איום על המשטר בתאילנד מצד אקטיביסטים אלקטרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה הרבה יותר לשלוט בהם. יש אפשרות למחאה אנונימית אם כי האנונימיות לא מובטחת עקב נסיונות רדיפה של הממשלה ושל אזרחים נאמנים לממשל

האינטרנט כמשחרר לחצים. האם יתכן שלא האינטרנט לחץ המחאה היה מצטבר ומתפרץ, אם לא דרך רפרטוארים פורמאלים (שכן אי אפשר) אז דרך רפרטוארים לא לגיטימיים (דהיינו אלימות). האם האינטרנט כמרגיע אלימות ומשחרר לחצים?

קשה מאוד למנוע כניסת מידע מן העולם החיצון פנימה, וקשה למנוע יציאת מידע מבפנים החוצה. ביקורת על הממשל וכדומה

פעילים פוליטים יכולים לגור בחו"ל ולהשתמש דרך האינטרנט כדי להשפיע על הפוליטיקה והממשל במדינתם מבלי חשש להיתפס פיזית

הצעת דרכים לשיפור מעורבות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להתייחס לאחוז משתתפים ואחוזי הצלחה בהשתתפות

חינוך חינוך חינוך. קודם כל תרבות פוליטית. קודם כל העלאת המודעות וההשכלה, קודם כל יצירת תחושת יכולת השפעה ותחושת אחריות אזרחית. שכן זהו הגורם המנבא החזק ביותר למעורבות פוליטית. פה זה מתחיל ונגמר. השאלה היא האם הממשלה תרצה בכלל לעודד השתתפות פוליטית שכן יכול להיות שנוח לה מאוד שההמון רדום.

מצד שני ההמון הנרדם הוא לרוב מכיוון המרכז בעוד ההמון הער והפעיל הוא לרוב מקצוות המפה הפוליטית. דהיינו יתכן שאכן יש אינטרס לממשל, רוצה למתן קולות קיצוניים בקרבה, לעודד את התעוררות מצד המרכז להשתתפות פוליטית

חינוך. מורים. תוכניות לימוד איכותיות ומעניינות. כאלו המשלבות מחשבה מדינית המגרה את החשיבה ועשויה בהחלט לדבר אל תלמידי תיכון הנמצאים בשלבים של לחפש את עצמם. קצת היסטוריה, כיצד עשויים להיראות דברים תחת משטר כזה או אחר. המשטר הדמוקרטי אינו מובן מאליו. וכמובן אזרחות. שיעורים המסבירים את הדברים שאיש לא מלמד אותנו:

- כיצד עובדת הממשלה. הכנסת. הבחירות. הבנקים. ביטוח לאומי. מיסים. זכויות. חובות. את המידע הזה אנשים קולטים או מהוריהם, או בלקטים מן העיתונות והחדשות, או דרך עשיית טעויות. זהו. איש מעולם לא בא והסביר לי כיצד עובדת הממשלה, הדמוקרטיה, שיטת הבחירות פה. איש מעולם לא מסביר את הדברים הבסיסיים.

תחושת השתתפות חברתית מעודדת גם תחושת השתתפות פוליטית.