משתמש:RonitMP/טיוטה

יצחק מאירי (7 בנובמבר 1923 – 7 ביולי 2020 ) היה מתמטיקאי מחונן, פעיל ציוני, חבר מחתרת "החלוץ" וממקימיה ומייסדיה של יחידת 8200 של חייל המודיעין בצה"ל (יפתח ריבוע על יחידה 8200) היה אחראי על הבאת המחשב הראשון לצה"ל (שהיה הראשון בישראל) והיה הראשון ללמוד ולעבוד עליו.

(https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C) 

ביוגרפיה יצחק מאירי נולד ב7 לנובמבר 1923 בבגדד, למשפחה דלת אמצעים. הוא גדל בבית עם עוד 3 אחים. אחות, שהייתה מבוגרת ממנו בשנתיים ושני אחים שנולדו אחריו. אביו החזיק חנות למכירת תמונות ומסגרות ואימו עקרת בית. עד אמצע 1941 משפחתו התגוררה בבית אחד עם משפחה נוספת בסביבה מעורבת יהודית-ערבית. בגיל צעיר נשלח יצחק ללמוד ב“חדר“ ונשאר ללמוד שם עד גיל 8. ב-”חדר“ למד תורה, נביאים וכתובים (עם הניגון הבגדדי המיוחד), ערבית, אנגלית וחשבון. באוקטובר 1931, כשהיה בגיל 8, ולמרות מצבם הכלכלי הקשה של הוריו, נכנס לבית הספר היהודי היוקרתי "שַמַּש" שהלימודים התקיימו בו בתשלום. (בית הספר "שַמַּש" תואר על ידו כך: בית הספר הוקם בתרומת יהודי עירקי ונקרא על שמו. הוא הכיל חצר גדולה מאד ומסביבה כתות. בקומתו הראשונה למדו בכיתות עממי ומאחורי כתות אלו שכנו אולמות תפילה. בקומה השניה עמד בית הספר התיכון שייעודו היה להכין לבגרות הבריטית - London Matriculation. בית הספר היה מאובזר בציוד המתקדם ביותר. היתה שם מעבדה גדולה לפיזיקה ולכימיה; והיה גם אולם גדול להצגות שקירותיו היו מכוסים בתמונות גדולות מספרי התנ“ך. הוא התקיים בחסות ה- Anglo-Jewish Association שמרכזה בלונדון. בבית הספר העממי, לימוד המקצועות היה בשפה הערבית; ובתיכון הלימודים התקיימו באנגלית - לרוב ע“י מורים שנשלחו מאנגליה.)

יצחק למד בבית הספר העממי חמש שנים בלבד (בשל יכולותיו המופלאות, מנהל בית הספר הציע להקפיץ אותו ארבע כיתות, אך התנגדותו של אביו מנעה זאת והוא הוקפץ פעמיים בלבד כדי לשמור על פער גילאים סביר בינו לבין שאר ילדי הכיתה).

ביוני 1936 יצחק עבר בהצלחה את המבחן הארצי של משרד החינוך העירקי (שבלעדיו לא ניתן היה לגשת לבית-ספר התיכון). בשנה השלישית שלו בבית-הספר הוא למד עברית ישראלית בספר מקרא מארץ-ישראל ע“י מורה שנשלח משם. אחרי שנה זו אסרה הממשלה העיראקית את לימוד השפה העברית מחוץ לתנ“ך ואת המורה לעברית הגלתה בצורה גסה לארץ-ישראל דרך ירדן.

   בתיכון ”שמש“ למד יצחק 4 שנים - עד סוף יוני 1940. בסוף שנת הלימודים הראשונה בתיכון,  נהוג היה לעשות מבחן תחרות במתמטיקה.

את התחרות עבר בהצלחה מדהימה ובשל כך, בנוסף לפרס הרגיל, זכה גם לקבל פטור מתשלום שכר הלימוד לשנים הבאות. בתום השנה השלישית הוא נבחן במבחן הארצי של חטיבת הביניים של משרד החינוך העירקי (שבלעדיו אסור היה להמשיך בלימודי הבגרות וצריך היה גם מינימום של שנתיים להמתין אחריו כדי לגשת למבחנים הרשמיים של הבגרות העירקית - דרך בית-ספר בלבד ולא אקסטרנל). לציין שללא תעודת הבגרות העירקית, היה חייב להתגייס לשרות החובה של הצבא העירקי. במבחן של חטיבת הביניים קבל יצחק את הציון הגבוה ביותר מכל נבחני המדינה. שנה לאחר מכן, עבר בהצטיינות את מבחן הבגרות הבריטית (London Matriculation) - דרך השגרירות הבריטית בבגדד במקצועות: אנגלית, ערבית, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. כדי להשיג את תעודת הבגרות העירקית היה צריך לעבור לבית-ספר אחר (יהודי, בשם ”ההכנה העממית“). לדבריו, בכל שנות בית-הספר, למד בעיקר מתוך סקרנות ולא היה לו עניין להתחרות עם תלמידים מצליחים בכתתו ותמיד היה הראשון בכתה בהישגיו. בבית-הספר האחרון הוא התוודע לשני מקצועות חדשים: זואולוגיה ובוטניקה. לבגרות העירקית היה אמור להבחן בסוף יוני 1941, אבל ב-2/6/41 התרחש פוגרום על יהודי בגדד. (הפרהוד https://he.wikipedia.org/wiki/) הרבה יהודים נהרגו באותו יום. הרבה בתים של יהודים נפרצו נבזזו או נשרפו. למזלו, הוא ומשפחתי הצליחו להנצל כאשר הספיקו לברוח מביתם ברגע האחרון לפני שנפרץ ונשדד. הם יצאו חסרי-כל ובלבוש דק מביתם. באותו חודש, הצבא הבריטי הכניס את הלגיון הירדני לעשות סדר בבגדד והשלטון בה התחלף.

   בעקבות זאת, נידחו כל המבחנים הארציים של הבגרות הממשלתית לחודש ספטמבר 1941. לבחינות האלו הוא ניגש ללא ספרי לימוד וללא מחברות להרצאות והתוצאה היתה שהצליח והיה שוב הראשון בעירק. 

אחרי הפוגרום המטלטל עברה משפחתו לגור בסביבה יהודית בבגדד.

יצחק שאף בילדותו להיות פיזיקאי; אך במציאות של אז לא יכול היה להמשיך בלימודיו באנגליה - על חשבון ה- Anglo-Jewish Association בשל מלחמת העולם השניה שהתחוללה באירופה ולכן הלך לעבוד במשרד הרכבת בבגדד, שהיה בניהול בריטי. הוא עבד שם במחלקה המרכזית לסטיסטיקה, שם היתה לו גם מכונת חישוב חשמלית אמריקאית. תוך כדי עבודתו הוא למד בצורה עצמאית מתימטיקה גבוהה וספרות אנגלית (דרך Walsey-Hall, Oxford). ועשה זאת בעזרת המכון ללימודים גבוהים בהתכתבות דרך דואר אויר. את הספרים הזמין הישר מאנגליה בתשלום פשוט בדואר - דרך קניית קופונים (של מטבע בריטי, בערכים שונים של לירה סטרלינג) ושליחת המכתבים בדואר אויר.

   בסוף יוני 1946 נבחן יצחק בבגדד - דרך השגרירות הבריטית - לקראת תעודת ה- Intermediate של אוניברסיטת לונדון ועבר את המבחנים בהצטיינות בארבעה מקצועות:  ספרות אנגלית, ערבית קלאסית (בתור ”אסיאתי“ הורשה לקחת את זה במקום לטינית או יוונית), מתמטיקה טהורה ומתמטיקה שימושית (=מכניקה - היסוד של הפיזיקה- מורכבת מסטיסטיקה, דינמיקה, הידרוסטטיקה והידרודינמיקה).
   בסוף יוני 1947 הוא נבחן בבגדד - שוב דרך השגרירות הבריטית - לקראת תעודת ה- B.A של אוניברסיטת לונדון. 

הוא עבר את המבחנים בהצטיינות בשלושה מקצועות: ערבית קלאסית, מתמטיקה טהורה ומתמטיקה שימושית, וקיבל את תעודת ה- B.A שלו ב- First Devision Pass. לציין שבכל מקצוע בו נבחן, הבחינה נערכה שלוש פעמים ובמשך שלוש שעות בכל פעם. כך היה גם במבחני ה-External של אוניברסיטת לונדון. באותו זמן גם לימד מס' מקצועות, סטודנטים וכתב את ספר הלימוד המתקדם במכניקה, שאיתו אף לימד סטודנטים שהתקשו ללמוד את המקצוע. כשהתכוון שוב לנסוע לאנגליה להמשך לימודיו, אסרה הממשלה העירקית את יציאת היהודים מעיראק ובלית ברירה נאלץ לחכות לנס. הנס הזה הגיע בהתרת העליה ההמונית מסוף שנת 1950 ובתעודת מעבר (בעזרת האמריקאים). יהודי שרצה לעלות ארצה, נדרש לוותר על הנתינות העירקית. הוא עשה זאת ; ומיד פוטר מעבודתו. את יציאתו מעירק עיכבה המשטרה העירקית בתירוצים מגוכחים - מחשש שיתגייס ל-צ.ה.ל. (כמה שנים לפני עלייתו ארצה היה חבר בתנועת המחתרת הציונית ”החלוץ“), אבל שוב, בשל לחצים אמריקאים הותר העיכוב שלו ושל כמותו. ביום 19/2/51 עזב יצחק את בגדד בטיסה הישירה הראשונה מבגדד ללוד ( הטיסות שיצאו קודם נחתו בקפריסין). הוא התגייס לצ.ה.ל ב- 14/3/51 לאחר שהספיק לבקר בחיפה, תל-אביב, ירושלים וכפר-סבא. הוא הספיק גם לבקר את קרובי משפחתו שעלו לפניו, כמה מידידיו וגם את המורה היקר שלו לפיזיקה וכימיה בתיכון.

את הטירונות עבר יצחק (בגיל 27 ובפרופיל רפואי 97) במחנה “צריפין“ יחד עם קיבוצניקים צעירים בני 18 שעשו עליו רושם חיובי מאד. בתום הטירונות כבר למד לדבר עברית ברמה גבוהה ולאחר כמה ימים ומספר ראיונות נשלח ליחידה המסווגת שבה נשאר 30 שנה - עד ליציאתו לפנסיה. בתחקיר הראשון שנעשה לו, נדהם מפקד היחידה לשמוע ממנו שכבר בבגדד, היכן שעבד, הספיק לראות ציוד מיחשוב של I.B.M . הוא צייר למפקד היחידה את כרטיס ה- I.B.M עליו עבד על 80 טוריו ופינתו השמאלית העליונה הקטומה. ביחידה עבר יצחק מהר לעבודה במחקר שעיקרה מחקר מתמטי.

   ב-11/5/61 קבל יצחק את ”פרס בטחון ישראל“ מידי דוד בן-גוריון שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון בעקבות פענוח צופן אניגמה מסובך בעל שבעה נעלמים - אותו הצליח לפענח ושאותו לא צלח אף אחד לפניו.

בסוף שנות החמישים נבנה המחשב הראשון במכון ויצמן ברחובות (מחשב WEIZAC). מחשב זה נבנה מיד לאחר שכמוהו נבנה כבר אחד ב-ארה“ב. תוך כדי בנייתו למד יצחק לתכנת ולעבוד עליו. היחידה שלו היתה בזמנו הראשונה בארץ שהחזיקה ציוד I.B.M למיחשוב והיתה הראשונה מכולם שהשתמשה במחשב. עם הזמן, מחשב ה- WEIZAC נסתם לגמריי והיה צורך דחוף למחשב חדש וגדול יותר. חברת I.B.M לא האמינה אז במחשבים ולא עבדה על פיתוחם וכמה מהמנדסים שלה אף עזבו אותה לטובת חברת PHILCO שייצרה מכונות כביסה באותו זמן. הם שכנעו את בעלי החברה לעבור לייצור מחשבים ואכן, באותו הזמן יצאו לשוק הטרנסיסטרים הקטנים אשר החליפו את המנורות הגדולות פולטות החום והחברה החלה לעבוד על זה. ואכן, בשנת 1960 קנה משרד הביטחון את המחשב הראשון מחברת PHILCO -מחשב בשם TRANSAC והמתקן הראשון למחשבים נבנה במחנה השלישות ברמת-גן, שם נוסדה יחידת ממר“מ למחשבים. אחרי זמן מה התעשתה חברת I.B.M. ועברה לייצור סדרת המחשבים שלה. בממר“מ עברו מהר מאד למחשבי I.B.M שפיתחו בצורה יפה ואמינה את אמצעי האיחסון. זמן רב עבדה יחידת המודיעין של מאירי במחשבי ממר“מ - כמו שאר גורמי צ.ה.ל ומשרד הביטחון.

   בשנת 1969 גילה מאירי - דרך הספרות המקצועית - שחברת I.B.M הוציאה לשוק מחשב מדעי חדש והיא מוכרת/משכירה אותו במחיר הפסד וכל זאת - כדי לשבור חברה אמריקאית חדשה שיצאה לשוק עם מחשב מדעי מתחרה. כשעלה על הידיעה הזו; הוא יזם את הבאת המחשב הזה ליחידתו. המשימה לא היתה קלה ומלאה בהתנגדויות מכל עבר, אך הוא צלח אותה בהצלחה ואכן, מחשב ה-I.B.M שהגיע לארץ היה הראשון בחיל-המודיעין ויחידתו היתה הראשונה בצ.ה.ל. שתפרוש מממר“מ ותעבוד עליו.
   בזמן שרותו בצ.ה.ל. נסע מאירי  שלוש פעמים ל-חו“ל בשליחות המדינה, בדרכון שרות. הוא סיים את שרותו בדרגת סא“ל ויצא לפנסיה ביום 31/10/81. 
   

צירוף מקרים נדיר בחיים ! (במכתב שכתב יצחק מאירי)

  " כמעט שנתיים לפני עלייתי ארצה, עזב ’דוד‘  חברי מתיכון ”שמש“ את עירק בדרכון עירקי לאחר שהפקיד במזומן אלפיים דינר. מטרתו היתה ללמוד ולהשתקע בבריטניה.  התכתבתי אתו כל הזמן, הן בעירק והן בישראל לאחר עלייתי. יום אחד כתב לי שהוא פגש ערב אחד בלונדון את ’אמיל מרמורשטיין‘ שהיה בתקופה מסויימת מנהל בית-הספר התיכון "שמש“ בבגדד וגם מורה לאנגלית בכתה שלנו. באותו מפגש דברו עלי הרבה. אחרי שקבלתי מדוד חברי את הכתובת של ’אמיל מרמורשטיין‘ (ב-B.B.C לונדון - בתור אחראי על המחלקה הערבית והפרסית), כתבתי לו מכתב וקבלתי ממנו ב- 7/9/51 מכתב תשובה מרגש על נייר של ה- B.B.C.

להלן קטעים מתורגמים ממכתבו אלי:

   ”היתה לי גאוה והנאה מיוחדים בכתה שלכם..... ביקור או מכתב מאחד מכם תמיד מצליח להעלות תמונה של פנים ומוחות לוהטים על מפתן הנאורות.... בתמונה הזו עומד בולט ילד קטן מאד עם פנים מלאים חיים ולהט ועם ראש מתמטי יוצא מהכלל“.
   כך תיאר אותי. בסוף מכתבו הציע לי לקבל עזרה מידיד ותיק שלו (מאוניברסיטת קמברידג‘ - מתמתיקאי מרשים ובחור טוב מאד) ד“ר גיליס ממכון ויצמן ברחובות.
   כאשר הגעתי ליחידתי בסוף מאי 1951, היה ’מאיר שפירא‘ מפקד היחידה. לפניו פיקד עליה ד“ר גיליס הנ“ל; והוא היה מגיע ליחידה בכל יום שישי  להתייעצות בענייני עבודה. לד“ר גיליס זה הראיתי את המכתב שקבלתי מחברי, ’אמיל מרמורשטיין‘. הוא התרגש מאד; וביקש ממני להראות את המכתב ל‘מאיר שפירא‘. מאז הפכתי לבן בית, ואני בקושי ארבעה חודשים ביחידה! "

מותו מאירי נפטר ב-7/7/20 בגיל 96 ונקבר בבית הקברות האזרחי "מנוחה נכונה, שבכפר סבא. (תמונה של הקבר)

חייו האישיים מאירי נישא לבחירת ליבו - סגולה (ויולט) שהרבני - (תמונה של אמא) ציונית שהיתה אף היא חברה בתנועת החלוץ וברחה מבגדד. ב-25/10/1947 הגיעה לארץ והתיישבה בקיבוץ 'גבעת חיים'. הם נישאו ב29/6/51 ונולדו להם שלושה ילדים. הבכור - אילן מאירי, האמצעי - צייר הקירות רמי מאירי (לינק לדף הויקיפדיה של רמי https://he.wikipedia.org/wiki/רמי_מאירי) והבת - רונית מאירי פלד - ציירת, סופרת ומאיירת (ronitmp.com).

נולדו להם שבעה נכדים (3 בנים, 4 בנות).

יצחק מתואר על ידי מכריו ובני משפחתו כאיש אשכולות, אדם אופטימי ,איש נדיב וטוב לב שאת חייו האזרחים הקדיש למשפחתו. דיבר 3 שפות ברמת שפת אם -ערבית עברית ואנגלית, קרא וכתב בצרפתית.

אתאיסט השקפה דתית - בעל דמיון וחוש הומור תרגומו - איש ספר, אוהב ספרות ושירה. ברכת שחר היום.

במסגרת תפקידיו בחייל, שימש כשופט, מילא תפקיד מרכזי ביחידה ועשה עבודה דיפלומטית חשובה בנסיעותיו לאירופה.

הנצחה: רואים את הקולות - זוהר תערוך.

הערות שוליים קישורים חיצוניים

דף פרס ביטחון ישראל

(https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C?veaction=edit

לערוך את השם שלו בדף הויקיפדיה הנ"ל

במתמטיקה, הוא הצליח לפענח...צופן בעל שבעה נעלמים,... כתב ספר לימוד בנושא מכניקה עדינה שמעולם לא פורסם.

בית הספר "שמש" היה בעת שלמדתי בו בית ספר תיכון, המורכב, ככל בית ספר תיכון בעיראק, מחמש כיתות (או, מוטב, חמישה מחזורים). שלושת המחזורים הראשונים נקראו "חטיבת ביניים" (מותווסטה בערבית). הלימודים בחטיבה זו נגמרים בבחינה ממשלתית כל-ארצית. מי שעבר את הבחינה בהצלחה רשאי היה להתקבל לחטיבה העליונה (כלומר הכיתות הרביעית והחמישית) הנקראת "מכינה" (אעדאדיה), שגם היא מסתיימת בבחינה ממשלתית כל-ארצית.

 תעודת בגרות

תעודת מעבר מעירק לישראל