ממלכת פינלנד (1918)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת פינלנד (בפינית: Suomen kuningaskunta; בשוודית: Konungariket Finland) הייתה ניסיון הפלה להקים מונרכיה בפינלנד בעקבות הכרזת העצמאות הפינית מרוסיה בדצמבר 1917 ומלחמת האזרחים הפינית מינואר -מאי 1918. הלבנים המנצחים בפרלמנט של פינלנד החלו בתהליך הפיכת פינלנד לממלכה ויצירת מלוכה. למרות שהמדינה הייתה ממלכה חוקית במשך למעלה משנה שבראשה עמד יורש עצר, המלך הנבחר מעולם לא שלט ואף לא הגיע לפינלנד בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, וניצחונות הרפובליקאים בבחירות הבאות הביאו לכך שהמדינה הפכה לרפובליקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך פרידריך צ'ארלס מהס, מלך נבחרת פינלנד
העתק של הכתר המיועד למלך הפיני. הכתר בפועל מעולם לא נוצר; אולם העתק זה נעשה מציורים מקוריים בשנות השמונים. [1] ליטא כבר עשתה צעד דומה ביולי 1918 ובחרה את וילהלם קארל, דוכס אוראך ורוזן וירטמברג, למלך מינדאוגאס השני מליטא. בלטביה ובאסטוניה, "אסיפה מחוזית כללית" המורכבת מאריסטוקרטים בולטים-גרמנים קראו לקיסר הגרמני, וילהלם השני, להכיר במחוזות הבלטיים כמונרכיה משותפת וכפרוטקטורט גרמני. אדולף פרידריך, דוכס מקלנבורג-שוורין, הועמד על ידי הגרמנים לדוכס "הדוכסות הבלטית המאוחדת".
בעת העצמאות, לפינלנד היו, בדומה למחוזות הבלטיים, קשרים הדוקים עם האימפריה הגרמנית. גרמניה הייתה המעצמה הבינלאומית היחידה שתמכה בהכנות לעצמאות, לא מעט על ידי הכשרת מתנדבים ככוחות ג'אגר פינים. גרמניה התערבה גם במלחמת האזרחים הפינית, למרות המצב הסוער שלה. עמדתה של פינלנד מול גרמניה כבר התפתחה לקראת מעמדה של פרוטקטורט עד אביב 1918, ובחירתו של הנסיך פרידריך, גיסו של וילהלם השני, נתפסה כאישור ליחסים ההדוקים בין שתי המדינות. ראש הממשלה הפרו-גרמני, ג'והו קוסטי פאסיקיבי, וממשלתו הציעו את הכתר לנסיך פרידריך באוקטובר 1918.

אימוץ חוקה מונרכיסטית חדשה התעכב מכיוון שהיא לא קיבלה את הרוב המוסמך הנדרש. הלגיטימיות של הבחירות המלכותיות התבססה על מכשיר השלטון משנת 1772, שאומץ תחת המלך גוסטב השלישי משבדיה, כאשר פינלנד הייתה חלק מממלכת שבדיה. אותו מסמך חוקתי שימש גם בסיס לשלטון הקיסרים הרוסים, כמו הדוכסים הגדולים של פינלנד, במהלך המאה ה -19. חבר הפרלמנט גוסטף ארוקליו הציע את הכינוי המונרכי "צ'ארלס הראשון, מלך פינלנד וקארליה, דוכס אולנד, הדוכס הגדול של לפלנד, אדון כלבה והצפון" (בפינית: Kaarle I, Suomen ja Karjalan kuningas, Ahvenanmaan herttua, Lapinmaan suuriruhtinas, Kalevan ja Pohjolan isäntä; שוודית: Karl I, Kung av Finland och Karelen, hertig av Åland, storhertig av Lappland, herre över Kaleva och Pohjola). [3] עד 9 בנובמבר 1918 ויתר הקיסר הגרמני וויליאם השני וגרמניה הוכרזה כרפובליקה. יומיים לאחר מכן, ב -11 בנובמבר 1918, נחתמה שביתת הנשק בין הלוחמים במלחמת העולם הראשונה. מעט ידוע על תפיסת המעצמות של בעלות הברית בנוגע לאפשרות של נסיך יליד גרמניה כמלך פינלנד. עם זאת, אזהרות שהתקבלו מהמערב שכנעו את ממשלת פינלנד של ראש הממשלה לורי אינגמן - מונרכיסט בעצמו - לבקש מהנסיך פרידריך צ'ארלס לוותר על הכתר, שעדיין לא הגיע לענוד בפינלנד. המלך הנבחר פרידריך צ'ארלס ויתר על כס המלוכה ב -14 בדצמבר 1918. מנרהיים, מנהיג הלבנים במלחמת האזרחים הפינית, מונה כעוצר. מפלגות רפובליקניות זכו בשלושה רבעים ממושבי הפרלמנט בבחירות של 1919 ופינלנד אימצה חוקה רפובליקנית. ביולי 1919 החליף נשיא פינלנד הראשון קארלו ג'והו שטהלברג את מנרהיים כנשיא הראשון של הרפובליקה.