משתמש:Orna vagman/תחנת כוח טבריה

תחנת הכוח בטבריה היא אחת משלוש תחנות הכוח הראשונות שבנה פנחס רוטנברג בשנות העשרים במאה שעברה. התחנה שייצרה בסך הכל 60 קילוואט, הופעלה ב - 10 ביוני 1925 וסיפקה חשמל לטבריה והסביבה עד שנת 1932, עם הפעלתה של תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים. ערב קום המדינה היא הופעלה שוב לפרק זמן קצר.

רקע היסטורי

פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, בחר בטבריה, לצד תל אביב וחיפה, להקמת תחנת כוח על אף שהיא לא היתה בין הערים המרכזיות בארץ ישראל. מסתבר שהיו לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה, נעוצה בהקמת תחנת הכוח בנהריים. התחנה בטבריה נועדה לשמש כגיבוי וחיזוק לתחנה שתוכננה בנהריים. הסיבה השנייה קשורה לעובדה שבטבריה , בה היה רוב יהודי, כיהן גם ראש עיר יהודי, יצחק זכי אלחדיף, מה שהקל על רוטנברג למצוא בו שותף לקידום הקמת התחנה בעירו[1].

על אף זאת, גם בטבריה, הייתה התנגדות ערבית, לחשמל ה"יהודי" של רוטנברג, בדומה להתנגדות שהתרחשה, שנתיים קודם, בקרב ערביי יפו, עם הקמת תחנת הכוח הראשונה של תל אביב.

עוד לפני הקמת התחנה, רוטנברג איתר מגרש שהיה בבעלות המופתי של טבריה, עבד אל-סלאם טברי, שהיה מעשירי האזור. יצחק חייט, שהיה ממקימי התחנה ומונה למנהלה, נחלץ לעזרתו של רוטנברג שנתקל בקשיים שהערימו בני משפחתו של המופתי למכירת השטח בגודל שנדרש לרוטנברג. כדי להתגבר על המכשול, גייס חייט שניים מידידיו, שהיו אנשי מפתח בעיר: מושל המחוז, גרו קריצ'בסקי ומהנדס העיריה דאז, יצחק חוט. השלושה ערכו ביקור אצל המופתי והתקבלו כעורכים נכבדים עם קבלת הפנים המסורתית. עוד סיפר חייט ש"בין יתר הדברים, התפתחה השיחה גם בענין המגרש של חוג'ה רוטנברג. המופתי כשלעצמו הושפע משיחה זו. ניצלנו את ההזדמנות שבנו, סודקי אפנדי, נעדר מהבית בגלל לימודיו בקולג' בבירות שבלבנון, כי הוא היה המתנגד העיקרי למכירה, העיסקה נעשתה והמגרש נרשם בטאבו לשביעות רצונו הגמורה של רוטנברג". [2]

העבודות להקמת התחנה החלו בשנת 1924 וננמשכו כשלושה חודשים עד לפתיחה החגיגית שנקבעה ל-10 ביוני 1925, ובה נכחו מושל המחוז הבריטי, ראש העיר, נכבדי המקום ועובדי התחנה. בתום הטקס, רוטנברג נסע לחיפה, להפעלת תחנת הכוח בחיפה וכך, שלוש התחנות הראשונות נחנכו ב-10 ביוני בהפרש של שנתיים ושלושתן יחד ייצרו פחות מ-2 מגוואט. רוטנברג אמנם הפעיל את הדיזלגנרטור של התחנה אך לאחר הטקס, הוא כובה ולא פעל עד סוף השנה בשל התנגדות ערביי טבריה שהסתפקו בחשמל שסופק על ידי הגנרטור הישן של העיריה שסיפק כ - 25 קילוואט. החוזה בין העיריה לחברת החשמל נחתם רק לאחר שאירעה תקלה בגנרטור הישן, שלא ניתן היה לתקנה. חייט שהיה אחראי לפעולת הגנרטור, במקביל לעבודתו בתחנת הכוח של רוטנברג, הואשם כאחראי לתקלה ואף פוטר מעבודתו בעיריה, וזו חתמה על החוזה עם חברת החשמל. מאותה עת, התחנה פעלה עד הפעלת תחנת הכוח בנהריים, ביוני 1932. [3]

היא שבה לפעול למשך כשנה לפני קום המדינה, אך מאז 1948 אינה מייצרת עוד חשמל.

זמן קצר לאחר שהתחנה החלה לפעול, יצחק חייט ורעייתו, מנוחה-מוסיה, עברו להתגורר בקומה השנייה של התחנה, בדירה שגודלה כעשרים מטר רבועים. המשפחה המשיכה להתגורר בדירה גם לאחר שנולדו בה שתי הבנות, תמר וזמירה, והדירה אף שופצה ונוסף לה מטבחון. המשפחה המשיכה להתגורר בה עד שנות השישים. (--) הכתבה של אלי אשכנזי.

בשנות התשעים המבנה שומר ונוסף לו אגף חדש שמשמש את חברת החשמל עד היום למשרדים וקבוצות העבודה במחוז חיפה והצפון של החברה.

תכנון התחנה

על פי העדויות הנפרשות בעבודת המרכז למחקר מורשת הארכיטקטורה של הטכניון בחיפה, עולה כי הארכיטקט אלכסנדר ברוולד תכנן את מבנה תחנת הכוח בטבריה והאדריכל ריכארד קאופמן היה מעורב בתכנון התחנה בשלבים המוקדמים. קאופמן תכנן תחנה כוח מאסיבית אך תכנונו לא התקדם מעבר למספר שרטוטים מצומצם _הפניה לשרטוט. אין עדות להמשך הטיפול בעבודתו והתכנון הועבר לברוולד. צילום של התחנה מופיעה במאמר על האדריכלות של ברוולד שפורם במגזין אדריכלות – Zentralblatt der Bauverwaltung" . קביעת החוקרים בנוגע לזהות המתכנן נשענת גם על מספר שרטוטים בארכיון חברת החשמל ששורטטו במשרד התכנון של החברה וחתומים על ידי מהנדס הבניין שלה – ס.ד. סורסקי. בשרטוטים אלו מופיעה תוספת "על פי הארכיטקטורה של אלכס ברוולד". כמו כן, חתם סורסקי על התכנון הכולל והסופי והוסיף לו הערה: "אלכס ברוולד, ארכיטקט" _הפניה לשרטוט.  הקרדיט המוזר והבדלים הסגנוניים בין אדריכלות התחנה המודרניסטית במובהק, לפרויקטים אחרים של ברוולד שאופיינו באקלקטיקה סגנונית המשלבת מוטיבים אירופאיים עם מזרחיים, הביאו את החוקרים לקבוע שברוולד לא היה מתכנן האתר בפועל אולם מעמדו המקצועי הביא לקבלת ההכרה על התכנון. כנראה שהיה מעורב בפרויקט ונחשף לתכנון של האדריכל ריכרד מנדלסון לתחנת הכוח בחיפה והושפע ממנו. כאשר תכניותיו עברו תהליך עיבוד נוסף על ידי סורסקי, כפי שקרה עם תכניותיו של קאופמן לאתר בחיפה. עיבוד שיצר דמיון מובהק בין תחנת הכוח בחיפה לזו שבטבריה. [4]