוקו על ידי חוקרים צרפתיים בשנות ה-60, אך לראשונה השימוש בה נעשה על ידי האצטקים כמקור מזון יומיומי לאחר המאה ה-16, ככל הנראה עקב ניקוז האגמים המקיפים את האזור. במהלך 1964 ו 1965, הבוטנאי ז'אן לאונרד בזמן משלחת שלו לבלגיה, אישר כי 'Dihe' הוא עשויי מספירולינה, וניתוח כימי התחיל על ספירולינה. באותו זמן, לאונרד קיבל בקשה מ- Sosa-Texcoco בע"מ לחקור פריחה של אצות במתקן הייצור שלהם הידרוקסיד נתרן. כתוצאה מהבקשה, המחקר השיטתי והמפורט הראשון של דרישות הצמיחה והפיזיולוגיה של ספירולינה בוצע. מחקר זה, אשר היה חלק מהתזה של זרוק (1966) היתה הבסיס להקמת מפעל הייצור הגדול הראשון של ספירולינה. בשנת 1967 התבססה הספירולינה כ"מקור מזון נפלא על ידי האגודה הבינלאומית של מיקרוביולוגיה יישומית. מפעל הייצור הראשון של ספירולינה בקנה מידה גדול, המנוהל על ידי Sosa Texcoco, הוקם שם בתחילת שנות ה-70.
מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב, אין מספיק ראיות מדעיות להמליץ על תוספת ספירולינה לכל מצב אנושי, ויש צורך במחקרים נוספים כדי לברר האם הצריכה מניבה יתרונות כלשהם. מינהל הספירולינה נחקר כדרך לשלוט בגלוקוז אצל אנשים עם סוכרת, אך רשות המזון האירופית דחתה את התביעות בשנת 2013. ספירולינה נמצאת תחת מחקר כתוסף תזונתי פוטנציאלי לילדים החולים ב-HIV.