משתמש:Taltauber/הילה כהן שניידרמן

הילה כהן-שניידרמן הילה כהן-שניידרמן, הינה אוצרת ואשת חינוך ישראלית. כהן-שניידרמן משמשת החל משנת 2018 בתפקיד האוצרת הראשית של מובי: מוזיאוני בת ים, ומרצה במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים ובלימודי התואר השני בעיצוב במכללת שנקר. ביוגרפיה : כהן -שניידרמן נולדה ב- 6 באוגוסט 1980 תל-אביב לחגית כהן לבית שניידרמן (1949-2003), ילידת קיבוץ נען, ולצבי כהן (נ. 1947), יליד תל אביב, עורכי דין במקצועם. כהן-שניידרמן הינה בוגרת של תכנית רביבים - תכנית מצטיינים להכשרת מורים להוראת היהדות, האוניברסיטה העברית, ירושלים. במסגרתה רכשה תואר ראשון בלימודי יהדות ומקרא (2006); תואר שני בספרות עברית (2009) ותעודת הוראה. בשנת 2012 סיימה את לימודי האוצרות בבית הספר לאמנות קלישר, בתכנית הבינלאומית בשיתוף עם המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב. פעילות אוצרותית

                          :                                                                             כהן-שניידרמן החלה את עבודתה האוצרותית בגלריה החללית (2010), שהיתה חלק מהקומפלקס החברתי של הירקון שבעים, תל אביב (מייסדים: רנן מוסנזון, כרם הלברכט וקרן פז). כהן-שניידרמן שימשה במשך שנה וחצי כמנהלת והאוצרת של הגלריה. בין התערוכות שאצרה: 'שודד ים'- תערוכה לזכרו של עמוס קינן במלאת שנה למותו (2010), 'רוחות הרפאים של הפרולטריון' לציון אירועי האחד במאי בשיתוף עם האוצרת טלי תמיר, ותערוכה לציון הכרזת העצמאות הפלסטינית: 'כ'בספטמבר'(2011)

בשנת 2011 החלה לפעול כאוצרת עצמאית בדגש על חקר פעולות במרחב הציבורי. שיתוף פעולה עם יעל צברי הוליד את האירוע ׳אקו סקס׳ במוסך מורשה של יונדאי לרגל השקת הגליון השני של כתב העת ׳Ms.Use׳ ואת התערוכה הקבוצתית ״נו״ במסגרת מחווה לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון רחוב שנערך בטיילת של בת ים, לצד אירועי רחוב נוספים. בשנה זו במסגרת לימודיה בקלישר אצרה בשיתוף עם סרג'יו אדלשטיין את 'מנוע חיפוש', תערוכה קבוצתית שחקרה את השפעת האינטרנט על אופן יצירת דימויים, במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב. בין השנים 2015-2012 פעלה כאוצרת שותפה בפרויקט 'אמנית העיר' בעריית ירושלים לצד גילי קרז׳בסקי. הפרויקט הושק במסגרת פסטיבל מתחת להר, ומשם נדד לעיריית חולון, ומטרתו העיקרית הייתה לשלב אמנים במסגרת עבודת העירייה תוך שימוש במשאביה. בפעולתה האוצרותית הובילה, לדבריה, תהליך שהיווה נדבך בהתנעת שינוי פוליטי וחברתי תוך שימת דגש על שיתופי פעולה בין אמנים לממסד הציבורי מבלי לוותר על היבטים אקטיביסטיים "...אמנות או אקטיביזם...אנו מבקשות לחשוב בשיתוף עם האמנים כיצד ניתן למזג בין השניים באופן אחראי ... לעבוד בתוך קונטקסט ענף ופעיל" (ערב רב, נוב' 2012). במקביל לפרויקט זה, החלה כהן-שניידרמן את תפקידה כאוצרת משנה במוזיאון פתח-תקווה לאמנות בו עבדה בין השנים 2016-2016. היא הייתה אמונה על התערוכות בגלריית האוסף, הזמינה אמנים צעירים לחקור ולהפעיל את האוסף כמשאב מקומי ושבה והדגישה את התייחסותה כאוצרת למרחב העירוני הפוליטי והחברתי. בין התערוכות שאצרה: ״חדר מצב״ - תערוכת יחיד של איתי זיו (2012), ״1,200 ק"ג אדמה״ - תערוכת יחיד של אריאל רייכמן (2013), ״ציפורי טרף צפורי שיר״ - תערוכת יחיד של מיכל בראור (2015); ״תצוגה ארעית״ - תערוכת יחיד של דנה לוי״ (2015) ועוד. כמו כן אצרה בשיתוף עם דרורית גור אריה את התערוכה 'מידה כנגד מידה', תערוכה קבוצתית שחקרה את היחסים בין צילום לפיסול. תערוכה אחרת שאצרה היתה 'ארמון הבדולח והמקדש הארור'.שם התערוכה ניתן בהתייחסות לשני מודלים אייקוניים של תצוגה - ״ארמון הבדולח״ שתוכנן על ידי ג'ף פקסטון 1851, לונדון; והקובייה הלבנה - חלל התצוגה המודרני . התערוכה הקבוצתית כללה 11 אמנים : "התערוכה היא תוצר של מודל עבודה ניסיוני שבו החלו לפני כשלוש שנים האוצרת הילה כהן שניידרמן ו-11 אמנים ישראלים(מתוכן תשע נשים... שמייחסים ביצירותיהם לתפיסת המרחב העירוני ועיצובו ( רעות ברנע, תערוכה:"ארמון הבדולח והמקדש הארור",מוזיאון פ"ת, כלכליסט, אוג' 2015) התערוכה נשענה על המושג ״פיסול דוקומנטרי״ - skulptur projekte"" מונח שטבעו האוצרים קאספר קוניג וקלאוס בוסמן בדוקומנטה 14 בקאסל בשנת 1977 ומתייחס לסוגיות של פיסול במרחב הציבור. בתערוכה במוזיאון פתח תקווה מיקדה כהן שניידרמן את חווית המבקר גם לתהליך הייחודי ולא רק לתוצר הסופי. בשנים 2017-2016, הקימה וניהלה את תכנית "ליבלינג לשימור עירוני" קבוצת פעולה וחשיבה של יוצרים בשיתוף עם מחלקת השימור של עירית תל אביב -יפו. במהלך תקופה זו אצרה פעולות המתייחסות להיבטים במרחב האורבני: "חתיכה מהכיכר", שליווה את הפרידה מכיכר דיזינגוף לפני השינוי ,"בטון חצוף", מחווה לאדריכלות הברוטליסטית של תל-אביב שהצטרף לתערוכה "טרנספראומבאו: ליבלינג" (שעסקה בהסכמי ההעברה בין התנועה הציונית לשלטון הנאצי בשנות ה-30 של המאה הקודמת) ושתיהן היוו חלק מאירועי פתיחת בית ליבלינג. התערוכה לוותה בספר מחקר שערכה בשם "הליפט", ובו מידע על הסכמי ההעברה,פורסם בעברית גרמנית ואנגלית ב-2019 .

בשנת 2018 מונתה כהן שניידרמן לאוצרת ראשית של מובי: מוזאוני בת ים. כהן שניידרמן אצרה בו בין השאר שלוש תערוכות ברצף שהיא מתייחסת אליהן כטרילוגיה: 'שפע' (יונ' -נוב' 2018), 'עידן חדש' (דצמ' 2018) ו-'המאמינים' (אפר' 2019). מבנה של טרילוגיה, לדבריה, אפשר לה לשאול שאלות רחבות היקף הנוגעות למקומה הנוכחי של האומנות בישראל :"טרילוגיה זו צומחת מתוך אקלים פוליטי, כלכלי וחברתי שבו דרושה אולי יותר מתמיד (ואולי בדיוק כמו תמיד) אמונה רבה על מנת ליצור ולהציג אמנות [...]. מתוך התערוכה עולה הצורך של האמנות העצמה במאמינים, כלומר, באנשים הכמהים למפגש עם האמנות" ((קטלוג תערוכת המאמינים אפר' 2019)). בתערוכה 'מאז החלו המדידות' (יונ' 2020)– תערוכת יחיד של אלי פטל, שבה והדגישה כהן שניידרמן היבט נוסף שמעסיק אותה כאוצרת והוא התמקמותם של האמן ויצירת האמנות במרחב הציבורי, בין פנים לחוץ, בין הסטודיו לאולם התצוגה ((אלי פטל-מאז החלו המדידות, קטלוג יוני 2020)). תפישה מקצועית אחד ההיבטים המשפיעים על תפישת האוצרות של כהן שניידרמן קשור לעובדה שהיא מחוברת בעבר ובהווה לתהליכי למידה וחקר אמנותי ולסוגיות בחינוך. היא מגדירה את פעילותה האוצרותית כ"לא פורמלית". :"יש להמיר את פרדיגמת האוסף ובית האמנות באחרת, כזו שרואה במוזיאון אתר של דיאלוג בין הציבור לאמנות, דיאלוג המשליך על התכנים האמנותיים" ((מוזיאון )) . חיבור זה נחוץ לטענתה כדי לקדם עמדה של מחוייבות לתהליכי חינוך, רצון לשנות תודעה ומחויבות לציבור(()). בדברים שכתבה לספר מוזיאון ערך שימוש (())כהן שניידרמן מדגישה את הצורך שמוזיאונים ומוסדות ציבוריים יתפקדו כאתרים אקספרימנטליים עבור האמנים מתוך הכרה בחשיבות המוזיאון כמקום יוצר שינוי: "אמנים יוצאים לפעולות מחקר, עובדים עם חומרי הגלם שהמקום מציע ומשיבים לו בהתערבויות אמנותיות" . מנקודת המבט של אוצרת, היא רואה במרחב המוזיאלי אתר מעברי, אזור של סף המאפשר שינוי עמדות, התמקמות מחדש ויצירת מבטים רעננים על המציאות. בריאיון משנת 2013 ליונתן משעל (())היא מגדירה את האוצרות כייעוד ואת תפקיד האוצרת כנטוע בתוך מרקם של מערכות יחסים בין אומן, מוזיאון, קהל קיים ומדומיין והמרחב הגיאוגרפי, החברתי או הפוליטי בו התערוכה מתקיימת( יהונתן משעל, בין הכסאות,ערב רב 2013). כהן שניידרמן מדגישה את השפעת עבודת האוצרות על איכות המפגש בין האדם לתערוכה, למוזיאון או ליצירה , מפגש שהוא חלק מהחיים ומכאן הבחירה שלה להדגיש היבטים של שימוש על פני אלו של שימור ולאפשר את החיכוך המתמיד בין הקהל ליצירה ולמקום תוך לקיחת סיכון מחושב אך מחויב . כהן שניידרמן מגדירה את עצמה כאוצרת שמכוונת לתהליכי עבודה שיתופיים עם האמנים בדגש על יצירת מרחב לחקירה, למידה וחוויה. היא טוענת כי התכוונות לרמות שונות של יחסים בינה לבין האומנים מדגיש את מקומה כאוצרת ושפעילותה היא רק חלק מקונסטלציה ובאופן זה תהליכים אינטואיטיביים והרמוניים מתקיימים מעצמם (יהונתן ה. משעל, ראיונות, ערב רב 31 במרץ 2013). האוצרות של שניידרמן כהן היא תהליך מתהווה והתערוכה הינה פעולה של שאלה ולא פעולה של הגדה, פעולה שאינה בהכרח טענה מנוסחת היטב אלא חיפוש וגילוי : "יש ציפייה לפעמים מאוצרים להציג בכל תערוכה איזו טענה מנוסחת היטב. אבל לפעמים תערוכות הן חיפוש"

(חגית פלג רותם, הילה כהן שניידרמן: עידן חדש בבת ים אמנות ,12 מרץ 2019) .

דגש אוצרותי חשוב נוסף מצוי באופן בו כהן שניידרמן מביאה מנסיונה בשנים האחרונות בתפקידה הייחודי כאוצרת של מוזיאונים "פריפריאליים" (פתח תקווה ובת ים) ומחברת בין מחויבות ונאמנות לאמנות לבין מחויבות להידוק ההקשר המקומי. :"ייחדו של המוזיאון הפרברי גלום ביכולתו לקיים יחסים מורכבים בין עולם האמנות הבינלאומי ולבין מקומו הפיזי לקדם סדר יום פנים אמנותי ובה בעת להפנות מבט אל העיר שסביבו"((מוזיאון ערך שמוש)), בין התערוכות שבלטו בהקשר זה : "משאב מקומי "מוזיאון פתח תקווה (פבר' 2013)," 1,200 ק"ג אדמה" (אוק' 2013),"שפע" מוזיאון בת-ים (מאי 2018).

תערוכות ופרוייקטים מיוחדים 2020 יוני "מאז החלו המדידות", אלי פטל, תערוכת יחיד, מוזיאון בת ים לאמנות 2019 אוקטובר טרנספראומבאו: דסאו, פרויקט מחקר אמנותי, באהאוס דסאו, גרמניה 2019 ספטמבר טרנספראומבאו: ליבלינג, פרויקט מחקר אמנותי, מרכז העיר הלבנה, תל אביב 2019 אפריל "המאמינים", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות 2018 דצמבר "עידן חדש", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות 2018 מאי "שפע", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות 2018 מרץ "גלגולי צורה" תערוכת יחיד של האמן מעיין אליקים, S2 גלריה זומר, תל אביב 2017 דצמבר "בטון חצוף": מחווה לאדריכלות הברוטליסטית של תל-אביב, תערוכה קבוצתית במרחב הציבורי, האירוע המרכזי של ׳אוהבים אמנות. עושים אמנות׳ 2017 ינואר "חתיכה מהכיכר": פעולת פרידה מכיכר דזינגוף וחלוקה של מזכרת גרנוליט מרצפת הכיכר 2016 יולי"לובי", תערוכת הגמר של התכנית ללימודי המשך, המדרשה לאמנות, הירקון 19 , תל-אביב 2016 פברואר "ימי ביניים", תערוכת יחיד של האמנית רוני וייס, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2015 יולי "ארמון הבדולח והמקדש הארור", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2015 פברואר "ציפורי טרף, ציפורי שיר", תערוכת יחיד של האמנית מיכל בראור, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2015 אוקטובר "תצוגה ארעית", תערוכת יחיד של האמנית דנה לוי, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2014 פברואר "מידה כנגד מידה", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, אוצרת בשיתוף עם דרורית גור אריה 2013 אקטובר "1200 ק"ג אדמה", תערוכת יחיד של האמן אריאל רייכמן, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2013 מאי "פצע", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2012 דצמבר "חדר מצב", תערוכת יחיד של האמן איתי זיו, מוזיאון פתח תקוה לאמנות 2012 מרץ "מנוע חיפוש", המרכז לאמנות עכשווית בת"א (CCA ,(אוצרת בשיתוף עם סרג'יו אדלשטיין 2012 מרץ "חיפה-ירושלים-תל אביב", מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת החללית בירקון שבעים. (אוצרתראשית: רותי דירקטור) 2011 ספטמבר "כ' בספטמבר": תערוכה קבוצתית לציון הכרזת העצמאות הפלסטינית, החללית בירקון שבעים 2011 יולי "נו·" תערוכה קבוצתית במרחב הציבורי, תערוכת מחווה לפסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון ברחוב, אוצרת בשיתוף עם יעל צברי (time placing), טיילת בת-ים 2011 מאי "רוחות הרפאים של הפרולטריון" תערוכה קבוצתית וסדרת אירועים לציון אחד במאי, החללית בירקון שבעים, אוצרת בשיתוף עם טלי תמיר 2011 מרץ "מציירים: על הספים", הקרנה של עבודות מתוך הפרויקט המשותף בין האמנית הבריטית ג'ולי לואיס בייקון והאמן האוסטרלי ג'יימס גרץ, CCA 2011 מרץ "אקו-סקס", תערוכה לערב אחד, השקת הגיליון השני של המגזין מיס.יוז, אוצרת, בשיתוף עם יעל צברי (time placing) 2010 נובמבר "פרינס ומדונה", שתי תערוכות יחיד של האמנים גיל יפמן ורוני כנעני, החללית בירקון שבעים 2010 ספטמבר "שודד-ים'", שנה לזכרו, תערוכה מהבוידעם של עמוס קינן, החללית בירקון שבעים

פרסומים וקטלוגים

English - Along the Law, On-Curating, ed. Avi Feldman, Issue 28 - Nothing Has Happened: On The Melancholy of the Contemporary Gallery, make a match, ed. Katharina Schendl, 2014 - Accident Nothing Published by Aran Cravey Gallery on the occasion of Guy Yanai exhibition Accident Nothing, December 2013 - Handing Out, Platform 3, November 2012, pp. 30-31

עברית מאז והלאה, מאז החלו המדידות - הקטלוג, - דצמבר 2020 אנדרטה מינורית, מארב: מוסף 22 ,עורך: אודי אדלמן, - חורף 2018 הערה על המבנה הגמיש, מטרופוליס, עורכים: ערן איזנהמר, יובל סער, - ספטמבר 2017 לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב: על האמנית שלי פדרמן, - /archives/com.rav-erev://http 17 בינואר 2015 ,רב ערב, 35153 המוזיאון העירוני לאמנות: מנכסים למשאבים ומערכי בעלות לערכי שימוש, מוזיאון: ערך שימוש, - הוצאת רסלינג ומוזיאון פתח תקוה לאמנות, 2014 ,עמ' 65-51 מידה כנגד מידה, תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, - פברואר 2014 לדייק עד כדי הכאבה, 1200 ק"ג אדמה, אריאל רייכמן – תערוכת יחיד, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, - אוקטובר 2013 חדר מצב, איתי זיו – תערוכת יחיד, מוזיאון פתח תקוה לאמנות, - דצמבר 2012 עקרונות עבור החצי השני: לקראת שילוב אמנים במחלקות עירייה, נכתב בשיתוף עם גילי קרז'בסקי, - אמנית העיר – חוברת מחקר, ירושלים, יולי 2012 ב-5000 רגל טסה הרכבת: על תפיסת הזמן בעבודתו של עומר פסט '000,5 רגל זה הכי טוב' ובסיפורו - של יואל הופמן 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת', 18012/archives/com.rav-erev://http , ערב-רב, 5 במאי 2012 מנוע חיפוש, נכתב בשיתוף עם סרג׳יו אדלשטיין, המרכז לאמנות עכשווית (CCA (בתל אביב, - מרץ 2012 מציירים על הסיפים, על עבודתם של ג'ולי לואיס בייקון וג'יימס גרץ, - המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב 2011 מרץ), CCA) 2010 יוני 'עוץ בחללית', אירוע במסגרת פסטיבל הפרפורמנס של תל-אביב, החללית בירקון שבעים

קישורים חיצוניים: גילי קרז'בסקי והילה כהן שניידרמן, שיתוף פעולה בקורתי, ערב רב, נוב' 2019. הילה כהן-שניידרמן, המוזיאון העירוני לאמנות: מנכסים למשאבים ומערכי-בעלות לערכי-שימוש,51-65, מוזיאון ערך שימוש, רסלינג 2014. הילה כהן-שנידרמן, ציר ז'בוטינסקי, מוזיאון ערך שימוש , רסלינג 2014. יהונתן ה. משעל, ערב רב, בין הכיסאות, ינו' 2015.

טקסט מודגש