משתמש:Oshersa/טיוטה

אהרן ( אלעזר)  בן מניר הוא פייטן   שומרוני,  שחי ככל הנראה בחציה השני של המאה השלוש עשרה. יש עם זאת, כאלה המאחרים את תקופתו עד לתחילת המאה ה 14. בכרוניקות ההיסטוריות השונות, מוזכר בן מניר בתואר  "החכם" (או "השייח"  בשפה הערבית) , וכבן תקופתו של סעד אללה אלכתרי. אין בכרוניקות השונות   אזכור  להיותו בן למשפחת הכהונה. עם זאת, באקרוסטיכון לשירתו – "שירת המצות ליום הכיפור"- מזהה בן מניר  את עצמו,  כ" בן מניר אהרן אלעזר הרבן".  גם בשירה אחרת שלו, גם היא ליום הכיפור – "ביחידאות יהוה אנחנו תפשים" , מזהה עצמו בן מניר, כ"בן מניר הרבן". מאחר ושמות  כמו אלעזר ואיתמר,  היו נהוגים בעיקר בקרב  משפחת הכהנים  האותנטית, כלומר בני אהרן,  ניתן להסיק גם מתוך שמו של בן מניר, כי היה בן למשפחת הכהנים. בצירוף התואר רבן, תואר שניתן עד 1624 רק לבני משפחת הכהנים הדמשקאית, ניתן להניח כי מקורו של בן מניר היה בדמשק.

אמנם מקורו של בן מניר הוא, ככל הנראה בדמשק, אך  מתוך חיבוריו ועדותו על גזילת בית הכנסת "חלקת השדה",  וכן מתוך העדויות ההיסטוריות, נראה כי, בן מניר בילה תקופות ארוכות בשכם, שכן בין הקהילות בדמשק ושכם התקיימו קשרים הדוקים, ונכבדי הקהל נהגו לנסוע מדמשק לשכם ולהיפך.  ככל הנראה, כל עוד ישב בן מניר בדמשק, המשיך להשתמש בחיבוריו בתוארו כרבן.לעומת זאת, בתקופתו בשכם, הושמט ממנו התיאור הרבן  ואף השם אלעזר.

הכרוניקה השומרונית המכונה הכרוניקה החדשה, ( ידועה גם כ"כרוניקת אדלר")  או בשמה המקורי - "ספר הימים", שנערכה בשנת 1900 בידי אב-סכוה בן סעד הדנפי, מספרת כי סיפור גזילת  בית הכנסת המכונה "חלקת השדה" ביד הישמעאלים, התרחשה בימיהם של החכמים ,בן מניר וסעד אללה אלכתרי, ומוסיפה ו"להם  עליה בכות גדלות", כמי שכתבו על המאורע קינות רבות (עם זאת, אין בנמצא אזכור לכך בחיבוריו של סעד אללה אל כתרי) . 

אירוע גזילת בית הכנסת "חלקת השדה" מתואר  בכרוניקות השונות מספר פעמים. תחילה נגזל המקום בידי הנוצרים ההופכים אותו למקום עבודתו של ישו, ולאחר מכן בידי הישמעאלים. מושל בשם "ירק", מוצב בשכם , אותו מתארים השומרונים, כ"רשע גדול מבני קיין", וככזה, שהציק לשומרונים רבות. "ירק"  גוזל את בית הכנסת,  מיד הנוצרים והופכו למסגד "אלחצ'רה" ( "הירוקה" – על שמו שלו ) . מאוחר יותר, מסופר בספר  התולידה - כרוניקה היסטורית אחרת, כי אותו "ירק" נהרג בידי מתנגדיו, על ידי גרירתו בשלשלאות. בית הכנסת שב לידי השומרונים, ששבים להתפלל בו "כימים הראשונים". אך המזל לא מאיר לזמן רב, ולאחר מספר שנים בית הכנסת, נגזל שוב בידי המוסלמים , והופך למסגד של קבע.

הדעות חלוקות, באם לגזילה הראשונה או השנייה , מכוון  בן מניר בשירתו "אהיה אשר אהיה" ליום הכיפור. כך כותב הוא בבית ה' :

"...חלקת השדה

אשר היתה כלילך

מקנת אביך יעקב

הקימה מבגללך

ובנה יתה על שמך

ושמה מורשה לך

הוצאת מידך

ברבות פעלך

וברבות חטאך..."

שירת המצוות של בן מניר ליום הכיפור -  "בנפש מנירה" , מונה את תרי"ג המצוות בתורה, וחלוקתן הרעיונית למצוות "עשה" ומצוות "אל תעשה". רבות נכתב על נושא תרי"ג המצוות, ומה שבין תרי"ג המצוות במניינן ביהדות לבין מניינן בחיבורים השומרוניים, בין השאר, בחיבורו המפורסם של בן מניר.  מניין תרי"ג המצוות, מוזכר עוד קודם לתקופתו של בן מניר, על ידי "יוסף אל עסכרי" (יוסף בן שלמה מהכפר עסכר, בן המאה ה 11/12 ) בחיבורו ההלכתי "אל כאפי" , ואחריו, על ידי המחבר הדמשקאי, אברהם הקבצי  בן המאה 16, בחיבורו "סיר איל קאלב" ( "הלכות הלב").  פרופ' מנחם הרן טוען (מניין המצוות להרמב"ם בפירוט שומרוני – ארץ ישראל:מחקרים – 1965 –עמ' 160-169 ), כי מניין המצוות המוזכר על ידי בן מניר, מקורו במניין התרי"ג שנקבע על ידי הרמב"ם,  הן בשל המניין עצמו, והן בשל סדר המצוות. בשבתו בדמשק – שהיוותה למקום מפגש בין העדות שומרונית ויהודית, כך טוען הרן, נחשף בן מניר  למקורות היהודיים, ולפולמוס שהיה סביב הרמב"ם, ומכאן מקורו של החיבור ב"שירת  המצוות". אין זה מקרה, כך הוא קובע, שגם אברהם הקבצי, שמקורו אף הוא בדמשק, חיבר חיבור באותו הנושא.  דעה דומה על חיבורו של אברהם הקבצי, משמיע גם אברהם ש' הלקין (תרי"ג מצוות אצל השומרונים" ספר זכרון לכבוד פרופ' יצחק יהודה גולדציהר ז"ל, ירושלים תשי"ח, 91-93). שתי קביעות אלה, גרמו לחשיבה כי אכן, מקורו של מניין תרי"ג המצוות הינו בחיבורים יהודיים.  ואולם, למרות שני אלה, קובעת אילה ליונשטם  (עיונים בספרות השומרונית ובספרות הקראית  האקדמיה ללשון עברית – תשס"ח– לשאלת תרי"ג מצוות אצל השומרונים-  עמ 148 ) כי  חלוקת תרי"ג המצוות אצל השומרונים, הינה  מקורית עצמאית (כבר אצל יוסף אל עסכרי) ושונה מזו הנהוגה ביהדות. למרות האמור, אין בכך אולי בכדי לסתור את דבריו של הרן, בנוגע לחיבורו של בן מניר.

בן מניר אחראי לכמה מהחיבורים היפים והמוכרים ביותר, הנאמרים בימינו בבתי הכנסת השומרוניים. מלבד אלה המוזכרים מעלה, יש ביניהם את:

1.      "אלהי אברהם בן תרח", והבית היפהפה הנספח אליו - "שמעו נא ממללי"  – לשבת צמות מועד הפסח – פיוט המספר על חשבון האמת, על משמעות ה"צמות" ( מפגש) ועל המפגש בין משה לאהרן, אחר 60 שנות פירוד.

2.      "אלהי אברהם דבקן ברחמיך " – פיוט מסוג "כימי" לשבת השישית משבע שבתות העומר.

3.      "מראש גבעת התורה" – פיוט הנאמר ב"שבת עמלק" - השבת השישית מבין שבע שבתות השבועות, ומספר את סיפור המלחמה של ישראל בעמלק.

4.      "בנור מניר כל לב" -  פיוט מסוג "חלק"  ליום הכיפור, שם מקונן הוא, בין השאר , על אבדן בית הכנסת. כך הוא כותב :

"אזלת כנשתה מנן ,אה מגיפתה לארכיה;

אזלת כנשתה מנן, אה מגיפתה תליה;

לו לא אנחנו ממרים, מתקראים סרוחיה;"

5.      "בנור מניר מופע"   ונספח לו בית "אקראו" - בית מסוג "חלק" ,נוסף ויפהפה , מלא דברי תוכחה   ליום הכיפור.

זקני העדה השומרונית לאורך הדורות, ידעו לספר כי בערוב ימיו, פקד את בן מניר גורל קשה,  והוא אוסלם מאונס.  לסיפור זה, אין סימוכין באף אחת מהכרוניקות ההיסטוריות המצויות בידינו כיום, אך יש להניח כי יש בהשתרשותו  לאורך הדורות, בעיקר בנוגע למחבר חשוב שכזה, כדי להוכיח על אמיתותו.  הסיפור המלא, בפי זקני העדה הוא, כי בן מניר התאסלם למראית עיין, אך המשיך בסתר  לשמור אמונים לדת אבותיו.  ייתכן שישנה רמיזה לסיפור המדובר, במנהגם של המעתיקים  להוסיף לכותרת חיבוריו את התוספת " יסלח לו התדיר" או כפי שהוסיפו אחרים " ויכפר לו מה חטא מנו" .  האם יש אמת בסיפור , או שמה בדיה שנשמרה לאורך הדורות ?  לאלהים הפתרנים.  החכם בן זמננו רצון בן בנימים צדקה הצפרי כתב עליו, בפיוט מסוג כימי, לשבת מועד חג הסכות:

"והכהנ בן מניר אהרן

עבד רב פני החנון;

אבל אמרו עליו במימרון

כי הוא עזב דת ישרון;

אלא לבי לא האמן לדברון

כי איש כזה בעל טב פתרון;

לא יבגד מהר בדתו;"