משתמש:Sjber1983/עבדאללה אבן רוואחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כאשר הנביא נפגש בחשאי עם המשלחת מאל-מדינה בפאתיי מכה, הרחק מהרשעים של שבט קורייש, 12 נציגים מאל-אנסאר לקחו על עצמם שבועת אמונים. עבדאללה אבן רוואחה היה אחד מהנציגים הללו אשר הביאו את האסלאם לאל-מדינה ואשר סללו את הדרך להיג'רה, אשר הייתה מקפצה אדירה לדת של אללה, האסלאם.

עבדאללה היה גם אחד מ-73 האנשים הנכבדים מאל-אנסאר אשר נשבעו אמונים לנביא בשנה שלאחר מכן.

לאחר שהנביא וחבריו היגרו והשתקעו באל-מדינה, עבדאללה אבן רוואחה היה המוסלמי הכי פעיל מאל-אנסאר בכל מה שנוגע לתמיכה בצמיחתה של הדת.

הוא גם היה הכי ערני בנוגע לכל המזימות של אלו אשר זממו להפיל את האסלאם ולהרוס אותו.

אבן רוואחה היה סופר בתקופה שבה הכתיבה לא הייתה נפוצה כלל וכלל, והוא גם סמשורר. השירה שלו הייתה שוטפת, ושופעת בכוח ופאר. מאז שהוא קיבל על עצמו את האסלאם, הוא החל להקדיש את כתיבתו ושירתו לשירות האסלאם.

הנביא תמיד העריך את הפואטיקה של עבדאללה, והוא תמיד היה מבקש ממנו לקרוא עוד ועוד ממנה.

יום אחד, הוא היה יושב עם חבריו, ועבדאללה אבן רוואחה הצטרף אליהם, אז הנביא שאלה אותו "כיצד אתה מחבר שיר?", אז עבדאללה ענה לו "תחילה, אני חושב על הנושא, ואז אני מתחיל לשלוף את המילים".

אז, הוא החל להקריא:

"הוי, הצאצא הטוב של אל-האשים, אללה רומם אותך למעמד גבוה,

מעמד אשר את ראוי לו, יותר מכל האנושות.

האינטואיציה שלי גרמה לי להבין תכף ומיד, את הטבע האצילי שלך,

בניגוד לאלה אשר לא מאמינים בך.

אם ביקשת מהם עזרה,

הם היו דוחים אותך.

הלוואי ואללה יבסס את הטוב הזה שמגיע אליך,

וייתן לך את הניצחון כמו שהוא נתן למשה".

למשמע המילים הללו, הביא היה מרומם ואמר:

"אני מקווה שאללה ישמור על יציבותך".

כאשר שליח אללה הקיף את הכעבה באחת הפעמים, אבן רוואחה קרא בשבילו:

"אם זה לא היה בזכות אללה,

לא היינו מודרכים אל הדרך הישרה,

ולא נותנים צדקה,

ולא מתפללים.

אז הורד נא עלינו שלווה נפשית וביטחון,

ועשה אותנו יציבים כאשר נפגוש את אויבנו בקרב.

אם האויבים שלנו מנסים לעורר בנו פחד ודאגה,

אנו לא ניתן להם אפשרות".

כאשר המוסלמים החלו להגן על עצמם מהכוחות העוינים, אבן רוואחה שרת בכל הקרבות החשובים: בדר, אוחוד, אל-חנדאק, אל-חודייביה וח'ייבר. בכל קרב הוא היה צועק לעבר צבא האויב "הוי הלא מאמינים! זוזו לי מהדרך! הנביא שלי הוא בעל המידות הטובות!".

כאשר קרב מֻוְתָה החל, והצבא עמד לעזוב את אל-מדינה, אבן רוואחה נעמד מול הלוחמים והחל להקריא:

"אני באמת מבקש את מחילתו של הרחמן,

ומכה ניצחת של חרב,

אשר תשלח אותי אל האדמה…".

ואכן, מכת חרב ניצחת שלחה אותו אל עולמם של אלו אשר מתו מות קדושים, כפי שהוא רצה יותר מכל. בעוד הקרב השתולל ושדה הקרב בער, הנביא עליו הברכה והשלום ישב באלמדינה ושם הוא דיבר ברוך ובשקט אל חבריו, כאשר לפתע הוא הפסיק לדבר. הוא עצם את עיניו, ואז לאחר כמה רגעים פקח אותם שוב. היה בהם ניצוץ, מעורב בעצב וחמלה. הנביא הביט מסביב ואז אמר "זייד לקח את הדגל ונלחם עד שהוא נפל…", לאחר כמה רגעים של שקט, הוא המשיך ואמר "ג'עפר אחז בדגל, ונלחם עד שהוא נפל…", לאחר עוד כמה רגעים של שקט הוא המשיך להגיד "אז עבדאללה אבן רוואחה אחז את הדגל, ונלחם עד שהוא נפל". הוא היה שקט למשך כמה רגעים, עד שלפתע עיניו הוארו באושר, שלווה, כמיהה, ושמחה, והוא פתאום אמר "הם עלו על מנת להמתין לי בגן העדן"

הדרך הכי טובה להנציח את אבן רוואחה ואת שאר הנופלים היא במילותיו של הנביא מוחמד אשר אמר:

"הם עלו על מנת להמתין לי בגן העדן".