משתמש:PaulF/חסידות ראדזין

חסידות איזביצא - ראדזין ידוע היום יותר בשם חסידות ראדזין. החסידות נתייסדה ע"י הרב הקדוש רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, מח"ס מי השילוח על התורה וש"ס. רבי מרדכי יוסף היה תלמידו של רבי שמחה בונם מפשיסחא, לאחר פטירת רבו היה תלמיד חבר של רעו וידידו רבי מנחם מנדל מקוצק. בשנת ת"ר לאלף הששי, פרש רבי מרדכי יוסף מקוצק, והתחיל לנהל אדמורו"ת בעצמו. בתחילה ישב תקופה קצרה בטומשוב, ולאחר מיכן עבר לאיזביצא, על שמו נודע עד היום הזה, "הרבי מאיזביצא".

תולדות חסידות ראדזין

כאמור, מייסד החסידות היה הרב הקדוש רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, מחבר ספר מי השילוח, שני חלקים. התייסדות החסידות היתה בשנת ת"ר, עליו מבואר בזוהר הקדוש שיפתחו אז שערי החכמה. רבי מרדכי יוסף נפטר בז' טבת שנת תרי"ד, ומנוחתו כבוד בעיר איזביצא. בין גדולי תלמידיו המפורסמים נמנו רבי יהודא ליב איגר מלובלין, מחבר תורת אמת ואמרי אמת, ורבי צדוק הכהן מלובלין, מחבר פרי צדיק ועוד.

עם פטירת רבי מרדכי יוסף, ה"מי השילוח", נתפלגה החסידות, חלק מן החסידים מינו עליהם את רבי יהודא ליב איגר מלובלין לרבם, והתחילו לנסוע אליו ללובלין. בין חסידים אלו נמנה גם ידידו ורעו של רבי יהודא ליב, והוא רבי צדוק הכהן, שנסע אליו כתלמיד חבר. אולם מרבית חסידי איזביצא המשיכו לנסוע לאיזביצא אל בנו בכורו של המי השילוח, והוא הרב הקדוש רבי יעקב ליינר מאיזביצא, מחבר ספרי "בית יעקב" על התורה, ו"ספר הזמנים" על המועדים. רבי יעקב מאיזביצא, ה"בית יעקב", ניהל את העדה באיזביצא, ולימים עבר לראדזין. בימיו גדל העדה בכמות, כי רבי יעקב ניהל בנועם ובחמלה את חסידיו, וקירב אליו כל הבאים בשערי ביתו. נפטר בט"ו באב שנת תרל"ח בעיר דרוזגניק שבמדינת ליטא, ומנוחתו כבוד בעיר רוטניצא, שעל יד דרוזגניק.

לאחר פטירת ה"בית יעקב" עברה ההנהגה לידי בנו בכורו, הרב הקדוש רבי גרשון חנוך העניך ליינר, בעל ה"ארחות חיים". רבי גרשון העניך חיבר ספרים רבים, ביניהם "סדרי טהרות", "סוד ישרים" על התורה ועל המועדים, "תפארת החנוכי" על הזוהר הקדוש, "דלתות שער העיר" על עירובין, "ארחות חיים" על צוואת התנא רבי אליעזר הגדול. על שם האחרון נודע בקרב חסידיו, בעל ה"ארחות חיים". בימי ה"ארחות חיים" התחדשה ההנהגה הסוערת, שדמה יותר להנהגת סבו ה"מי השילוח" מאשר להנהגת אביו ה"בית יעקב", ואף הרחיק חסידים רבים שהיו ותיקים אצל אביו.

רבי גרשון העניך נתפרסם בעולם גם ע"י חידוש מצות התכלת בציצית, שעמל עליה שנים רבות, בנוסעו לאיטליה הרחוקה. הוא חיבר על ענין זה שלשה ספרים נרחבים, ושמם "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת", ו"עין התכלת". מצות התכלת נפוצה בעיקר בקרב חסידיו, שנמנו אז כשנים עשר אלף, כעדותו בהקדמת ספרו "פתיל תכלת". גם קבוצה גדולה של חסידי ברסלב הטילו אז תכלת בציציותיהם. המנהיג של חסידי ברסלב באותם הימים, מצא לזה רמז בדברי רבי נחמן מברסלב, שרמז על שנת תרמ"ח, כשנת אתחלתא דגאולה, ובאותה שנה מצא ה"ארחות חיים" את דג החלזון בים התיכון. בעיצומו של סערה גדולה זו נסתלק ה"ארחות חיים" לעולמו, בד' טבת שנת תרנ"א, והוא בן נ"ב שנה בלבד. מנוחתו כבוד בראדזין.

ממשיכו בקודש היה בנו יחידו, הרב הקדוש רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין, בעל ה"תפארת יוסף". הוא שינה מדרכי אביו וניהל את עדת החסידים ברוך ובחמלה, ובימיו נתרבו ספסלי ביהמ"ד בצורה מאוד נרחבת. בזה דמה לאביו ה"ארחות חיים", שגם הוא שינה מדרכי אביו ה"בית יעקב", באופן הנהגתו. בימיו התערבה חסידות ראדזין בקרב החסידויות בפולין, לעומת ההרחקה היחסית של החסידות בימי אביו. ה"תפארת יוסף" היה מנהיג נערץ בפולין, והיה מעורב ביסוד תנועת אגודת ישראל, ואף שימש כסגן הנשיא של האגודה עד סוף ימיו. חסידי ראדזין דבקו בו בעוז, והוא הדריך אותם באהבה ובחמלה, מתוך מסירות נפש. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לגור בוורשה הבירה, ומשם המשיך לנהל את עדת חסידי ראדזין, על אלפי חסידיה. נפטר בכ"ו שבט שנת תרפ"ט, ומנוחתו כבוד בוורשה הבירה.

אחרי פטירתו עברה ההנהגה לבנו יחידו, הרב הקדוש רבי שמואל שלמה ליינר מראדזין. הנהגתו היתה דומה להפליא לזה של סבו ה"ארחות חיים", דרך של תקיפות וחריפות. בימיו הורחקו חסידים רבים, וכמו כן נסגרו כמה שטיבלך ע"י הרבי בעצמו, שהרחיק חסידים רבים מהחסידות מכיון שסבר כי אינם מתאימים להנהגתו. הוא היה רגיל לומר, כי דברים רבים לימדו בבית מדרשם של צדיקי "איזביצא - ראדזין", אבל להונות עצמו ואחרים, ועוד באיצטלא של השם "איזביצא - ראדזין", זה ודאי שלא לימדו בבית מדרש של "איזביצא - ראדזין". גודל חריפותו ועמדתו האיתנה התגלה במיוחד בשנות השואה האיומה, כשלחם מלחמת חרמה בנאצים הארורים ימ"ש. הוא לא נכנע לאף אחד, ואף המריד את שומעי לקחו נגד הנאצים. הוא בעצמו ניסה לארגן קבוצות של יהודים להלחם בנאצים, והוא עמד בראשם. יהודים רבים הצליחו לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים אודות שיטתו ועמדתו האיתנה. אולם בסוף הגיעו אליו הגרמנים, ותפסו אותו, ורצחו אותו בכ"ט אייר שנת תש"ב, בגיטו וולדובה. אף באמצע הוצאתו להורג, המשיך לעודד יהודים רבים למרוד ולהילחם בנאצים, והוא בעצמו הסתובב ובעט ברוצחיו, ואף ירק בפניהם, בגאוה ובעוז. לאחר רציחתו, באו חסידיו בלילה וקברו אותו בבית העלמין שבוולדובה.

אחרי השואה הכתירו חסידי איזביצא-ראדזין את הרב הקדוש רבי אברהם ישכר אנגלרד מראדזין, שהיה חתנו של ה"תפארת יוסף", וגיסו של הרב הקדוש רבי שמואל שלמה מראדזין. ניהל את העדה לפני השואה יחד עם גיסו האדמו"ר, ושימש כנשיא וראש רשת הישיבות של חסידות ראדזין, שמנתה כשבע סניפים בעיירות שונות בפולין. לפי מסורתם של ותיקי החסידים, רבי שמואל שלמה הוא זה שמסר לידי רבי אברהם ישכר את שרביט ההנהגה, לפני רציחתו עקד"ה, ולכן בחרו בו חסידי ראדזין כרבם ומורה דרכם, ממשיך שושלת הקודש של איזביצא - ראדזין. בימיו התחדשה הפעילות של חסידות ראדזין ביתר שאת, ביסדו בתי מדרש לחסידי ראדזין בערים רבים בארץ ישראל. בין הערים האלו הם ירושלים, בני ברק, תל אביב, חיפה, פתח תקוה, וחולון. אף מסר נפשו להקים מחדש את ישיבת סוד ישרים בעיה"ק ירושלים. כמסורת חסידות איזביצא - ראדזין, גם רבי אברהם ישכר שנה מאוד מקודמו רבי שמואל שלמה, בזה שניהל את העדה ברוך ובחמלה, ואף קירב יהודים רבים מכל החוגים תחת השפעתו. רבי אברהם ישכר לא חילק בין חסידים ותיקים לבין יהודים פשוטים אשר לא הלכו דווקא בלבוש חסידי, והוא התייחס לכל אחד ואחד כיהודי אמיתי. גם אלה התייחסו אליו כאל רבם ומורה דרכם, וכולם כאחד הרגישו קירבה יתירה אצלו, וחשו את אהבתו אליהם כאל בן יחיד ממש. נפטר בשיבה טובה בכ' תשרי תשס"ו, ומנוחתו כבוד בחלקת הרבנים שבהר המנוחות בירושלים.

אחרי פטירתו הכתירו חסידי ראדזין את בנו רבי שלמה יוסף אנגלרד מראדזין לממשיך שושלת הזהב של איזביצא - ראדזין. [4]

קישורים חיצוניים

.