משתמש:Thewonder22/טיוטה

תיאוריית האיש הזקן (״The Old Man Theory")

בבסיס התיאוריה מוצגת התיחסות שונה בנוגע למושג ״זמן״ ביחס לגישה המקובלת כיום על ידי מרבית אוכלוסית העולם (עבר - הווה - עתיד). לפי התיאוריה - כל אירוע שהינו בגדר בלתי נמנע (כגון התכלות של אורגניזם - ״מוות״) בגלל היותו בלתי נמנע, למעשה הוא כבר התרחש, ואנחנו בעצם חיים את העבר (עד שאירוע זה התרחש).

מכאן ניתן להסיק שמאמצי התיאוריה מתיחסים אל עצמם כאל אנשים שכבר חלפו מן העולם, ובעצם חיים כרגע את העבר שלהם, ואת הרגע הזה כאן ועכשיו עליהם לחוות ולהעריך באופן המקסימלי. תיאוריה זו פותחה במטרה לגרום לאנשים ברחבי העולם להעריך את מה שיש להם ולהוכיר את האהבות שאיתם בחייהם ברגע זה, לפני שיחלפו.

מי מאיתנו לא הסתכל על עצמו במראה מתי שהוא ושאל את עצמו לאן ברחו כל השנים האלו? איך הזמן עבר מהר כל כך? איך אני יכול לתפוס אותו? השפעה חיובית נוספת הנגרמת על ידי שימוש בעקרונות התיאוריה היא, שאנו יכולים לחוות את הנוכחות שלנו בעולם באופן שלם יותר, תוך הכרה אמיתית שכרגע, אנחנו באמת חיים. על ידי הרבד המלנכולי והמציאותי שהתיאוריה דוגלת בה, היא מזכירה לנו שלכל דבר יש סוף.

לפי גישה זו - שני אנשים הנפגשים לדבר בבית קפה כבר סיימו את הפגישה שלהם, ורק במהלך הפגישה עצמה הם יכולים להשתמש בהזדמנות שנתנה להם להחליט מה להגיד. הפגישה כבר נגמרה ממזמן למעשה.

״השיחה הזאת בינינו כאן על הספסל, בעצם כבר נגמרה מזמן״ אמר האיש הזקן. ״רק עכשיו, ממש ברגע הזה, יש לי את האפשרות לבחור את המילה הבאה שאני רוצה להגיד לך. ברגע הזה ממש - אנחנו בעצם חיים את העבר שלנו. אנחנו צריכים להבין הבנה אמיתית ועמוקה כמה נדירה ההזדמנות שניתנה לך לחיות עכשיו, בזמן שאתה מסתכל סביב והאהבות בחיים שלך עדיין כאן איתך. ואז כשיגיע הרגע שלהן לחלוף ולפנות מקום לאהבות חדשות, אתה לא תבכה. אתה תקום בבוקר כשתהיה בערך בגיל שלי, תסתכל במראה ותזכר באהבות שלך שכבר אינן עוד, ותחייך. תחייך כי תרגיש בר מזל שהערכת אותן כשהן עדיין היו איתך. כשתפנים את הזכות גדולה שניתנה לך, לחוות את האהבות שלך, בזמן שאתה עדיין חווה אותן - תפסת את הרגע. הרגע הזה הוא זיכרון מתוק שיהיה לרשותך תמיד, כך שבעצם האהבות שלך איתך לנצח.״

קטע מן סרטון של נדב לבל שמבוסס על תיאוריית האיש הזקן

התיאוריה בעיקרה באה לענות על השאלה הרווחת ״איך אפשר לתפוס את הרגע?״. לצורך ההסבר נדמה את הרגע, שבו אנו רוצים לאחוז, לכדור. לפי התיאוריה, האופן שבו תחזיק בכדור חשוב יותר מכמות הזמן שתעשה זאת. הרי מתי שהוא, תצטרך להרפות מן הכדור. מה שלא תעשה, הכדור עצמו לא יהיה ברשותך לנצח. ״התפיסה״ האמיתית משמעותה ההפנה שלמרות שהכדור ברשותך עכשיו, הוא כבר לא אצלך ממזמן. רק כשתבין זאת תעריך באמת את זה שהכדור אצלך נכון לעכשיו, ואז הוא שלך לתמיד - בכך שתוכל תמיד להזכר ברגע שהוא היה ברשותך וידעת להעריך זאת כשהוא עדיין היה ברשותך. ״התפיסה״ האמיתית משמעותה ההבנה שלמרות שתפסת את הכדור עכשיו, הוא כבר לא אצלך ממזמן.

השפעה חיובית עקיפה שהתיאוריה גורמת היא העצמת האהבה שלנו כלפי האנשים שנמצאים בחיינו. הדוגלים בראיית העולם לפי התיאוריה מרגישים לעיתים הרגשת ׳נוסטלגיה׳ כלפי אירועים שעדיין מתרחשים בהווה. בעקבות כך האהבות אשר נמצאות בחייהם מתעצמות לנוכח ההכרה האמיתית שלכל דבר יש סוף והדבר היחידי שנותר לנו לעשות הוא להפנים עובדה זו, ולחבק חזק יותר.