משתמש:Tom.ben.ami/דפוסי השתתפות

לפי מילברת

• פעולה בהצנע לעומת פעולה גלויה

למשל ההבדל בין מכתב לפוליטקאי לבין ויכוח בין פוליטיקאים בתוכנית דיון בטלוויזיה.

• פעולה שמקורה ביזמה עצמאית לעומת פעולה שמקור בציות להוראות

לארגן הפגנה או לבוא להפגנה שאורגנה עבורי.

• התקרבות לעומת התרחקות

פעולה המקרבת אותי לגוף הפוליטי כמו תרימת כסף או השתתפות במפלגה. פעולה המרחקת אותי היא למשל להפסיק לתרום כסף או לעבור למפלגה אחרת.

• פעילות מקוטעת לעומת פעילות רציפה

ישנן צורות מסויימות אשר מעצם טבען מקוטעות, כמו הצבעה למשל. אמנם חברות במפלגה היא מטבעה פעולה ממושכת. ישנן פעולות אשר מטבען עשויות להיות גם כך וגם כך, כמו ניסיון להשאיר דבר מסויים על סדר היום. לעיתים יעיל יותר לבצע פעילות שכזו באינטרוולים, ולעיתים חשוב לשמור עליה רציפה. אינטרוולים עשווים לעורר יותר עניין ציבורי בכל פעם, למנוע שחיקה, ולשמור על משאבים.

• פעילות תשומתית לעומת פעילות תפוקתית

פעילות תשומתית היא כזו בה הפרט מבקש לתרום למערכת הפוליטית, בעוד פעילות תפוקתית היא כזו בה הפרט מבקש להרוויח ממנה משהו.

• פעילות חווייתית לעומת פעילות ייעודית

פעילות חוויתית היא כזו שהפרט עושה לשם חוויתו שלו, ופעילות ייעודית היא כזו הנעשית בראש ובראשונה לקידום יעד ושיקול החוויה הוא משני בה, ולעיתים אינו נכלל כלל אם החוויה עשויה להיות לא נעימה.

• פעילות מילולית לעומת פעילות לא-מילולית

פעילות מילולית היא נפוצה אך גם למשל צעידה במחאה או שביתה הן פעילויות פוליטיות שאינן מילוליות.

• פעילות הכרוכה במגגע חברתי לעומת פעילות האינה כרוכה במגע חברתי

למשל תרימת כסף או הצבעה או שליחת מכתב, לעומת לבוא לכנסים והפגנות וכדומה.

לפי סינדי ורבה ועמיתיו

אמות המידה

ההתמקדות של מחקרם היה בהשפעת דפוסי ההשתתפות על המדיניות.

• התוצאה של דפוס ההשתתפות - העברת מידע או הפעלת לחץ

• מטרת ההשתתפות - מימוש יעד חברתי או השגת יעד פרטני

• כוחה של הפעולה להביא לידי עימות

• רמת המאמץ והיוזמה שהפעולה דורשת

• רמת שיתוף הפעולה עם אחרים שהפעולה דורשת

דפוסי ההשתתפות

הצבעה

• דפוס ההשתתפות הפוליטית הנפוץ והמקובל ביותר במדינה המודרנית.

• אין זה הדפוס היחיד הפתוח בפני ציבור האזרחים, ואין הוא בהכרח בעל ההשפעה הרבה יותר לטווח הארוך.

• טענות נגד חשיבות הצבעה

קיימת טענה כי השלטונות מפריזים בחשיבות ההצבעה כדי לזכות בלגיטימציה לשלטונם תוך הנמכת מעורבות הציבור למינימום ממנו יהיה מבסוט. מבקשים להקטין את מעורבות הציבור השוטפת בין מערכת בחירות אחת לאחרת. מבקשים ליצור תרבות פוליטית בה חובתו של האזרח היא הצבעה ולאחר מכן הוא יכול בשקט להשאיר את המלאכה המדינית לידי נציגיו ברשות המחוקקת והמבצעת.

לאזרח אין כל השפעה על קביעת מועד ההצבעה. אין לו השפעה על היצע החלופות המפלגתיות העומד בפניו. אין הוא משפיע על מגוון מועדמי המפלגות. אין הוא משפיע על נושאי המחלוקת בניהן. אין לו אפשרות לפצל את בחירתו. ורבה ועמיתיו טוענים שלרוב האזרחים אין למעשה נגיעה אישית כלל בתהליך ההצבעה, והם עושים זאת משל סיפוק פסיכולוגי ויציאת ידי חובה בלבד.

• טענה בעד

דרך ההצבעה האזרח קובע מי יהיו בדיוק האנשים להם הוא מוכן להשאיר את המלאכה המדינית בזמן שהוא חוזר להתעסק בחייו.

• גורמים מעודדי הצבעה.

אינטרס כלכלי ישיר בתוצאות הבחירות. הזדהות מפלגתית. עניין פוליטי מתמשך. לחץ חברתי. שיטת בחירות יחסית תעודד הצבעה ואילו שיטת בחירות רובנית מדכאת אותה מעט. הצורך בהירשמות מראש להצבעה מוריד את שיעור ההשתתפות. הצבעות מרובות לאורך השנה שוחקות את מוטיבציית האזרח לצאת ולהצביע. כינון הצבעה מקומית ולאומית באותו היום מוריד את סיכויי ההצעה לרשות המקומית.

פעילות כלשהי במערכת בחירות

• גם כאן כמו בהצבעה, יעדי הפעולה של הפעילות הם כלליים יותר ואישיים פחות.

• דפוס השתתפות זה פעיל ויותר ונוקט ביוזמה אישית יותר מאשר השתתפות המפלגה. אמנם המפלגה היא עדיין מוסד מאורגן, ורוב אם לא כל הפעילויות בהן משתתף האזרח אורגנו בשבילו. היוזמה הנדרשת ממנו אם כך, פחותה יחסית לצורות יוזמתיות אחרות של השתתפות פוליטית.

• רוב האזרחים פעילים דרך מפלגתם סביב מערכת בחירות, ופחות הרבה יותר בשנים שבין מערכות.

• כל עוד מוסד המפלגה נחשב לגיטימי וחזק, מה טוב. עם היחלשות מוסד המפלגה אנו רואים פחות הימשכות של אקטיביסטים פוליטיים אל המפלגה ויותר אל רפרטוארים חדשניים כגון אינטרנט, בלוגים, וכדומה. רפרטוארים אינדיווידואלים הרבה יותר. לעומת זאת, האנשים הדבקים במעורבותם הפוליטית דרך רפרטוארים כאלו, שמושכים את הצעירים יותר לרוב, לכשיתבגרו סיכויים להיות מעורבים דרך מפלגה גדל הרבה יותר. כך שתפקיד המפלגה וחשיבותו עודנו נשמר וקיים בהחלט.

פעילות פוליטית משותפת

• פעילות של אזרחים במסגרות ממוסדות, כגון חברות לוביסטים וקבוצות אינטרס.

• פעילות ממוסדות פחות כגון תנועות חברתיות.

• המכנה המשותף הוא ניסיון השפעה בעניין החשוב לקבוצה מסויימת בחברה, לא פעם על חשבון קידום האינטרסים של קבוצות אחרות. למשל הגדלת התקציבים המיועדים להשקעה בשיקום שכונות ודיור תגרום להקטנת התקציב המוקדש לחינןך, וכדומה.

פנייה אישית למקבלי החלטות בדרגים שונים

• פעילות הדורשת יוזמה אישית רבה.

• לרוב בעל ציביון אישי ולא קולקטיבי. משום כך אין הרבה מקום בפעילות זו לקונפליקט.

• בארה"ב פעילות זו נפוצה מאוד שם הקשר בין הפוליטיקאי הנחבר לאזרחים באיזור בחירתו חזק. בארץ המימד האיזורי הוא שולי. פוליטיקאים גם אינם רואים את עצמם מחוייבים להתייחס לפניות שכאלו מצד הציבור שכן המחיר של אי-הענות הוא נמוך.

מחאה

• דפוס זה כולל בתוכו את כל הצעדים בהם נוקטים אזרחים כדי לשנות ולהשפיע על מדיניות השלטון, תוך שימוש באמצעים לא ממסדיים. הכל מחתומת עצומות וכלה בהפגנות אלימות.

• הגבול המפריד בין השתתפות פוליטית ממסדית וחוץ ממסדית אינו חד וברור.

• פעילות הנחשבת לגיטימית בעיני אזרחים מפגינים עשויה להיחשב לא לגיטימית בעיני הממשל או גורמים בממשל או אזרחים אחרים.

סיכום

• אפשר לסכם את שאלת מיון דפוסי ההשתתפות הפוליטית של הציבור במיקומם על שני צירים. האחד המבטא את היוזמה האזרחית הנדרשת מהם, והשני מבטא את מידת ישירות השפעתם על המדיניות המתגבשת בקרב מקבלי החלטות. הרצף שמתקבל נמתח בין פוליטיקה של השתתפות ובין פוליטיקה של פיקוח. מחאה פוליטית קרובה יותר לצד המשתתף, ואילו הצבעה קרובה יותר לצד המפקח.