משתמש:Slav4/ארגז חול/משמרות
כ"ד מעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל למינויים של 24 משמרות הכהונה, תיקנו הנביאים הראשונים שיש למנות גם 24 קבוצות של אנשים מישראל, אשר יעמדו (מכאן השם מעמדות) ליד הכוהנים, בשעה שהם מקריבים את הקורבנות. כך אומר הרמב"ם בעניין זה: "אי אפשר שיהא קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו, וקרבנות הציבור הן קרבן של כל ישראל, ואי אפשר שיהו כל ישראל כולן עומדים בעזרה בשעת קרבן, לפיכך תקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל אנשים כשרים ויראי חטא ויהיו לשלוחי ישראל לעמוד על הקרבנות והם נקראים אנשי מעמד, וחלקו אותם כ"ד מעמדות"[1]. אנשי המעמד היו מתחלפים מידי שבוע, וכל מעמד היה נמצא בבית המקדש פעמיים בשנה למשך שבוע. עם החורבן, משבטלה עבודת המקדש, ובמקום הקורבנות באה התפילה תיקנו חז"ל פרקי תפילה הנקראים סדר מעמדות.
סדר מעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רב עמרם גאון בסידורו מביא את סדר המעמדות כפי ששנכתב במשנה, בתוספת, פסוקים מנביאים וכתובים, פרשת המן, עשרת הדברות, פרק ממסכת תמיד והדרן. פרקי המעמדות מסודרים לכל יום בשבוע. רב עמרם גאון פוסק שהמנהג לומר מעמדות בכל יום, הנכון ליחידי סגולה אך כל הציבור אינם נוהגים כן, שלא יתבטל איש ממלאכתו.
האחרונים הוסיפו עוד לקוטים מתנ"ך ומשנה וגמרא. ומזה הסתעף אח"כ הסדר "חק לישראל" עם הוספות מזוהר לכל ימי השנה כסדר הפרשיות.
ר' יעקב עמדין מערער על הסדר הזה, ועשה סדר חדש המופיע בסוף סידורו "בית יעקב".
תענית ראש פרק רביעי(, וכדי להבהיר מושג זה נביא את דברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פ"ו ה"א, המסכמים את האמור שם:
בהמשך הוסיף הרמב"ם עוד פרטים. אנשי המעמד היו מתחלפים מדי שבוע לפי סדר מסוים, ואנו מבינים מכאן כי כל מעמד היה נמצא בבית המקדש כשבועיים )לא רצופים( בשנה. אנשי המעמד הדרים בירושלים, או הקרובים לירושלים, היו נכנסים למקדש עם הכוהנים והלוויים בעת הקרבת קרבן התמיד, ואילו הרחוקים היו מתכנסים לבתי הכנסת שבעריהם, מתפללים תפילות מיוחדות וגם קוראים בתורה בפרשת בראשית את מעשה הבריאה המתאים לאותו יום. עם החורבן, משבטלה עבודת המקדש, והתפילה באה במקום הקרבנות, הותקן בשלב מסוים גם סדר מעמדות. מדברי אורחות חיים אנו למדים כי בסדר מעמדות היו קוראים בכל יום, מלבד הקטע מפרשת בראשית, גם קטע מפרשת האזינו, לפי החלוקה של הזי"ו ל"ך, ואילו לפי הרמב"ם משמע שהיו קוראים בכל יום את כל פרשת האזינו, וללא קשר עם מעמדות.
כמו מה שהתקינו הנביאים לעשות את משמרת ידעיה, שהזדרזה לעלות מן הגולה, עיקר ויהוידיב טפל לה 39 )
ארבע משמורת עלו מן הגולה: ידעיה, חרים, פשחור ואימר
הערים עמוק וציפורים
הרי מי שנתן כסף ליהויריב ולא הספיק להביא את האיל עד שנכנסה ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויחזיר לידעיה אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה. אמר ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון זו היתה משנת ר , עקיבא עד שלא בא מזפרין משבא מזפרין אמר מה לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכםף (כלומר! ואין צורך במקרא זה, אלא צריך היה להיאמר לענין אחר הרי מי שנתן כסף לכהן לא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול ימול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש אמ׳ איש אשר יתן לכהן לו יהיה.
הדינים היוצאים ממשנה זו הם: אעפ״י שלכתחילה בודאי שצריך הגזלן למסור את הכסף ואת האשם יחד לכהנים שבאותו משמר,• מ״מ אם מסר תחלה את הכסף למשמר אחד יאת האשם למשמר שני יצא. ולא כן אם מסר תחלה את האשם למשמר אחד ואת הכסף למשמר שני. במקרה זה צריך הוא להוציא את האשם מן המשמר הי־אשון ולמסרו למשמר השני והוא יקריבהו. אם האשם לא קייס עוד כגון שכבר הוקרב ע״י המשמר הראשון צריך הגזלן להביא אשם שני. דין זה ייצא מן הבבא השניה. והבבא השלישית מסבירה טעם הדין הזה. והנה במשנתנו נשנה הדין של הבבא השניה בלא שום חולק. אך בגמרא ב״ק קי״א ע״א מובאה ברייתא ובה נחלקו תנאים בדין זה. יכך לשונה: ת״ר נתן אשם ליהוריב וכסף לידעיה יחזיר כסף אצל אשם דברי ר׳ יהודה וחכמים אומרים יחזיר אשם אצל כסף. לכאורה צריך לומר שמשנתנו נסתמה עפ״י דעת חכמים שבברייתא, שהרי במשנתנו נאמר ג״כ שבאם קייס האשם יקריבוהו בני ידעיה וזה הוא כדעת חכמים שבברייתא בעוד שר״י םובר שיחדי־ כסף אצל אשם, וא״כ יקריבוהו בני יהוריב. אולם רש״י אינו סובר כן. בפירושו למשנתנו אומר רש״י: ״ור״י דפליג בברייתא בגמרא במתניתן מודה״. רש״י מפרש שמשנתנו מיידי שמסר אה האשם ליהוריב במשמרתו ואת הכסף לידעיה ג״כ במשמרתו ולפיכך אין לנו לקנוס אלא את משמר יהוריב בעבור שקיבל את האשם
גן נעול חישוב הלוקח ביובל
- ^ רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ו', הלכה ה'.