משתמש:Pcati/פרוטוקול איסטנבול
פרוטוקול איסטנבול הוא מדריך לחקירה אפקטיבית ולתיעוד של עינויים ושל יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל. הפרוטוקול התקבל ב-1999 על-ידי האומות המאוחדות כסט כללים מנחים לתיעוד עינויים.
על פי הכללים המנחים בפרוטוקול מתבצעות הערכות לאנשים שעברו עינויים. הממצאים בהערכות אלו משמשים בחקירות של תלונות על עינויים ויכולים לשמש כראיות בהליכים משפטיים ולסייע לגופי החקירה במקרים של עינויים.
רקע ומטרות
פרוטוקול איסטנבול מספק קווים מנחים לאנשי רפואה, בריאות הנפש ועורכי דין המעוניינים לבדוק ולקבוע האם אדם מסוים עונה, ולדווח על הממצאים לבית המשפט או למנגנון בדיקה אחר.
הפרוטוקול מפרט סטנדרטים ותהליכים בינלאומיים מוכרים לגבי תיעוד והכרה בסימפטומים של קרבנות עינויים, בכדי שהתיעוד יוכל לשמש אחר כך כראייה משפטית.
המעמד המשפטי של הפרוטוקול
פרוטוקול איסטנבול נוסח במשותף במשך שלוש שנים על-ידי 75 מומחים מתחומי המשפט, הרפואה וזכויות האדם. את ניסוח הפרוטוקול יזמו קרן זכויות האדם של טורקיה (HRFT) והסניף האמריקני של ארגון רופאים לזכויות אדם (PHR USA). בניסוח השתתפו יותר מ-40 ארגונים, דוגמת המועצה הבינלאומית לשיקום קרבנות עינויים (irct).
מבחינה משפטית, פרוטוקול איסטנבול הנו מסמך בלתי מחייב. יחד עם זאת, המשפט הבינלאומי מחייב ממשלות לחקור ולתעד מקרי עינויים וצורות אחרות של יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל ולהעניש את המענים באופן אפקטיבי וחסר פניות. פרוטוקול איסטנבול מסייע לממש את המחוייבות הזו.
הפרוטוקול פורסם על-ידי נציבות זכויות האדם של האו"ם ותורגם לשש שפות.
היסטוריה
הרעיון לכתיבת הפרוטוקול עלה מצרכים שנבעו מהעבודה היום-יומית של קרן זכויות האדם של טורקיה עם קרבנות עינויים ומסוגיות שעימן התמודדו מומחים לתיעוד פורנזי בטורקיה. באופן ספציפי, המפגש הראשון לעבודה על הפרוטוקול שהתקיים ב-1996, נגע לסוגית מותו של באקי ארדואן, שעונה על-ידי שוטרים בטורקיה ונפטר כתוצאה מהעינויים שלוש שנים קודם לכן. ארגוני זכויות אדם בטורקיה טענו כי חקירת מותו של ארדואן טויחה.
באקי ארדואן נפטר בבית חולים אליו הועבר לאחר עשרה ימים במשמורת. נתיחה שלאחר המוות שביצעו הרשויות הצביעה על כך שהוא נפטר כתוצאה משביתת רעב, אולם בשל החשדות החליטה הסתדרות הרופאים הטורקית להפיק דו"ח אלטרנטיבי המצביע על כך שארדואן נפטר כתוצאה מעינויים שעבר.
הכרה בינלאומית בפרוטוקול
פרוטוקול איסטנבול נשלח לנציבות זכויות האדם של האו"ם באוגוסט 1999. הן העצרת הכללית של האו"ם והן מועצת זכויות האדם של האו"ם המליצו למדינות להשתמש בפרוטוקול ככלי למאבק בעינויים.
ב-2003 הדגיש הנציב המיוחד של האו"ם לענייני עינויים את חשיבותו של פרוטוקול איסטנבול ככלי שייסייע למדינות לפתח מנגנוני בדיקה עצמאיים ובלתי תלויים של עינויים, כמו גם שירותים פורנזיים עצמאיים שיסייעו בגיבוש הערכות פורנזיות.
ב-23 באפריל 2003 ציינה מועצת זכויות האדם של האו"ם, בהחלטה שנוגעת לזכויות אדם ומדע פורנזי, את הפרוטוקול ככלי יעיל למאבק בעינויים. כמו כן התייחסה המועצה לחלקו של הפרוטוקול בגיבוש מנגנוני חקירה עצמאיים שייסייעו במניעת עינויים.
בנוסף להכרה מהאו"ם, פרוטוקול איסטנבול מאומץ גם על-ידי מספר גופים איזוריים: הנציבות האפריקאית לזכויות אדם התייחסה לפרוטוקול בעצרת ה-32 שלה באוקטובר 2002. במפגש צוין כי כל ההאשמות בעינויים וביחס בלתי אנושי, אכזרי או משפיל צריכות להיבחן באופן אפקטיבי, חסר פניות ולפי הקווים המנחים של הפרוטוקול.
האיחוד האירופי התייחס לפרוטוקול במסמך קווים מנחים של האיחוד לגבי עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל במדינות שלישיות. המסמך אומץ על ידי הפרלמנט של האיחוד ב-2001.