משתמש:Slav4/ארגז חול/בריכות בירושלים
למן הדורות הקדומים הסתמכה ירושלים על אספקת מים ממי גשמים. בחצרות הבתים נחפרו בורות אליהם היו ניגרים מים מהגגות, וסיפקו מי שתייה ורחצה קרירים במשך כל השנה. בנוסף חפרו התושבים בריכות מים אליהם התנקזו כל מימי הסביבה. הטכניקות של איסוף המים היו כה משוכללות עד אשר לא אבדה מהם אף טיפה[1]. איזור הר הבית היה עשיר במי אגירה, ומתחתיו נחצבו בסלע בורות רבים שהיו מלאים במים במשך רוב השנה.
בריכת בני ישראל (בִּרכּת בני אִיסְרַאִיל) ממוקמת עד היום בצפונו של הר הבית. היא שימשה את תושבי העיר כבר בימי בית שני והייתה בשימוש עד למאה ה- 20. הואיל ומי שיצא מהר הבית דרך שער השבטים לכיוון צפון, עבר על הסכר הסוכר את בריכת בני איסראיל, קיבל השער את השם שער ברכת בני איסראיל.
החומה הזאת, שאף אותה בנה הורדוס, יוצאת ממגדל היפיקוס ופנתה דרךברכת המגדלים לכיוון צפון-מזרח אל מצודת אנטוניה שמצפון-מערבלהר הבית, עד שהגיע לברכת בני איסראיל שבקרבתה. הארכיאולוגים גילו את סימני החומה הזאת ביסודות מנזר האחיות הנזירות בוויא דולורוזה שבעיר העתיקה וכן היסודות שער שכם של ימינו.תוואי החומה היה קצר, כ0011- מטרים, ונבנו בה 14 מגדלים. החומה הזאת הייתה מוגנת גם על-ידי שלוש ברכות מים עמוקות: ברכת הגדלים שליד שער יפו, ברכת לג'ר שליד שער שכם וברכתבני איסראיל שליד שער השבטים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר ירושלים, התקופה המוסלמית הקדומה, עמ' 52.