משתמש:Teltek/טיוטה

יוסף (ג'ו) אהרון פרנקל (1939 – 2017) יוסף אהרון (ג'ו) פרנקל, בן אברהם פרנקל, חלוץ וציוני שעלה לארץ במסגרת ??? וזהבה לבית הרב הגאון מוורשה יוסף אהרון רבינוביץ'. עיתונאי, עורך והוגה דעות, יליד תל אביב כ"ז באייר תרצ"ט (16 במאי 1939). שימש כיו"ר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית (בשנים 1986 – 2017), חבר המועצה לביקורת סרטים ("הצנזורה", בשנים 1988 - 2017), עורך, מו"ל ובעל טורים בעיתונות הישראלית. ערך את הספר 'קטוביץ; פריחתה ושקיעתה של הקהילה היהודית'. כתב גם תחת שמות העט: 'יוסף הר זהב' ו'ג'וזף פרנקל'. יוסף החל לכתוב לעיתוני נוער עוד בהיותו תלמיד בתיכון. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער בית"ר, אותה ייצג גם בתחרויות ספורט במספר ענפים, בהם כדורגל, כדורסל ואגרוף. בצה"ל שירת כמפקד טנק בחיל השריון. לקראת שחרורו, החל לערוך ולהפיק את 'השריון', ביטאון עמותת יד לשריון, וכן פרסם רשימות ב'במחנה', עיתון חיילי צה"ל. שימש כעורך כתב העת 'מעוז', ביטאון תנועת בית"ר בארץ ישראל, ו'חד וחלק', ביטאון תאי הסטודנטים של גח"ל, שהוא היה אחד מראשיו ואף ממחוללי ה'מהפך' בבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, שקדם ל'מהפך' הפוליטי של מאי 1977. היה פעיל בתנועת החרות, גח"ל והליכוד, שימש כעורך עיתון 'חי' של צעירי תנועת החרות ופרסם רשימות בעלון ותיקי בית"ר, 'בדרכו' (של ז'בוטינסקי). בשנת 1961 סיקר ככתב חוקר מטעם "ידיעות אחרונות" את חפירות המגילות הגנוזות תחת השם "שליחנו המיוחד". בשנות ה-60 היה עורך ומו"ל של כתבי העת "התחבורה". לאורך השנים פרסם רשימות, טורי דעה, מאמרים וביקורות ספרים ומחול, בין השאר ביומונים 'ידיעות אחרונות', 'דבר', 'מעריב', 'גלובס', מקור ראשון', 'חרות' ו'היום', וכן בשבועון 'העולם הזה'. היה בעל טור קבוע בירחון 'בארץ ישראל' (בשנים 1971 – 1989) וחבר מועצת מערכת 'האומה' - במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות בהוצאת המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, במסגרתו פרסם מאמרים ורשימות. שימש כחבר מליאת רשות השידור (בשנים 1992 - 1996), פרסם טור קבוע במקומון התל אביבי 'צפון העיר' (בשנים 1992 – 2002), היה עורך ראשי של מגזין 'קול הביטחון', ובהמשך עורך ומו"ל מגזין 'הביטחון' (בשנים 2002 -2017). בהשכלתו האקדמית היה דוקטורנט לפילוסופיה, בהתמחות ובחופש הביטוי. לצד פעילותו בעולם העיתונות והתקשורת שימש שנים רבות כמנהל 'בת-שבע בת-דור לאמנות המחול' (בשנים 1969-1988). כמי שהיה מעורה בתקשורת ובפוליטיקה, יוסף כתב רבות על מערכת החינוך ועל שילובם של צעירים בחיי העם והמדינה. לדבריו, על מערכת החינוך לחשוף את התלמידים למגוון דעות רחב ובכלל זה, להפגישם גם עם האידיאולוגיה של נסיגה מוחלטת עד השעל האחרון. התלמידים אמורים לקבל את מירב האמצעים כדי לגבש השקפת עולם מסוימת, "אך לצד זאת, יש להציב קווים אדומים. לא כל עמדה היא לגיטימית, ובוודאי לא כל ארגון". לגבי המחויבות שלנו לזכר ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, שחייו נגדעו בידי בן עוולה, הייתה דעתו, שאין זה בהכרח הסדר-שלום עם הפלשתינאים אשר אינו נראה באופק, אלא שלילת האלימות מכל וכל בשיח הדמוקרטי. ערב מלחמת המפרץ הראשונה (ינואר 1991) נמנה על צוות המרצים שנשלחו על-ידי קצין חינוך ראשי כדי להסביר את המערכה הצפויה ולהיות קשוב לשאלות החיילים. על נושא זה כתב שני מאמרים ב'ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי העת בישראל': "ערפל מלחמה ב'שידור חי'" ו"עוד לא בשש אחרי המלחמה". את האחרון סיים במשפט: "בינתיים אני רושם ראשי פרקים להרצאה חדשה. מחר אני אמור לצאת לעורף הבטוח, אחד מבסיסי הצנחנים של צה"ל. הטיל הקונבנציונלי נפל אי שם. לא היו נפגעים...". בברכתו האחרונה, לעורכים ולעיתונאים בכתבי העת והעיתונות התקופתית, ערב ראש השנה תשע"ז, כתב, בין השאר, כי "חופש הביטוי הוא עיקרון כמעט מקודש במסורת הדמוקרטית, אך כתיבה עיתונאית ראויה, מחייבת בראש ובראשונה 'ביטוי' ולא הברה חסרת משמעות או נביחה". ובהמשך: "'האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית' מקפיד מאז היווסדו ב-1962, עוד בשמו הקודם, 'איגוד עורכי כתבי העת בישראל' לטפח נורמות של כבוד, לא רק לזולת, אלא גם למילה הכתובה והמדוברת". ואכן, בשנים הרבות – למעלה משלושה עשורים – בהם עמד בראשו של איגוד זה, הוא ראה שכר בעמלו. האיגוד בראשותו מנה מאות עורכים ועיתונאים בעיתונות התקופתית, חבר במועצת העיתונות בישראל והאיגוד היחיד בישראל החבר בפדרציה הבינלאומית לעיתונות תקופתית (FIPP). פרנקל כיהן גם כסגן נשיא הפדרציה הבינלאומית לעיתונות תקופתית שבו חברים נציגים מ-135 מדינות. ביוזמתו, נוצרו קשרים עם עיתונאים מסין הקומוניסטית כבר בסוף שנות ה-80, שנים רבות טרם נקשרו קשרים דיפלומטיים בין שתי המדינות. משלחות מטעם האיגוד יוצאות למפגשים עם אנשי תקשורת במדינות רבות ואף מארחות משלחות בארץ. פרנקל שם את האיגוד שבראשו עמד על מפת התקשורת בישראל ובעולם. נפטר, בטרם עת, ביום כ"ח בטבת תשע"ז (26 בינואר 2017) והותיר אחריו את רעייתו שושי, שלוש בנות: בילי, מיקי ודניאל – שיאנית ישראל בקפיצה לגובה, ושתי נכדות. מקורות: יוסף כרוסט, יוסף פרנקל (עורכים), 'קטוביץ; פריחתה ושקיעתה של הקהילה היהודית: ספר זיכרון', תל אביב: העמותה להנצחת יהדות קטוביץ, תשנ"ו – 1996. (באוסף ספרי היזכור של ספריית העיר ניו יורק). 'ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי- העת בישראל', (עורך ראשי: יוסף קיסטר), לשנים: תשמ"ט 1988 - 1989 / תש"ן – תשנ"א 1990 – 1991 / תשנ"ב– תשנ"ג 1992 / תשנ"ד 1993 - 1994, תל אביב: הוצאת האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, הועד הפועל – האגף לאיגוד מקצועי. יוסף פרנקל, 'אנאלפביתים בעולם משתנה', ספר השנה של העורכים והעיתונאים בכתבי-העת בישראל, תשנ"ד(1993 – 1994), עמ' 107 – 110. עפר אדרת, 'אחרי מות' –"העיתונאי שהסביר, כי כתיבה היא 'ביטוי ולא נביחה' " ("הארץ", יום חמישי, י' בניסן תשע"ז (6 באפריל 2017). 'הביטחון', מגזין לענייני ביטחון, בטיחות, אבטחה, כיבוי אש מיגון וחירום, (מ"מ העורך: בילי פרנקל), גיליון מס' 69, ינואר – אפריל 2017. גיליון המוקדש לזכרו של יוסף פרנקל ז"ל.